בס"ד                                                    ערש"ק                                                         ל'    בתשרי    התשע"ד

                          אור- לי - בפרשה – נח

" אלה תולדֹת  נֹח  נֹח איש צדיק תמים היה בדֹרֹתיו את האלוקים התהלך נֹח  "(ו, ט)

ביארנו בפרשה הקודמת בעניין בחירה החופשית שיש לאדם וחשיבות חקיקת האמת והאמונה בתוך לבנו וע"י כך

זוכים לזכות ולטהרת הלב כי משם נמשכים כל הפעולות של הגוף. ודע, שברגע שאדם לא יחזק את לבו ביסוד זה

ע"י מחשבות טובות מיד ייכנסו מחשבות זרות בלבו והתוצאות יהיו בהתאם כי ע"פ תוקף המחשבות שיצייר בלבו

כך יימשכו איברי הגוף עד לביצוע המעשה ובכך פוגם בגופו ובכל העולם כולו.

וזה שנאמר(שם, ה):"רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע" וגו', דהיינו מהמחשבה נגזר המעשה,

מה שהביא בעצם להידרדרות במעשיהם של בני האדם במשך עשר דורות מהאדם הראשון ועד נוח, עד שהגיע דור

המבול לשפל שלא היה ניתן לסבול כי השחיתו את הארץ ע"י גילוי עריות ועבודה זרה(סהנדרין נז:) ולא נחתם דינם

אלא ע"י הגזל(שם קח:), שנאמר: "קץ כל בשר בא לפני". על כן, נבקעו מעיינות תהומות רבה ונפתחו ארובות השמים

ומי המבול שטפו את העולם במים רותחין והחריבו, כי על הכול הקב"ה מאריך  אפו, חוץ מן הזנות(ב"ר, פל"א) וזה כי

היו שטופים בזימה וגזל נימוחו מן העולם(שם), וזה בחינת מידה כנגד מידה כי זה כלל גדול בתוצאות חייו של האדם.

אך נוח היה איש אחד בדורותיו 'שמצא חן בעיני ה'' ככתוב בסוף הפרשה הקודמת .

ומובא במדרש(תנחומא ג): יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שבחר בישראל משבעים אומות וכו' ונתן לנו

את התורה בכתב רישומו ברמז צפונות וסתומות, ופירושם בתורה שבע"פ, וגילה אותם לישראל וכו' ותורה שבע"פ

הרבה ותורה שבכתב מעט, וכו', ע"ש. ולכאורה לא ברור למה בחר המדרש למקם את דברים אלו בהרחבה רבה

(ע"ש) דווקא בפרשתנו, שהרי ידוע שטרם ניתנה לנו התורה. אומנם האדם הראשון קיים את התורה כולה אך היה

מצווה רק בשש מצוות, ולאחר המבול נוספה עוד מצווה אחת והם נקראים שבע מצווות בני נוח שעליהם היו מצווים

לפני קבלת התורה, וכן הגויים עד היום רק שגם במעט שמעט הזה הם לא מצליחים לקיים. ועוד יש להבין, בגין מה

'מצא חן' בעיני ה', ולמה שוב חזר וכפל את שמו בפסוק 'נח נח' שהלא היה מספיק פעם אחת. 

ונראה לומר אולי בסייעתא דישמיה שהסיבה העיקרית שנוח מצא חן בעיני ה' היא בגלל שהתייגע ועמל והשיג את

ב' התורות: התורה שבכתב והתורה שבע"פ כי אי אפשר להבין את התורה שבכתב שנקראת צופן ללא התורה שבע"פ

שהיא קוד הצופן להבינהּ(בע"ה נרחיב בעניין בפ' בהר, ויקרא), וע"י כך קיים את כל המצוות, קלה כבחמורה אע"פ,

שלא היה מצווה, והיא היא שעמדה לו ולמשפחתו כתריס בפני הפורענות ובזכות זאת ניצלו ממי המבול, כמו שאמרו

חז"ל התורה מגנה ומצלה(סוטה כא:). ובזכות יגיעה זו שעמל בתורה כנ"ל התחזקה אמונתו בקב"ה ובתורתו הקדושה.

וזה בחינת: 'יגעת מצאת תאמין', וע"י כך מצא חן בעיני ה' יתברך כפי שאמרו חז"ל התורה מעלה חן על לומדיה

(עירובין נד:) שנאמר: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים ויעלת חן"(משלי ה). וכל זה העניין רמוז גם בשמו כי נח אותיות חן.

וזה שנאמר 'אלה תולדות נח נח' רמז לכך שהתולדות שלו הם המעשים הטובים שעשה היינו השגת התורה בשלמותּ

כנ"ל לעומת אנשי דורו שאפילו ז' מצוות בני נוח לא קיימו כמוסבר לעיל. וזה שחזר וכפל 'נח נח' רמז לכך - 'נח' האחד

כנגד התורה שבכתב, 'נח' השני כנגד התורה שבע"פ שהם בחינת חן חן על לומדיה כנ"ל. וע"י כך זכה להגיע להיות

איש צדיק ותמים בדורותיו והיה דבוק בה'. ואם תקשה לשאול כך: ומנין שלמד תורה? שהלא טרם קיבלנו את התורה!.

אבל כתוב בהמשך הפרשה: מכל הבהמה הטהורה תקח לך גו'(בראשית ז, ב)  שהרי מהיכן ידע להבדיל בין הבהמה

הטהורה לבין הטמאה! אלא שרק ע"י התורה כמובא במדרש(ב"ר פכ"ו), וכך פירש רש"י, ע"ש.

