ידוע  מנהג התימנים לקרא את פרשיות חוקת-בלק כשהן מחוברות.  שמעתי פעם הסבר למנהג זה, היות שבפרשת חוקת מופיעות שתי בשורות רעות- מת אהרן ומת מרים, לא רצו לקרא בפרשה אחת שני אירועים רעים, ואילו כאשר מחברים בין פרשיות חוקת ובלק-זה פחות בולט שישנה פרשה אחת שיש בה שני אירועים רעים, היות שאפשר לחשוב שפרשת חוקת מסתיימת לאחר הפסוקים אודות מת מרים, ופרשת בלק מתחילה באותם פסוקים המספרים על מת אהרן.