"ואקחה פת לחם... כן תעשה כאשר דברת... מהרי שלוש סאים קמח סולת... ואל הבקר רץ" (בראשית יח, ה-ז)

אברהם מציע לאורחיו לחם ומים, והם עונים לו "כן תעשה כאשר דיברת". אבל לאחר שקיבל את הסכמתם, הוא אומר לשרה להכין עוגות, ורץ להביא בן בקר. נראה כאילו בבת אחת השתנה ערכם של האורחים בעיניו, ולכן הוא מחליט לתת יותר משהציע. עם זאת, מוזר הוא שלא ציית לבקשתם (או לציוויים) של אורחיו שאמרו לו "כן תעשה כאשר דברת", זאת אומרת: לא יותר ממה שאמרת. ייתכן שההסבר טמון בתשובתם המוזרה של המלאכים: "כן תעשה כאשר דברת".

לפי חז"ל, מידתם של צדיקים היא 'אמור מעט ועשה הרבה'. אברהם אמר שיתן לחם ומים, אבל התכוון גם לעוגות ובשר. מאחר שאורחיו היו מלאכים, הם הבינו גם את כוונותיו, ולכן הדגישו שיעשה 'כאשר דיברת' ולא 'כאשר עלה במחשבתך'. אברהם הבין מדבריהם יוצאי הדופן, שאורחיו מבינים גם את כוונותיו ולא רק את דבריו, ומתוך זה הבין שהם אינם אנשים פשוטים אלא אנשים מיוחדים.