בתורה ישנם עשרות עבירות , מצוות לא תעשה, שמתן עונשם בצידם, עונשים  כמו-ממון, מלקות, מיתה, גלות, קנסות, ועוד.

לעומת זאת, מעט מצוות בתורה שכרם בצידם, אולי רק מצוות כבוד אב אם  ושילוח הקן, עליהם הבטיחה התורה אריכות ימים. (נושא לדיון בפני עצמו מדוע דווקא במצוות הללו מופיעה הבטחה לאריכות ימים.)

ויש להבין את פשר ההבדל.

אחת התשובות, שעונשים זה דבר המסור לבית דין של מטה לקיים אותו, ולכן צריך לכתוב מה בית דין של מטה צריך לעשות, לעומת זאת- את השכר על קיום מצוות נותנים בבית דין של מעלה, ולנו אין יכולת השגה בבית דין של מעלה, ולא תמיד אנו מבינים למה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו,.

אלא שעדיין קשה- הרי בין העונשים בתורה מופיע גם עונש כרת, ועונש זה אף הוא לא מתבצע בבית דין של מטה, אלא בבית דין של מעלה, אגב, למרות שרוב עונשי הכרת הם על מצוות לא תעשה, יש שתי מצוות עשה בתורה  שהעונש עליהם הוא כרת- ברית מילה וקרבן פסח.

אם  כן-מדוע מוזכר עונש כרת בתורה?

שאלה נוספת-בתורה שבעל פה דווקא ישנם מאמרי חז"ל רבים אודות שכר המצוות, כגון-הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, במזוזה זוכה לדירה נאה, בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים, וכן הלאה, למה בתורה שבכתב כמעט לא מופיע שכר המצוות, בעוד שבתורה שבעל פה ישנם מאמרי חז"ל רבים בעניין?

אודה לכל מי שיאיר את עיני בסוגיא זו.

שמעתי פעם רעיון, שלמעשה כמעט ואין עבירה מושלמת, היות שתמיד קיימת אפשרות לשוב בתשובה ואז העבירה תתבטל ואולי אפילו תהפוך לזכויות, אלא אם כן ננעלו בפני החוטא דרכי התשובה (כמו שמצינו אצל פרעה) שאז העבירה הופכת להיות מושלמת.

אנו אומרים ביג עיקרים  "זאת התורה לא תהיה מוחלפת ולא תהיה תורה אחרת" שמעתי פעם הסבר, הסיבה שהתורה לא יכולה להתחלף, אינה רק משום שכך קבע הקב"ה, ובאופן תיאורטי הקב"ה יכל לקבוע שהתורה כן יכולה להתחלף, אלא זו מהותה של תורה שאינה יכולה להתחלף, משום שהקב"ה התורה וישראל-אחד הם, וכשם שהקב"ה ועם ישראל קימים לנצח נצחים-כך התורה קיימת לנצח נצחים.