נפלאות שמשון - ישועות גדולות (2 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 12/3/2014
בס"ד
נפלאות שמשון !!!!
מרקחת דבש ויין עסיס מתורת הגאון המקובל חסידא קדישא
הרב מוה"ר שמשון חיים ב"ר נחמן מיכאל נחמני נ"ע זי"ע
מח"ס 'זרע שמשון' ו'תולדות שמשון'
שהלימוד בספריו מסוגל לישועות ונפלאות בבני חיי ומזוני
'צו את אהרן ואת בניו' )ו ב(: במדרש )ויקרא ז א(
מבואר שבמעשה העגל גרם אהרן שִ נאה מקודשא
בריך הוא כלפי בניו כלל ישראל, כי עשה מום
בקרבנות שרצו להקריב לפני העגל, והיה אומר
להם ראו שאין בו ממש, ובכך גרם שהם יהיו
מזידים, ואם לא היה מתרה בהם שאין בו ממש
היה אפשר לדון אותם כשוגגים, הדא הוא דכתיב
ובאהרן התאנף ה' להשמידו ואין השמדה אלא
כלוי בנים. והיינו שמפסוק זה לומדים שהקב"ה גזר
עונש על אהרן שבניו ימותו.
יש להקשות מנין לחז"ל שהעונש הוא על בני אהרן
ולא על אהרן בעצמו, הלא אף בישראל נאמר
)דברים ט כה( 'כי אמר ה' להשמיד אתכם' ושם
היה הכוונה שרצה הקב"ה להרוג את האבות ואת
הבנים, וא"כ מנין שבענין השמדת אהרן הכוונה
היתה רק על כילוי בנים.
ויש לומר דאיתא שמשה רבינו נענש במה שאמר
'שלח נא ביד תשלח' שינטל ממנו הכהונה, אמנם
איתא )זבחים קב.( ששימש בכהונה כל ימי חייו,
וע"כ העונש היה שניטל הכהונה מבניו, אך משה
עצמו 'כיון שעלה שוב לא ירד' כי מעלין בקודש
ולא מורידין, והוא המשיך לשמש כל ימיו בכהונה.
ולפי"ז י"ל דגם אצל אהרן כן הוא, ולכך הבינו
חז"ל לדרוש שבודאי מה שכתוב שהקב"ה רצה
להשמידו הכוונה על כילוי בנים ולא עליו דהוא
עצמו כיון שעלה שוב לא ירד ולא יפסיד את
תקופת כהונתו.
)זרע שמשון פרשתינו אות א(
במדרש )ילקוט תפו( עה"פ 'זה קרבן אהרן ובניו'
דרשו אמר רב אידי מתאוה היה דוד לקרבן נשיאים
וכו'. וצריך להבין מדוע מכל הקרבנות שהקריבו בני
ישראל התאוה דוד דוקא לקרבן הנשיאים.
ויש לפרש עפ"י מה שידוע שאם דוד המלך היה
זוכה לבנות את בית המקדש הוא לא היה נחרב
לעולם וכדאי' בגמרא )סוטה ט.( משה ודוד לא
שלטו שונאיהם במעשי ידיהם. ואם כן אם היה בונה
את בית המקדש זה היה הבית האחרון, ובודאי היו
צריכים בחינוכו להקריב את 'קרבן הנשיא' המיוחד
שהוזכר בנבואת יחזקאל )פרקים מה מו( שיוקרב
בחנוכת בית המקדש האחרון שיתקיים לעולמים
ולא יחרב כלל, וזה מה שאמרו חז"ל שהתאוה
דוד המלך כשהכין את בית המקדש, היינו שיוכל
להקריב את קרבן הנשיא המיוחד באותו בנין בית
המקדש, שהיה חפץ שיזכה הוא לבנות את בית
המקדש וממילא לא יבטל ולא יחרב לעולם ולכך
יצטרך הוא להקריב בחנוכתו את קרבן הנשיא
שהרי דוד היה המלך והנשיא, וזו הייתה תאותו
הגדולה שיתקיים בית המקדש לעולם ולא יחרב.
