בס"ד                                                      ערש"ק                                                              י"ז   בטבת  התשע"ד

                                        יוסף לי ה' בנים ובנות בחומש שמות

                       יוסף לי - אור - בפרשה - שמות

  " ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וּבֵיתוֹ באו   "(א, א)

בחומש 'שמות' בעצם מתחיל הגלות והשעבוד של בני ישראל במצרים, כמו שדרשו חז"ל: 'וימת יוסף וכל אחיו וכל

הדור ההוא' ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים, לא שעבדו המצרים בישראל(שמ"ר פ"א, ח).

וברגע שכבר לא הייתה אחיזה באמת, כמבואר בפרשה הקודמת, אזי חלה הדרדרות והעם החל ללמוד מתרבות

המצרים עד שעזבו מקור מים חיים בעבור בורות נשברים, כמובא במדרש: כשמת יוסף הפרו ברית מילה(שם) שהיא

אות ביננו לבין הקב"ה חוק בל יעבור. ובשל כך - 'ויקוצו מפני בני ישראל', אמרו רז"ל: מלמד שהיו דומין ישראל

בעיניהם כקוצים(שם, יא), היינו כבר לא היו רק בארץ גושן ששם למדו תורה אלא בכל במצרים שהיא ערוות הארץ. וזה

כי אחזו בחומר ובלבנים על חשבון התורה. ומכיוון שקיימו את החצי הפסוק הראשון, שנאמר(בראשית יג): 'כי גר יהיה

זרעך בארץ לא להם' התקיים בהם חציו השני, היינו החל פריעת שטר החוב של השעבוד 'ועבדום וענו אתם ארבע

מאות שנה'  כי יהודי לא שייך במקום של טומאה, ועוד לא סתם טומאה אלא שיא הטומאה, כי אין לנו ללמוד מדרכם

אלא רק לדבוק בתורת ה' וברוח ישראל סבא.

ולמרות שכך, איתא(פרד"א מח): שבעבור ג' דברים נגאלו ישראל, שלא שינו: 'שמם', 'מלבושם', 'ולשונם' כל אותו זמן

של גלות מצרים. ולכאורה, הדבר קשה. כי איך בעבור ג' סממנים חיצוניים בלבד נגאלו בעוד שעזבו את בריתם כנ"ל.

ועל פניו, נראה שהיה צריך לתת שם אחר לחומש בעבור שיאפיין את תוכנו כי השם הוא התמצית של תוכן הספר.

כמו למשל, שם השייך בקבלת התורה במעמד הר סיני שהרי תכלית ירידת מצרים הייתה בשביל זאת. ואילו כאן

בפרשתנו קוראים את 'שמות' בנ"י הבאים מצרימה שכבר ידועים לנו שמותם. וננסה בסע"ד לשפוך קצת אור ולבאר

את העניין. ובשביל כך נקדים וסביר קצת העומק של כל אחד מג' הדברים הנ"ל.

'שמם' -  ודע, ששם האדם יש לו משמעות חשובה מאוד כי ע"י צירוף אותיות שמו הוא מקבל את השפע העליון. לכן

יש כוח באותיות של שמו להשפיע על מעשיו העתידיים. ועל כן, ראוי לשים לב לשם שנותנים לילד כי כאשר בוחרים

ונותנים לילד שם לא טוב, כמו למשל, שם של גויים, אנשים רשעים וכן על זה הדרך, אזי קשה לו להדבק בצד הטוב

וממלא הוא מתרחק לצד האחר כי נקודת המוצא שלו הייתה לא טובה. והטעם לכך, כי שם האדם הוא כל חיותו היינו

חלק מנשמתו, כמו שכתוב(בראשית ב:): 'נפש חיה, היא שמו',  בבחינת(משלי כ): 'נר ה' נשמת אדם' היינו השם יש לו

בחינה של נשמה.  וע"פ זה יובן גם מה שכתוב(קהלת ז): 'שם טוב משמן טוב' כלומר אע"פ שהשמן הוא טוב לנר כי כל

עוד יש שמן הנר דולק יפה רצה לרמוז על הנשמה שהיא בחינת נר כנ"ל שכל עוד היא בגוף אפשר להתקיים אבל

