חוט של חסד - פרשת שמות / הרב ארוש
נכתב על ידי DL2000, 19/12/2013
בס"ד
אנו עומדים בפתחו של חומש שמות,
שנקרא בלשונו של הרמב"ן גם "ספר
הגלות והגאולה", מכיוון שכולו מלווה את
עם ישראל מגלותם אל גאולתם. כמו שבארנו כבר
פעמים רבות, התורה אינה ספר היסטוריה חלילה,
אלא התורה היא מורה לכל אחד כיצד לחיות
ולהתנהג, ולכן יש לדעת שהתורה מספרת לנו על
גאולת ישראל הראשונה, כדי שנלמד ממנה על
הגאולה הכללית שתבוא במהרה בימינו ועל גאולת
הנפש הפרטית של כל אחד ואחד.
ראשית עלינו להבין מהי גלות ומהי גאולה. רבנו
הקדוש כותב, שגלות זה מצב של חסרון הדעת, כמו
שכתוב "גלה עמי מבלי דעת", ועיקר חסרון הדעת
הוא חסרון האמונה, ולכן אומר רבנו: עיקר הגלות
אינו אלא בשביל חסרון אמונה, וכל הגאולה תהיה
רק גילוי של דעת ואמונה, כמו שכתוב בישעיה: כי
מלאה הארץ דעה את ה', ומהי ידיעת ה'? הידיעה
שה' כולו טוב ואין שום רע בעולם כלל, כמו שאומר
רבנו הקדוש בתורה כ"א: "כל הצרות והייסורים
והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת וכשנשלם
הדעת אזי נשלם כל החסרונות בבחינת: 'אם דעת
קנית מה חסרת' וכתיב: "לכן גלה עמי מבלי דעת",
ועיקר ה'חיים נצחיים' יהיה לעתיד מחמת הדעת,
שירבה הדעת שידעו הכול את ה', ועל ידי הדעת
יוכללו באחדותו ואז יחיו חיים נצחיים כמוהו כי על
ידי הידיעה נכללים בו כמאמר החכם: 'אלו ידעתיו,
הייתיו' ועקר הידיעה יהיה לעתיד כמו שכתוב: "כי
מלאה הארץ דעה" ומחמת הדעת לא יחסר כל טוב
ויהיה כולו טוב כמאמר חז"ל: 'אטו האידנא לאו
אחד הוא?' ותירצו: 'לעתיד כלו הטוב והמטיב'.
גאולה הוא המצב שה' אחד ושמו אחד, שאין שני
שמות ושתי הנהגות של דין ורחמים, אלא זוכים
להבנה ולהשגה שהכול זה רק רחמים ורק אהבה
אינסופית של בורא עולם, ה' הוא האלוקים. רק
אדם שחי את הדעת שהיא האמונה שאין שום רע
בעולם ושה' הוא רק טוב ומטיב, רק אדם שמודה
לה' על הכול על הטוב ועל הרע, אדם זה מרגיש גן
עדן בעולם הזה כפשוטו, הוא לא מרגיש שום גלות
כי הוא כבר נגאל, לכן זו צריכה להיות כל עבודתנו
ומגמתנו: לזכות להגיע לדעת הזו ולחיות את הדעת
הזו, ולהלל ולהודות לה' בלי הפסק, כמו שאומרים
בתפילת שמונה עשרה בברכת מודים: "וכל החיים
יודוך סלה ויהללו ויברכו את שימך הגדול באמת
לעולם כי טוב". פירושו: 'וכל החיים יודוך סלה'
דהיינו, בלי הפסק, רק יודו 'ויהללו ויברכו את שימך
הגדול' שהוא שם החסד והרחמים, שאנו מתפללים
שיתגלה ויתגדל "יהא שמיה רבא מברך", וכל זה
'באמת' דהיינו לא מהשפה ולחוץ אלא בהכרת הלב
ובהרגשה אמיתית ו'לעולם' דהיינו בכל מצב, על
הכול, על הטוב ועל הרע, ומדוע? 'כי טוב' כי הכול
רק טוב ואין שום רע בעולם. הגאולה השלימה של
כל אדם היא כפי מידת האמונה שלו, אדם שחי את
האמונה הוא תמיד מודה ומהלל באמת לעולם בלי
הפסק, כי הוא חי את המציאות שהכול טוב, וככל
שתתפשט הדעת הזו בקרב עם ישראל כך נזכה
לקירוב הגאולה השלימה.
