"וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ"...

"מחללין שבת על כל מכה שנעשית מחמת ברזל" [שו"ע,שכח,ז]

ביסוד ההלכה יש להתייחס אל כל חתך בגוף כדבר מסוכן המתיר חילול שבת. הסיבות: א.חשש מאיבוד דם. ב.סכנת זיהום. הפוסקים האחרונים הבחינו בין פצע עמוק לפצע שטחי. חתך שאינו עמוק, מטופל בדרך כלל בבית בחבישה רגילה ולכן אין סיבה לנסוע בגינו בשבת למוקד רפואי. ברם יש להיזהר במקרים של ברזל חלוד או חפץ מזוהם, העלולים לגרום לזיהום בכל הגוף, דבר המוגדר פיקוח נפש. לכן, במצב שיש אפילו ספק סכנה, ואין בשטח רופא או אחות שיחוו דעה מקצועית, אַל להתעכב ומותר לחלל שבת.

מותר לחבוש פצע בשבת [גם ללא סכנה] אך יש לשים לב לדברים הבאים: 1.משחת פולידין- מותר להניח על מקום החתך ואין למרוח המשחה כך שתיעשה שכבה. אכן החבישה עצמה מותרת גם אם תגרום בעקיפין למריחתה. 2.קשירה- אין לקשור את הקצוות בקשר כפול אלא באמצעות אוגד או מהדק רפואי וכד'. 3.פלסטר- הדבקה אסורה בשבת משום תופר. תפירה היא חיבור יציב של דבר לדבר, אבל אין בעיה של תופר בהדבקה לגוף ולבשר. לכן מותר להדביק פלסטר רפואי ישירות על הפצע, אבל אין להשתמש בפלסטר שמטרתו להדביק ולהצמיד את התחבושת לגוף, שהרי חלק ממנו נדבק לגזה, ולא אמור לסור ממנה עד הורדת התחבושת וא"כ זוהי "תפירה של קיימא" [שש"כ, גם במהדורה החדשה]. אכן יש מקילים באופן זה שחלק מהפלסטר נדבק לגוף [ציצ"א,ח,ט"ו פי"ד]. 4.לכתחילה רצוי לשלוף את הנייר המוצמד למדבקת הפלסטר לפני שבת, אך לדעת רוב הפוסקים מותר לעשות זאת בשבת אם הדבר לא נעשה מראש. 5.אין לחתוך סרט פלסטר [=מחתך], ואין לקרוע אותיות בעת פתיחת האריזה.