)זרע שמשון פרשתינו אות ד(
'אם על תודה יקריבנו' )ז יב(: וברש"י 'אם על דבר
הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים, והולכי
מדברות, וחבושי בית האסורים, וחולה שנתרפא,
שהם צריכין להודות, שכתוב בהן יודו לה' חסדו
ונפלאותיו לבני אדם )תהלים קז, כא.(, ויזבחו זבחי
תודה )שם כב.(.
רבינו מבאר בהרחבה כמה וכמה ענינים במזמור
קז שבתהלים, שכידוע נאמר על ארבעת הניסים
לללו שצריכים להביא עליהם קרבן תודה, ובימי־
נו שאין בית המקדש קיים מברכים על ניסים אלו
ברכת 'הגומל'. להלן נציין כמה נקודות מביאוריו
הנפלאים.
יש לדקדק מדוע אצל הולכי מדברות כתוב 'יצילם'
וביורדי הים 'יוציאם' ואילו בחבוש וחולה כתוב
'יושיעם'.
ונראה לבאר שהולכי מדברות עיקר הנס הוא במה
שעברו את דרך המדבר ולא פגעו בהם ליסטים
וכדו' ולכך שייך ביותר לכתוב עליהם שהקב"ה
הצילם והיינו שניצלו מאלו שעלולים לפגוע בהם
וכן מצינו לשון חז"ל )סוטה כא.( 'הגיע לפרשת
דרכים ניצול מכולם'.
יורדי הים כתוב 'יוציאם' כי אף ניצול מסערה אחת,
אינו ישועה עדיין עד שיצא לגמרי מהים היות והים
כל הזמן הולך ונרגש ובפתע פתאום הולך וסוער
ולכך הנס הוא רק כשמוציאם לגמרי מהים.
ובחולה וחבוש כתוב דוקא 'יושיעם', עפ"י מה
ככתב הרד"ק )שורש שוע( כי 'ישועה' נגזרת מתי־
בת שוע ומשמעותה שומע תפלה, והיינו שהקב"ה
שמע את התפילה והושיע את המתפלל. ובאלו
יש חידוש מיוחד שהקב"ה שומע את תפלתם. כי
החבוש האסור בבית האסורים עושה השתדלות
אצל שרים ורוזנים שיוציאו אותו, וכן החולה הולך
לרופאים, ורק אחרי שהם רואים שלא הועילו להם
הם זועקים לה', ואף לאחר הזעקה עדיין ביטחונם
הה' אינו בטחון גמור, והם ממשיכים לעשות הש־
דדלות. ולכן היה מקום לחשוב שלא ישמע תפל־
תם חלילה. אמנם קל רחום וחנון בכל אופן שומע
תפילתם ומושיעם.
)זרע שמשון פרשתינו אות ה ד"ה והטעם(
עוד יש לבאר מה ענין המוזכר בפרק שצריך לפרסם
'נפלאותיו לבני אדם', מה הוסיף דוד המלך תיבות
אלו, הלא כבר הזכיר בתחילת המזמור 'וירוממוהו
בקהל עם' ומה הוסיף דבר חידוש בכך.
ויש לבאר בחולה שרגילות בני אדם שמיד דורשים
אצל הרופאים ולאחר שרואה עצמו בדוחק גדול
והרופאים אומרים לו שאינם יכולים לרפאותו אזי
מתחיל להתפלל ושם בטחונו רק בה', ולכך אמר
דוד המלך שגם כשמתרפא יגיד לבני אדם שידעו
שעיקר הרפואה באה מאת השי"ת ולא חכמת
הרופאים ובקיאותם עמדה לו להחיותו ולרפאותו,
רק היה בזה חסדי ופלאי ה' להצילו ממיתה לחיים.