וזו המתנה הנפלאה של מי שזוכה לומר את תפילת
העמידה מילה במילה ולחשוב על כל מילה, הוא
זוכה לעונג נפלא לעמוד ולהתענג על ה' ולהתחזק
מכל ברכה וברכה לראות שכל התכלית שאליה
כיוונו רבותינו הקדושים, אנשי כנסת הגדולה,
שתיקנו לנו את ברכת שמונה עשרה היא רק להזכיר
לנו שזו הנקודה שאליה צריך כל אחד להגיע, שנזכה
לחיות את הדעת הנפלאה הזו, שנדע שהכול טוב
ואין שום רע ח"ו ותמיד נודה לה'. ונסביר ונראה
בסייעתא דשמיא איך זה בא לידי ביטוי בברכות
התפילה, כדי שכל אחד יוכל לכוון על כך בתפילתו
ולהפנים בשעת התפילה את הדעת של האמונה
שהיא הגאולה:
כבר בברכה הראשונה אנו אומרים "ומביא גואל
לבני בניהם למען שמו באהבה" שכל הגאולה היא
"למען שמו" וכמו שהסברנו קודם שהכוונה במילים
'למען שמו' היא שכולם יידעו שה' אחד ושמו אחד,
שכולו רחמים ואהבה. בברכה השנייה הנקראת
"גבורות" תיקנו לנו חז"ל לומר "רב להושיע, מכלכל
חיים בחסד, מחיה מתים ברחמים, סומך נופלים
ורופא חולים ומתיר אסורים" לכאורה לא רואים
מכאן את גבורת ה' אלא רק חסד ורחמים, אלא
שזה בדיוק מה שצריכים להבין ולדעת: מהי הגבורה
של ה'? הגבורה היא, שהרחמים שלו אינסופיים,
והוא יתברך מתגבר לרחם, לרפא ולסמוך תמיד גם
על מי שאינו ראוי לרחם עליו ולרפא אותו ולסמוך
אותו וכו'. וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר
ארחם.
ובברכה השלישית אנו אומרים "וקדושים בכל
יום יהללוך סלה" ושזו התכלית, להלל את ה' בלי
הפסק, אבל מי זוכה לזה? רק מי שהוא קדוש, כי
העוונות של האדם ובפרט פגמי הקדושה שהם
פגמי הברית מחשיכים מהאדם את אור האמונה,
והאדם לא זוכה לראות את הטוב של ה', לכן צריכים
להתעורר לעבוד על הקדושה ועל תיקון הברית כדי
לזכות להגיע לאמונה כמו שכתוב "ובריתי נאמנת
לו" שעל ידי תיקון הברית זוכים לאמונה, ובפרט
עכשיו שמתחילים ימי השובבי"ם זהו הזמן לעבוד
על תיקון הברית, והדבר הראשון לפני כל התיקונים
הוא ללמוד ולהבין מהו פגם הברית ומהי הדרך
לזכות לתיקון הברית, וכעת שזכינו שיצא לאור
הספר "בריתי שלום" – זה עיקר העבודה, ללמוד
את הספר וללכת בדרכים ובעצות המובאות בו
להרבות בהתבודדות לזכות להיות קדושים.
הברכה הרביעית היא ברכת הדעת, וכבר ביארנו
שעיקר הדעת היא האמונה לדעת את ה', דהיינו
לדעת שה' כולו טוב וכולו רחמים, בברכה החמישית
אנו מבקשים 'והחזירנו בתשובה שלימה לפניך',
מה הכוונה במילה 'לפניך'? פני ה' זו מידת הרחמים,
והדין הוא הסתרת פנים, דהיינו, שהידיעה שה'
כולו רחמים נסתרת מהאדם כתוצאה מהעוונות
שלו כמבואר, ואנו מבקשים לחזור בתשובה
שלימה לפניך, שנדע שהכול זה רחמים. לאחר
מכן אנו מבקשים 'סלח לנו ומחל לנו' על העוונות
שמסתירות לנו את אור ה' שהם הרחמים שלו, 'כי
א-ל טוב וסלח אתה' – כדי שנדע שה' הוא רק טוב.