והנה מובא במדרש(בר"ר ל, ז): שנוח בנה את התיבה במשך 120 שנה ואנשי דורו אמרו לו: למה כך? וענה להם: כך

אמר אדון עולם שיביא מי מבול על העולם והם לא האמינו לו ואף ביזו אותו. ונראה שלא עלה בידם לעשות תשובה

במשך זמן כה רב ואף שהתחיל המבול, שהרי שבתחילה הקב"ה ברחמיו הרבים הוריד גשם ושלא חזרו בתשובה

הביא מבול לעולם. והסבר לכך הוא כיוון שהיו שקועים חזק בתאוות הגוף ומידות רעות ובפרט בתאוות הניאוף

כנ"ל שהיא הקשה ביותר. כי ע"י כך אדם מאבד את הדעת ולפעמים עד כדי מחלת שיגעון רחמן ליצלן. ולכן לא

הצליחו להבחין בין טוב ורע כי הכול תלוי בדעת כמו שאמרו חז"ל: "דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית".

ולפי זה יובן אולי החילוק בין רז"ל: יש שדורשים אותו לשבח כי ניצל בזכות תורתו כנ"ל, ויש דורשים אותו לגנאי כי

לא הפיצה ברבים אלא התבודד עם ה' שנאמר: 'את האלוקים התהלך נֹח' כי כנראה פחד שהנזק יעלה על התועלת.

אבל צריך לדעת כי אנשי הדור תלויים בצדיקי הדור ובפרט בצדיק יסוד כפי שדרשו חז"ל שנוח היה צדיק יסוד עולם

(בר"ר ל, א) כי יש ביכולתו לתקן את בני דורו כי הוא שומר את ברית הקודש בתכלית. נמצא שקיום העולם תלוי בו.   

ואפשר אולי שמעשה תיבת נוח בא ללמדנו עצה ולקח לדורות, ובפרט בדורנו דור עקבתא דמשיחא איך להתגבר על

תאוות הגוף והמידות הרעות שהרי לא כולם יודעים מיהו הצדיק יסוד עולם שיתקן אותנו מעוונותינו, וגם אם כן לא

תמיד יש לנו אפשרות להגיע אליו. והעצה לכך היא שכל אחד יעמול בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ לפי השגתו

ויכולתו. וזה שנאמר(בראשית ו, יד):"עשה לך תֵּבַת עצי גפר קִינִים תעשה את התבה וכָפַרת" וגו', 'לך' דייקא רמז

רמז שכל אחד צריך לעשות לעצמו 'תבת נח' ע"י עמל התורה כנ"ל כי 'תבת' ראשי תיבות: תורה בכתב תורה

שבע"פ. וזה 'קינים' מלשון קניינים רצה לומר שתשיג את ב' התורות האלו ברמת קניין תורה שלא תאבדו. וע"י

זה יזכה לחן בפני הקב"ה והיא שתכפר ותגן עליו מכל מני פורענויות מבית ומחוץ.

וחיזוק לכך אפשר למצוא בפסוק "צֹהַר תעשה לתבה - ופתח התבה בצִדהּ"(שם ו, ט"ז) וחז"ל דרשו ב' פירושים

למילה 'צֹּהר' יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם(רש"י). ובשניהם קיים אור שהוא בחינת אור

התורה כמו שכתוב: 'ותורה אור'(משלי ו). וזה האור נמצא 'בצִדהּ' היינו 'לא בשמים היא' אלא כאן אצלנו שנאמר:

'תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול'. וכן ידוע, שמשה רבנו ע"ה שעלה להביא את התורה

הקדושה, בזמן למד תורה שבכתב מבורא עולם הוא ידע שזה יום ובזמן שהוא למד תורה שבע"פ ידע שזה

לילה. וע"פ זה יובן החילוק בן החלון לבן האבן טובה שמאירה בלילה שהרי בחלון נכנס אור יום מהשמים וזה

בחינת התורה שבכתב שניתנה לנו משמים ואילו אבן טובה שמאירה בלילה היא בחינת התורה שבע"פ שקשה

כאבן כמו שדרשו חז"ל לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה וכו'  אלא ע"פ הדברים, וזו היא תורה

שבע"פ, שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחושך(תנחומא ג) וכו', ע"ש. וכל ההוגה בה רואה אור

גדול וניצל מכל מיני פורענויות. ה' הטוב יזכה אותנו לעמול בתורה ולהשיג את ב' הקניינים: התורה שבכתב

ושבע"פ כנ"ל, וע"י כך נינצל מחבלי משיח ונקרב את הגאולה ברחמים רבים, אכי"ר.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

מי שמשבר תאווה זו של ניאוף, אזי בקל יכול לשבר כל התאוות, ועל כן הוא התיקון הכללי. וכל אחד ואחד, לפי

ריחוקו מהתאווה הזאת, כן הוא קרוב להתגלות התורה, וכן להפך לס ושלום. על כן קודם שיזכה אדם להתגלות

התורה, הוא צריך לבוא בניסיון בצרוף בתוך התאווה הנ"ל, שהוא עיקר הניסיון והצרוף כנ"ל, וכשיעמוד בניסיון

וישבר הקליפה שקדמה לפרי, יזכה לפרי, שהיינו להתגלות התורה וכנ"ל(סימן ברית, אות מ).

                                                         "נר ה' נשמת אדם"

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה