"ותצחק שרה בקרבה... למה זה צחקה שרה... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה" (יח, יב-טו)

בפסוקים אלו מתעוררות כמה שאלות: א) במה אשמה שרה בכך שצחקה כששמעה מהאורחים שיוולד לה בן? הרי זו תגובה טבעית כששומעים הבטחה לא-טבעית מאורחים לא מוכרים (מה גם שאפשר להסביר שחשבה לעצמה: "הם ראו את ישמעאל בן 12, וחשבו שהוא בני, ולכן הבטיחו שאלד, ואילו ידעו שאני זקנה ושישמעאל אינו בני, לא היו מבטיחים", ועל כך צחקה בצדק).  ב) מדוע ה' שואל את אברהם 'למה זה צחקה שרה' ואינו שואל את שרה? ג) איך ייתכן ששרה שיקרה לומר שלא צחקה, הרי אסור לשקר, מה גם אם נניח שאמרה כך לה', והרי היא ידע שאי אפשר לרמות את ה'?

למעשה, כבר נאמר לאברהם שיוולד לו בן (לעיל יז, טז-יט). אבל העובדה ששרה צוחקת עכשו מראה שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הבשורה; הווה אומר שאברהם עוד לא סיפר לה את הדבר. וייתכן שהסיבה שלא סיפר לה היא כי לא האמין לגמרי לבשורה (וזה מקביל למה שרבקה לא סיפרה ליצחק על הנבואה שקיבלה על התאומים שבבטנה, ומה שרחל לא סיפרה ליעקב שלבן מכניס לו את לאה - גם להסתרות אלה היו תוצאות בתולדות עמנו).

זו הסיבה שה' שואל דווקא את אברהם "למה זה צחקה שרה". הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אברהם, כאומר: 'האם לא האמנת להבטחתי, ולכן לא סיפרת לשרה על כך, ומשום כך זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הדבר ולכן צחקה?'

וכאשר שרה אומרת לה' 'לא צחקתי', היא מנסה להגן על אברהם, בכך שהיא טוענת שלא צחקה מתוך לעג ומחשבה שהדבר בלתי אפשרי, אלא מתוך שמחה, כמו לפי הפירוש 'ויחד' אצל אברהם.

לאור הדברים שאמרנו אפשר לקרוא את הפסוק כך: "ותאמר שרה לא צחקתי כי יראה" - יראה שמא אברהם ייענש על שלא סיפר לה את דבר ה'.

אבל ה' עונה לשרה "לא כי צחקת", כלומר שהיא צחקה בזלזול. וצריך לומר שהיא למדה מאברהם שמותר לשקר מפני השלום, היינו כדי להגן על אדם אחר, ממה שביקש ממנה אברהם: "אמרי נא אחותי את" (יב, יג), כדי להגן על חיי אברהם, אף שהיה בכך שקר.