ובברכת גואל ישראל שוב מבקשים 'גאולה שלימה
למען שמך' וכמו שביארנו בברכה הראשונה, הכוונה
היא שנדע ששימך אחד, שאתה רק טוב. ברפאנו
מבקשים "הושיענו וניוושעה כי תהילתנו אתה"
– תושיע אותנו מהגאווה
המסתירה לנו את אורך, ותזכה אותנו להרגיש את האפסיות שלנו, כדי שנהלל
אותך, כי אתה תהילתנו, ויצרת אותנו רק כדי להודות ולהלל, כמו שכתוב: "עם
זו יצרתי לי תהילתי יספרו", שנודה לך על זה שאנו חולים ורק אחר כך נבקש
'והעלה רפואה' וכו'. בברכת השנים, חותמים 'כי א-ל טוב ומטיב אתה' – כל
מה שאנו מבקשים שפע זה רק כדי שתתגלה הדעת שאתה טוב ומטיב.
בברכת 'תקע בשופר גדול לחרותנו', אנו מבקשים לשמוע את קול השופר,
שרבנו אומר שמי ששומע קול תקיעת שופר מאיש ירא וחרד, זוכה שיתיישר
לבו מהעקמומיות שלו, ועיקר העקמומיות היא שהאדם ליבו עקום על ה'
וחושב שיש רע בעולם, ועל ידי תקיעת השופר זוכים לחרות שהיא האמונה
השלימה שה' טוב תמיד. בברכת השיבה שופטינו, אנו מבקשים שה' יסיר
מאיתנו את היגון והאנחה, שהן הכפירות והעצבויות והדיכאונות, ועל ידי זה
נזכה ל'ומלוך עלינו מהרה אתה ה' לבדך' – ה' זה שם הוי'ה, מידת הרחמים,
לבדך שנדע שאין שום רע מלבד רחמיך המרובים. בברכת המינים אנו
מבקשים שייכרתו ויאבדו כל המינים המנסים להסתיר את האמונה ולהכניס
אפיקורסות בלב בני ישראל שיש מציאות של רע, ובברכת הצדיקים, אנו
מבקשים על הצדיקים ש'בוטחים בשימך באמת', ועל פי מה שכבר הסברנו
'שימך' זה בחינת הרחמים, כי רק מי שמאמין שה' כולו טוב ומטיב ואין שום
רע בעולם רק הוא יכול לבטוח בה' באמת, ולכן אנו מבקשים "שים חלקנו
עימהם". ואז אנו מבקשים 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', שתתגלה
מידת הרחמים והאמונה בבניין ירושלים, כי ירושלים נקראת קריה נאמנה,
וכל הגלות היא החורבן של ירושלים שהיא הסתרת האמונה, ו'את צמח
דוד עבדך מהרה תצמיח', כי אנו מצפים לישועתך, ישועת ה' היא שיכירו
ויידעו אותו ויאמינו בו כל באי עולם, כי כשעם ישראל בגלות כביכול ה' עמו
בצרה, והאמונה והתפילה בגלות כמבואר, ודוד המלך זכה לאמונה ולתפילה
בשלמות וזכה להודות לה' בכל מצב כמבואר בגמרא על הפסוק "בה'
אהלל דבר באלוקים אהלל דבר" ועוד פסוקים. ברכת שומע תפילה כולה
אמונה ברחמנות של ה': 'אב הרחמן, חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון
את תפילתינו... כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים'... ואז
מבקשים 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים', וברכת מודים מובן מאליו
וכבר הסברנו בהתחלה שכל כולה אמונה ולכן היא בסיום התפילה כי היא
תכלית התפילה להודות ולהלל לה' יתברך בכל מצב, ולכן כל התפילה נקראת
תהילה, כמו שאנו פותחים ואומרים "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"
ובברכת שים שלום אנו מבקשים את כל הטובות כי אנו מאמינים שה' רחמן
וחפץ להשפיע רב טוב לבית ישראל, ולכן אנו מבקשים שלום, טובה וברכה,
חיים, חן וחסד ורחמים וכו'.
יהי רצון, שנזכה ללמוד מספר הגאולה את סוד הגאולה, שהוא האמונה שה' טוב
ומטיב ושאין שום רע בעולם כלל, ונזכה שיתקיים בנו הפסוק: "ולא ילמדו עוד
איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד
גדולם, נאום ה' ".
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
