קחו את מה שאני אומר בערבון מוגבל - אין לי שום סימוכין למה שאני אומר.

כתוב בפרשת בלק   (במדבר כב,כב) "ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו.." ועל זה אומר רש"י (שם) :מלאך של רחמים היה והיה רוצה למונעו מלחטוא..". משמע מכאן שכשאדם עושה מעשה רע ה' מזמן לו מניעות על מנת להסיטו מהמעשה הרע. ומצד שני, מצינו בספרים אחרים שהמניעות באות דווקא כשיהודי עושה מעשה טוב. ושם הסבירו ש-ה' רוצה לחזק את הרצון הטוב של אותו יהודי על מנת שירצה יותר לעשות את המעשה הטוב. וקשה, האם המניעה באה על מעשה טוב ויש להמשיך למרות הקושי או על מעשה רע וזה סימן שיש לחדול מלעשותו?

נראה לענ"ד שיש לחלק בין גוי לישראל. כשגוי עושה מעשה רע  ה' רוצה לתקן את מעשיו של הגוי. ואין לו עניין עם הרבדים הפנימיים יותר כמו הרצון של הגוי. אבל כשמדובר בישראל ה' רוצה להעלות את רצונו . ומתוך כך כשחוטא האדם לא יהיו לו מניעות מלחטוא ויחטא ויענש ויבין את שפל מדרגתו ויצטער ויעשה תשובה אמיתית ומתוך כך זדונות יהפכו לזכויות. וכשעושה מעשה טוב, ישים ה' יתברך מניעות לפניו על מנת שאדרבה יחזק את רצונו עוד ועוד כדי לעשות את המעשה הטוב הזה.

ובנימה אישית, אני נפלתי, נפלתי חזק ודווקא מתוך המקום הנמוך ההוא שבו הייתי זכיתי לתשובה. ולמה ה' לא מנע ממני ליפול הרי היה יכול לשלוח לי מחשבה או אדם שיאיר את עיני. אלא כנראה הייתי צריך מכה רצינית על מנת שאוכל להתרומם באמת.

יהי רצון שכל שגגותינו וזדונותינו יהפכו לזכויות.

רועי.