]עיי"ש עוד מה שביאר הענין גם בענין הולכי
מדברות, וחבוש[
)שם ד"ה אחר זה מדבר בחולה(
כשהוזכר חולה כתוב 'ויזבחו זבחי תודה', ותמוה
מפני מה אצל שאר ההודאות לא מוזכר קרבן תודה.
ויש לומר עפ"י מה שמובא במדרש )ב"ר סה ט(, כי
חזקיהו היה החולה הראשון שנתרפא ועד ימיו לא
היה מציאות כזו של חולה שיתרפא. ואם כן בזמן
קבלת התורה עדיין לא היה חולה שנתרפא, אלא
שדוד המלך אשר ידע ברוח קדשו שיהיה חולה
שיתרפא אמר שצריך להודות על כך והיות שהיה
בזה דבר חידוש שלא כתוב בתורה הדגיש והזכיר
שגם בזה צריך לזבוח זבחי תודה.
)שם ד"ה ואחר זה(
צריך לבאר לשון חז"ל )ברכות נד:( לגבי ברכת
הגומל 'ארבעה צריכין להודות', וקשה שהיה לו
לכתוב 'חייבין' להודות, וכפי שמצינו בדברי חז"ל
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
ויש ליישב בדרך הפשט היות שברכת הגומל
1צריכה להיות בפני עשרה, ומה יעשה המודה אם
לא יהיה לו עשרה. לכן אי אפשר לכתוב 'חייבין' כי
אין הדבר תלוי בו.
)שם ד"ה ועדיין(
רמז נאה יש לדרוש בפסוק שנכתב בענין קרבן
תודה 'חלת לחם חמץ יקריב על זבח תודת שלמיו'
)ז יג( שמרומז בזה הארבעה שצריכים להודות ח'ייב
ל'יתן ת'ודה ל'ה, - מי הם המודים – ח'ולה, מ'דבר,
ח'בוש, מ'צולות י'ם, - ועל מה הם מודים, ק'ריבה
– הולך מדבר שהתקרב למקום יישוב, ר'פואה –
לחולה, י'ציאה – יורד הים שיצא ממנו, ב'ריחה –
החבוש ואסור שברח ונמלט מבית האסורים.
)שם ד"ה ובציווי(
'זאת תורת החטאת' )ו, יח(: מבואר במס' תענית
)כז.( שאברהם ביקש מהקב"ה שיסלח לבניו ואמר
לו שיהיה להם את הקרבנות, ושאל מה יהיה בזמן
שאין בית המקדש קיים, וענה לו כבר תקנתי להם
סדר הקרבנות בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם
אאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונו־
תיהם. נמצא שצריך לקרוא סדר הקרבנות כדי
לכפר על החטאים.
ויפלא מאוד מדברי רבא )מנחות קי.( שאומר 'כל
העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה לא
חטאת ולא אשם'. ונמצא שגם מי שחוטא מספיק
לו לעסוק בתורה ואינו צריך דוקא סדר הקרבנות.
ויבואר בהקדים טעם הקרבן, שהוא לקרב החוטא
שעזב הקב"ה ועדיין לא נתקרב, ועל ידי שמביא
קרבן – לשון קרבה, הוא זוכה להתקרב שוב לה'
יתברך, וזה ע"י שבעת הקרבת הקרבן הוא חושב
פפני מי הוא מקריב וזוכר ממציאות ה' ושב ומת־
קרב אליו.