לא בטוח שזה הקיום יהיה בדרך הטוב. אך 'שם טוב' מעלתו גבוהה יותר כי ודאי שיש לו השפעה טובה על האדם

לבחור בדרך הטוב והישר כי השפעתו היא מהמקור העליון. מכאן רואים, ששמו של האדם זה לא רק דבר חיצוני אלא

יש לו שמעות והשפעה רבה על הנשמה. על כן, שינוי השם ללא רב מוסמך לדבר יכול לגרום לפגיעה בשורש נשמתו

העליונה, ולענ"ד אולי אף לעכב את הגאלה, חס ושלום, כמו שדרשו רז"ל: כל השבטים על שם גאולת ישראל נקראו

(תנחומא ג), היינו יש קשר ישיר בין השמות לגאולה שהייתה ותהייה בקרוב ברחמים גדולים.   

'מלבושם' - פשט הדבר הוא שלא שינו לבושם היינו את הלבוש היהודי האותנטי, אבל בעומק הדבר הכוונה אולי שרצה

לרמוז שעקב שלא שינו את מלבושם החיצוני לא עזבם הקב"ה, כמו שכתוב (שמות כה): 'ושכנתי בתוכם' ודרשו רז"ל(של"ה

תענית ס): 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם' היינו שכל אחד מבני ישראל היה מלבוש מלכות לקב"ה, בחינת(אסתר ו): 'יביאו

לבוש מלכות אשר לבש בו המלך' היינו ברגע שבני ישראל הביאו את לבוש המלכות כלומר שמרו את זהותם החיצונית

כנ"ל אזי עשו דירה בתחתונים ללבוש המלך הקדוש היינו להשראת השכינה בתוכם. כי הדבר מראה שאע"פ שהתרחקו  

מדבר ה' עדיין זהותם הייתה חשובה להם.

'ולשונם' - הכוונה ללשון הקודש שהיא השפה העברית המורכבת מצירופי אותיות מא' עד ת' שבה נברא העולם, כמו

שכתוב(אבות ה, א): 'בעשרה מאמרות נברא העולם'. וכן ידוע, שיש בתורה הקדושה שישים ריבוא אותיות כנגד שישים

ריבוא נשמות ישראל. נמצא, שע"י ששמרו את לשונם בחינת צירוף אותיות בלשון הקודש שמרו על שורש נשמתם

שחצובה מתחת כיסא הכבוד.   

וע"פ האמור לעיל, יובן בסייעתא דשמיא איך בעבור ג' דברים הנ"ל נגאלו ישראל כי בעומק הדברים הם רומזים על

הנשמה כנ"ל היינו שלמרות מה שהם עברו במצרים עדיין היו קשורים לקב"ה ולא פגמו בשורש נשמתם. לכן, אפשר

לומר אולי שזה הטעם שנקרא חומש 'שמות' ולא בשם אחר כי שם זה הוא ראשי תיבות: שמם מלבושם ולשונם ת=400

היינו במשך כל אותו זמן הגזרה שהייתה אמורה להיות ארבע מאות שנה כנ"ל, נשמרו ג' דברים הללו ע"י בנ"י תמיד

כל עת שהיו בגלות מצרים, ובכך שמרו על נשמתם שלא תתקלקל חלילה.

וזה: 'ואלה שמות', ודרשו רז"ל ואלה - מוסיף על הראשונים(שמו"ר פ"א, ב) רצה לומר מוסיף על השבטים את שמות בנ"י

שיבוא אחריהם בחינת הנשמות שעתידות לרדת למצרים על מנת להשלים את תיקונם וזיכוכם, וע"י כך יהיו כלים ראויים

לקבל את התורה הקדושה במעמד הר סיני. ולכן אמר בפסוק 'בני ישראל' ישראל דייקא ולא יעקב כי השם ישראל מורה

על החלק הפנימי היינו הרוחני שבבני ישראל. וזה: 'הבאים' תפס לשון הווה רצה לרמוז על לשון התהוות היינו שטרם

