מתוך מעגלי החיים.  050-6284-199

פעם אחת השתתף הרב חיים ויטאל בסעודת אירוסין ואחר כך בא וישב לפני הרב. אמר לו הרב: ''היום הזה אכלת חצי שרץ, ואם לא תאמין אוציא חצי מן העוגה ששמרת לאשתך ואראה לך חצי השרץ שנשאר שם. מיד הוציאה וחתכה וראה חצי נמלה נתון בה. מאותו היום לא רצה לילך לשום סעודה.

גזרת הארבה על צפת

האר"י היה שומע הכרוז כשהוא מכריז ברקיע על כל דבר שיהיה בעולם.

פעם אחת באמצע השיעור, אמר לחברים: דעו שבשעה זאת אני שומע קול הכרוז עומד ומכריז: שיהיה ארבה אין קץ בגבול צפת, ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ ולא יישאר שום מחיה בכל ארץ ישראל. וכל זאת הוא בעבור עני אחד תלמיד חכם ושמו ר' יעקב אלטרץ שיושב ומתרעם על מידותיו של הקב''ה. והקב''ה אינו יכול לסבול ולהתאפק על שכניו הרעים שאינם משגיחים עליו לתת לו מחיה, ולכן בני למען ה' קבצו איזה מעות ושלחו לו, אולי ישוב ה' מחרון אפו וינחם על אשר דבר לעשות''.

מיד קבצו ביניהם כ- 28 זהובים ושלח אותם הרב על ידי אחד מן החברים בשם הרב יצחק כהן. הרב יצחק כהן רץ מהרה לבית העני ומצאו עדיין בוכה. אמר לו: ''למה אתה בוכה?'' ענה לו: ''איך לא אבכה על רוע מזלי, כי לא די לי עניותי, אלא שגם עתה נשברו החביות של חרס שהייתי ממלא אותם מים לכל השבוע ואין בידי לקנות אחרים, ולכן אני בוכה לפני ה' שמפני מה אני בזה הדוחק? וכי אני רשע מכל בני אדם?!''

כשמוע הרב כהן את דברי העני תמה מאוד, כי צדקו דברי הרב. אז נתן לו המעות ואמר לו שיזהר מכאן והלאה שלא יתרעם על מידותיו של הקב''ה. שבשבילו כבר היה נחתם גזר דין חס-ושלום. וקיבל עליו שלא יתרעם עוד, ומלבד זה נשתטח בארץ והתפלל לפני ה' שימחל להם. וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות.

אחר כך שב הרב כהן לפני האר''י והחברים וסיפר להם את כל המאורע. אז אמר הרב לחברים: ''ברוכים תהיו, שבשבילכם בטלה הגזרה''. וחזר ללמוד.

ובעודו לומד נשאו עיניהם לשמים והנה ארבה בא בחיל גדול, ויראו מאוד החברים. אמר להם הרב: ''אל תיראו, שכבר מחל העני ההוא על עלבונו ובטלה הגזרה''. וכן היה שבאה רוח סערה ונשאה את כל הארבה לתוך הים, ולא נשאר מהם עד אחד. ומאותו יום והלאה היו אנשי צפת משגיחים על העניים לספק להם צרכיהם ברווח.