ולכן אמר רבא שהעוסק בתורה, עוסק דייקא –
בשלמות ובכל לבו, הרי אינו צריך כלום. ראשית, כי
יינו חוטא בכלל, היות והתורה מגנא ומצלא שמ־
צילה מן החטא, ואף אם חלילה יחטא, על ידי עסק
התורה בלב שלם מעצמו יודה על מציאות ה' ואף
בלי קרבן. ]ועיין במה שכתב פרשת ויקרא אות ב'
ד"ה ולפי: 'והתלמיד חכם שיודע התורה ויודע כחו
לל הקב"ה אי אפשר שלא יכיר שהכל בא מהשג־
חה עליונה[
אמנם מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו שיקראו
סדר הקרבנות, מיירי במי שאינו עוסק בתורה,
וחטא, ולכך קודם צריך ללמוד סדר הקרבנות,
שבכך יתעורר שצריך לשוב ולהתקרב לה' ויעשה
ששובה, ולאחר מכן כשידע מציאות ה' ע"י התשו־
בה שעשה בהקרבת הקרבן, אי יעסוק בתורה לא
יבוא לידי חטא ואף אם יחטא יוכל לשוב לפניו מבלי
קרבן בכח עסק התורה.
מומלץ לעיין בפנים הספר הקדוש ולא להסתמך על
העורכים בלבד, כי אין אנו מעלים על קצה דעתנו
לכתוב אפילו פשט דבריו הקדושים אלא טעימה
בלבד, ובפרט שברוב המקומות רבינו מרחיב את
הדברים בביאורים נפלאים ומתוקים עם ראיות
מיוחדות מחז"ל וספרים קדמונים בכל מקצועות
התורה, ואנו לא באנו אלא להיות כמראה מקום
לחידושיו בקצרה ולסייע במקצת למתקשים
בהבנת דבריו.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (2)
שעברה - פרשת טהרה, ב' אנשים שסיפרו לי על ישועה שפעלו בזכות
הלימוד בספר 'זרע שמשון'.
אני כבר מורגל לשמוע סיפורי ישועות כי בכל שבוע אנשים מספרים
לי בהתלהבות גדולה על ישועות שזכו, אצלי הדברים כבר כרגילות, אך
הפעם היה בהם קצת חידוש וכדלהלן.
ביום ש"ק קודם התפילה סיפר לי ידידי ש.ל: 'בני היה כבר כמעט ארבע
שנים לאחר נישואיו ועדיין לא זכה להתברך בבנים, וכששמעתי מענין
הספר והבטחת המחבר ללומדים בספרו, קניתי את הספר וקבלתי על
עצמי ללמוד בו מדי שבת בשבתו לזכות בני שיזכה להיוושע בזש"ק,
לא עברה שנה מתחילת לימודי, ובני זכה להיפקד בבן'.
כן סיפר לי באותו שבת י.ק. על בתו שעברו שלושה שנים מנישואיה,
ובחנוכה קנה את הספר והתחיל ללמוד בו לזכות בתו שתזכה להיוושע
ואכן תקופה קצרה לאחר מכן זכתה להיפקד.
הרב פאשקעס שליט"א מסיים את דב
מספר הרב מנחם בנימין פאשקעס שליט"א: סיפר לי גיסי הי"ו, שבנו עברו
כמה שנים מנישואיו ועדיין לא זכה להיפקד בזרע של קיימא. בצר לו רצה
לקבל איזה קבלה טובה שיועיל לזכות בנו שיזכה להיפקד בבנים, ולא ידע
איזה דבר טוב לקבל. באחד הימים הזדמן לפניו ספר ישן 'זרע שמשון'
וראה בהקדמה את דברי המחבר המרטיטים, האיך שמצטער מאד על כך
שאינו זוכה להשאיר שם ושארית בארץ והולך לעולמו מבלי בנים, ובהמשך
מתנחם בכך שזכה לחבר חיבורים מלאים חידושים והם הם בניו וזרעו,
ומתחנן שיעשו עמו חסד וילמדו בספריו ויזכירו את שמו על חידושיו, ועוד
מוסיף להבטיח ולברך את כל מי שיעשה לו את הטובה הזו, שיזכה לבנים
כשתילי זיתים סביב לשולחנו, פרנסה טובה בריווח ועוד, ומאד נתרגש
ונתלהב מדבריו אלו, ובאמונה ובטחון בכוחו של אותו צדיק קיבל על עצמו
באותו מעמד לעשות קביעות בלימוד הספר 'זרע שמשון'.