נשלמו ענפי אילן השמות בחינת הנשמות כנ"ל שיצאו שהרי מכוח יעקב אבינו ע"ה יצאו שבטי י-ה עדות לישראל, ומהם

עתידים היו לצאת במצרים שישים ריבוא נשמות ישראל. וזה שנאמר: 'מצרימה' ולא מצרים רמז לכך שע"י ששמרו את

שמם, מלבושם ולשונם כל זמן הגזרה, כנ"ל, גלתה עמהם השכינה שרמוזה בשם הקדוש 'י-ה', כידוע, כי זה השם שומר

את בנ"י בעת צרה, כמו שכתוב(תהילים קיח): 'מן המצר קראתי י-ה' וכו'. וע"י כך זכו להשגחה עליונה מדויקת להפליא

של ה' יתברך בתוך גלות מצרים, למשל, עינו אותם בבניית פיתום ורעמסס כדי לבטלם מפריה ורביה (שמו"ר א, יג), כאשר

יענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ שנעשה להם שם נס כפי שמפורט בילקוט שמעוני(רמז קסד, ע"ש), פרעה גזר על המיילדות

העבריות - תומכות הלידה, הלא הם שפרה ופועה(יוכבד ומרים): "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון",

אך על אפו וחמתו של פרעה עם ישראל 'פרו וישרצו ויעצמו במאד מאד', זאת ועוד שמושיען של ישראל משה רבינו

ע"ה גדל אצל פרעה בבית והוא בכלל לא יודע, וכן הלאה.

וזה שנאמר: 'את יעקב' ולא עם יעקב רצה לרמוז במילה 'את' על השישים ריבוא נשמות ישראל שהם בחינת אותיות

מא' עד ת' שיצאו מכוח יעקב כנ"ל. וזה שכתוב: 'איש וביתו' רמז לנרות חנוכה, בחינת: נר איש וביתו(שבת כב:) רמז לנר

שהוא בחינת נשמה כנ"ל(נר ה' נשמת אדם),  שאותו צריך להדליק בגובה של פחות מעשרה טפחים, כידוע, רמז לשכינה

שנקראת י-ה כנ"ל שירדה מתחת לעשרה טפחים במצרים כי מצרים קליפה קשה וחשכות גדולה. והייתה צריכה להביא

דווקא שם את השמות היינו נשמות בנ"י כדי להביאם לתיקון הראוי. וזה שהמשילם לכוכבים, שנאמר(ישעיהו מ): המוציא

במספר צבאם לכולם בשם יקרא, כי צריך להדליק נרות חנוכה דייקא בצאת הכוכבים בשביל שיהיה פרסומי ניסא

שהיה ליהודים. כי אין נס יותר גדול מזה שהרי הייתה השגחה פרטית להפליא בתוך גלות מצרים הקשה. יזכנו ה'

הגדול והנורא שיעשה עמנו אותות ומופתים גדולים יותר מאשר שעשה במצרים ויחיש את גאולתנו ברחמים, אכי"ר.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כל אחד מישראל יש לו בחינת מלכות וממשלה לפי בחינתו, יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר וכו'; וצריך כל

אחד לזהר ביותר לבלי להשתמש עם המלכות והממשלה שיש לו להנאתו ולצרכו, כי אם לעבודת השם יתברך לבד, שהינו

להזהיר ולהוכיח את כל הנכנעים תחתיו, להשיבם אל ה', אם מושל בביתו לבד – צריך להזהיר ולהוכיח את בני ביתו

בעבודת השם, ואם יש לו ממשלה יותר כל אחד לפי בחינתו – מטל עליו להזהיר ולהוכיח יותר ויותר אנשים, כל אחד לפי

הממשלה שיש לו. וכשאינו נזהר להוכיחם ולהזהירם כראוי, הוא נענש עליהם, ונתקצרין ימיו חס ושלום, ועליו נאמר: אוי

לרבנות שמקברת את בעליה; אבל כשמוכיחם ומזהירם בעבודת השם כראוי, ע"י זה ממשיך חיים ואריכות ימים(סימן

תוכחה, אות ז).

                                                  "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

            ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה