בס"ד                                                   ערש"ק                                                        י"ב   בכסלו   ה'תשע"ד

                        אור- לי - בפרשה – וישלח

   "" וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום   "(לב, ד)

הנה, מעת שברח יעקב אבינו ע"ה מאחיו עשיו עברו שלושים וארבע שנים, כאשר מתוכם ארבע עשרה שנה עסק

בתורה בלילה בישיבת שם ועבר, ועוד עשרים שנה עבד אצל לבן הארמי בעבור בנותיו וצאנו. ובעת שנולד יוסף

בנו בכורו מרחל אמנו ע"ה מיד ביקש לחזור לארצו לבית אביו, וזו הסיבה העיקרית לשנים הרבות אשר התעכב

אצל לבן - רב הרמאים. והטעם לכך כי ידע כי לעתיד לבוא בע"ה לא יהיה שריד לבית עשו רק בזכות יוסף כמו

שדרשו חז"ל: נולד שטנו של עשו ומסורת היא, שאין עשו נופל, אלא ביד בניה של רחל(בר"ר עג, ז:). ובשביל לעבור

מחרן לארצו היה צריך לעבור דרך 'ארצה שעיר שדה אדום' היינו נחלתו של עשיו אחיו. לכן, חשש מאוד יעקב

מהמפגש הטעון ביניהם, למרות שעברו שנים רבות מלקיחת הברכה והבכורה, כי ידע שהסכנה עדיין קיימת כי

לא במהרה יתרצה עשו כי מלבד מזג טבעו לנקום ולנטור ללא רחמים גם ברכו אביו בזה, כמו שכתוב(בראשית כז):

'על חרבך תחיה'.

על כן, התקין עצמו לג' דברים: תפילה, כמו שכתוב 'הצילני נא' היינו ביקש רחמים מהקב"ה שיציל אותו מעשו

אחיו שמא יפגע בו ובמשפחתו ובפרט על יוסף ורחל כמו שדרשו רז"ל: ועל זה יעקב נשא תפילה ריבונו של עולם,

כתבת בתורתך(ויקרא יב):'ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' אם יבוא רשע זה ויאבד את בני ואת

אמם כאחת היינו יוסף שנקרא שור, שנאמר(דברים לג):'בכור שורו הדר לו' ושה זו רחל. ונראה שהתפלל על יוסף

במיוחד כי הבין שאם ייפול ביד עשו יהיה זה יוסף שיצאו ממנו י"ב שבטים כמובא במדרש במעשי אשת פוטיפר

כי יוסף הוא בחינת יעקב היינו צדיק יסוד עולם(משלי י:) היינו שורש טוב שממנו יכול לצמוח אילן הנשמות בעתיד.

ואם תשאל לגבי רחל העניין הוא שאם יכניע את עשו יהיה צריך להשלים את השבט השנים עשר שהרי שטרם

נולד בנימין, וע"י כך יושלמו השישים ריבוא העתידים לקבל את התורה בהר סיני כי אין השכינה שורה בפחות

משישים ריבוא(שם עה, יז). נמצא, שכל מזימתו של עשו הרשע הייתה לגדוע את המשכיות קיום ישראל חס ושלום

וע"י כך לעקור את השורש הטוב ויוכל לשלוט על העולם ח"ו. הדבר השני – דורון, היינו שלח מתנות רבות כצאן

ובקר על מנת לנסות להשביע את תאוותו של עשו לממון. והדבר האחרון הוא שהכין עצמו לגרוע מכול, כלומר

התקין עצמו למלחמה. לכן, טרם המפגש חצה יעקב את מחנהו לשניים והניח את יוסף ורחל אחרונים אחרי לאה

וילדיה והשפחות וילדיהם וע"י כך הקטין את סיכויי עשו לעשות את זממו, כמוסבר לעיל.

ודע, שיעקב אבינו ע"ה לא חשש רק מעשו אלא גם משרו הרוחני כמובא בפסוק בהמשך הפרשה(בראשית לב, כה):

"וַיִּוָּתֵר יעקב לבדו ויאבק איש עמו", ודרשו רז"ל: 'איש' עמו - זה סמא"ל שרו של עשו שבקש להרגו(תנחומא ח)

לכן, הבין יעקב שהמלחמה למטה תוכרע גם ע"פ המלחמה למעלה בינו שהוא בחינת יצר טוב לבין סמא"ל שהוא

השטן הוא גם היצר הרע. והנה יעקב אבינו ע"ה כל ימי חייו היה עסוק בלימוד התורה וקיום המצוות ודבק בשם

יתברך ובפרט שהיה אצל לבן הרמאי עבד את ה' ביתר שׂאת וביתר עוז כדי שלא יושפע ממנו. לכן כשהיה רועה

את צאנו היה מתבודד ומתפלל לשם יתברך בדבקות גדולה מאוד. וזה שנאמר(שם לב, ה):'עם לבן גרתי' ופירש

רש"י ז"ל - "גרתי" בגימטרייה תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו

הרעים. ומכאן רואים, שיעקב הלך מחיל אל חיל והתעלה בצדקותו וזו הסיבה שחשש גם מיצר הרע כנ"ל כי ככל

שאדם גדל יותר בצדקותו ובמעלותיו הרוחניות יצרו גדל אתו.

