"ויאמר ה' לאברהם למה זה צחקה שרה... היפלא מה' דבר... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי" (בראשית יח, יג-טו)

כמה תמיהות מתעוררות בפסוקים אלו: א) מדוע אברהם בכלל אמור לדעת ששרה צחקה, כפי שמשתמע ממה שה' שואל אותו למה צחקה, והרי היא צחקה בשקט, כמו שכתוב: "ותצחק שרה בקרבה" (בראשית יח, יב)? ב) מדוע ה' מוכיח את שרה בטענה "היפלא מה' דבר" (פסוק יד), הלא הבשורה על הולדת הבן לא נאמרה מפי ה' אלא מפי המלאכים, והם היו בדמות אנשים, ואין לצפות משרה להאמין להם? ג) מדוע שרה עונה על שאלת ה', "ותכחש שרה לאמר לא צחקתי" (פסוק טו), והרי היא לא נשאלה, שכן ה' דיבר עם אברהם ולא איתה?

נראה שכל השאלות מוצאות את פתרונן בהנחה שכל זמן שהיו המלאכים אצל אברהם ושרה, הקב"ה היה בקשר נבואי עם שניהם וקישר ביניהם, וכך ידע אברהם על מה שאירע לשרה.

לפי הרמב"ם במורה נבוכים (ב, מה), כל האירוע היה במחזה. והרמב"ם אומר גם לגבי מנוח ואשתו שראו את המלאך במחזה, ושם כנראה היה להם מחזה משותף, כמו שכתוב "ומנוח ואשתו רואים" (שופטים יג, יט-כ). גם כאן לאברהם ושרה היה מעין מחזה משותף (ומהפסוק "ושרה שומעת" אפשר לדייק שרק אברהם ראה).

מאחר והם היו בקשר נבואה כל זמן שהמלאכים היו בביתם, אברהם ידע ששרה צחקה; ולכן היה עליהם לדעת שאלו מלאכי ה' המוסרים את דבר ה', ולכן אסור היה לשרה לצחוק; ולכן שרה שמעה את שאלת ה' שהופנתה לאברהם.

יש ראיות לשיטת הרמב"ם, ממה שנאמר, אחרי שהמלאכים הלכו: "ואברהם עודנו עומד לפני ה'", ומכאן שבכל הזמן שלפני כן, הוא היה בקשר עם הקב"ה.