וע"פ הנאמר לעיל, אפשר לומר אולי בסייעתא דישמייא שיעקב אבינו ע"ה פעל בשני אופנים במקביל כדי לצלוח

את המפגש הטעון כנ"ל, האחד כנגד עשו והשני כנגד שרו כנ"ל. וזה שנאמר 'מלאכים לפניו' כפי נחלקו רז"ל: יש

אומרים ששלח מלאכים ממש יש אומרים שליחים(בני אדם). וליישב זאת נקדים את מה ששנינו במשנה באבות

(פ"ד, יא): "העושה מצווה אחת - קונה לו פרקליט אחד" וכו', ופירש רבנו מברטנורא פרקליט - 'מלאך' מליץ טוב

וכו'. וע"פ זה מובן למה אלו ואלו דברי אלוקים חיים כי מצד שהיה צריך לשלוח את המתנות על מנת לפייסו היה

זקוק לשליחים(בני אדם), ומצד שהיה צריך להפחיד את עשו שהוא בחינת היצר הרע כנ"ל היה זקוק למלאכים

ממש שנבראו מכוח התורה והמצוות שקיים אצל לבן כנ"ל, והם הם שהחלישו את כוח והגנו עליו מפניו. ובכך גם

יוסבר כפל הלשון 'עשו אחיו' כי לכאורה היה מספיק עשו לבד אלא אפשר שרצה לרמוז שמלבד ששלח מלאכים

היינו שליחים לעשו שלח גם מלאכים ממש ל- 'אחיו' של עשו היינו ה - 'איש', כלומר שרו של עשו שהוא היצר הרע.

וזה שהאריך הכתוב 'ארצה שעיר שדה אדום' היינו פעמיים ראשי תיבות 'אש'(=301) שעולה בגימטרייה 'יצר'

(=301) עם הכולל. נראה אולי שכוונת הכתוב לרמוז לכך שיעקב אבינו ע"ה נלחם במסירות נפש כנגד היצר הרע

הרוחני והגשמי כי 'אש' ראשון כנגד שרו של עשו - סמא"ל שהוא היצר הרע שנמצא 'ארצה שעיר' היינו למעלה

בארץ העליונה. ואילו 'אש' השני כוונתו לעשו שנמצא ב- 'שדה אדום' שהיא נחלתו ומסמלת את הרצון למלא את

תאוותיו הגשמיות בעולם הזה.

ואם כך, מה נעשה על מנת שהקב"ה ישמע את תפילתנו כמו ששמע את תפילתו של יעקב 'הצילני נא מיד אחי'

היינו היצר הרע הרוחני כנ"ל, אבל לא רק זאת אלא גם 'מיד עשו' מיצר הרע הגשמי של התאוות והמידות רעות

כנ"ל, שהם כאחד כנגדנו על מנת להרחיק אותנו מהקב"ה. וכאן המקום להביא את דברי הרמב"ן ז"ל בהקדמתו

הקצרה לפרשה זו: ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו(יעקב)  עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני

עשו וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק וכו', עכד"ק.

ודע, שלא יהיה ניתן להכניע את היצר הרע אלא רק ע"י התורה והמצוות. וזה שנאמר בנביא(עובדיה א):"והיה בית

יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו', כי 'בית יעקב אש' רמז ליעקב אבינו ע"ה שהוא עמוד התורה

שדומה שהוא בחינת 'אש' כי התורה נכתבה באש שחורה על גבי אש לבנה. אבל זה לא מספיק כי צריך את

'בית יוסף להבה' היינו הכיסופים לקיום המצוות. וזה בחינת(משלי ו): 'נר מצווה ותורה אור' היינו להבת הנר היא

בחינת מצווה והאש היא בחינת אור התורה. ולא בכדי פרשה זו באה לרוב(בשנה רגילה לא מעוברת) לפני חנוכה

דייקא, רמז למלחמה העיקרית בין האור שהוא בבחינת התורה והמצוות כנ"ל לבין החושך שהוא היצר הרע הרוחני

והגשמי כנ"ל. וזה שלאחר שנלחם יעקב עם שרו של עשו עד עלות השחר חזר לקחת פכים קטנים וכפי שפירש רש"י

ז"ל: רמז לפך השמן הקטן שנעשה בו נס בימי בית שני והצליחו להדליק את מנורת בית המקדש שמונה ימים. ה'

הטוב יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בזכות שנחזיק בתורה ובמצוות נצליח לגרש את

החושך עם האור. אכי"ר.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר הכלי זין של האיש הישראלי הוא התפילה; וכל המלחמות שצריך אדם לכבוש, הן שארי מלחמות עם המונעים

והחולקים, הכול העל ידי תפילה, ומשם כל חִיותו. על כן מי שרוצה לזכות לקדושת ישראל באמת, צריך להרבות

בתפילות ובקשות ושיחות בינו לבין קונו, כי זה עיקר הכלי זין לנצח המלחמה(סימן תפילה, אות ב).

                                                "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

            ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה