"כי את-אשר ישנו פה, עימנו עומד היום, לפני, ה' אלוקינו. ואת אשר איננו פה, עימנו היום" (דברים כט,יד). 'בנדרים אבל בשבועות, תניי בנדרים, ואין תניי בשבועות. (פרוש: בנדרים יש אפשרות לתנאי על הנדר ואילו בשבועה אין אפשרות להתנות). [ומקשה היר':] כהדא דתני: שבועות הדיינין, כתניין שבלבינו, לא כתנויי שבליבכם.(פ': הרי למדנו שהדיינים אומרים שמתנים על פי מה שהם חושבים ולא על מה שאותו הנשבע חושב בלב. הרי שיש תנאי בשבועה). [מתרץ] אמר רבי יודה: כתניי שבליבו הוא משביעו; ולמה הוא מתנה עמו? מפני ההדיוטות, שלא יאמרו, יש תניין בשבועות. (פ': אין תנאי בשבועה ומה שהם אומרים זה כדי למנוע מעמי הארצות שיחשבו שיש תנאי והם חשבו אחרת בליבם). תני רבי חנניה קומי(=לפני) רבי מנא: והא כתיב, "כי את אשר ישנו פה". מה את שמע מינה? (פ':מה אתה שומע מהפס'?) אמר ליה: מה דורות הבאים אחרינו אין בליבן תניי, אף אנו אין בלבינו תניי' (יר' נדרים ג,א). הת"ת על הפס' מביא שפס' הוא ראיה שאין תנאי בשבועה. והקשה שהרמב"ם (ע"פ הבנת הסמ"ג) וחלק מהגאונים פסקו שיש תנאי בשבועות, והקשה מדוע לא פסקו כירושלמי, שהרי בבבלי לא מצינו שחלקו על זה במפורש?- ותרץ שכיון שבבבלי מובאים כמה הבדלים בין שבועה ונדר, ואת ההבדל של תנאי לא הביאו סימן שחלקו על הירושלמי, ולכן לא פסקו כיר' הזה. ולכאורה זה תרוץ טוב בשביל חלק מהפוסקים, אבל לרמב"ם שדרכו היתה שאם היר' פשוט אז הלכה כמותו (כמו שהגר"א מביא) מדוע לא פסק כיר'?- אלא שמה שמביא הת"ת זה טוב לפי איך שהוא מביא אבל לגירסתנו שנאמר 'אין בליבן תניי אף אנו אין בליבנו תניי' משמע שמשה אומר להם שלא יחשבו תנאי כמו שהדורות הבאים לא חושבים על תנאי (כיון שאינם קיימים) מימלא מובן שלדברי רבי חנניה העמדה שכיון שלא נאמר תנאי בשבועה סימן שאין תנאי בשבועה, זה לא נכון, אלא יש תנאי. ומימלא לכן פסק הרמב"ם שיש תנאי כיון שזהו המסקנה הסופית. בנ"י התחייבו בשבועה על התורה, ששבועה חלה על האדם (להבדיל מנדר שלא חל על האדם אלא על החפץ) ובכך החלנו על עצמנו קשר לתורה, ובכך התנקינו מטומאה, כמו שאומרת הגמ' 'מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין?- שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבי' שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי?- א"ל אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו, דכתיב  "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה" וגו' '(שבת קמה,ב-קמו,א) שבסיני נשבענו על התורה 'שכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל אמר להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנאמר "ולא אתכם לבדכם" וגו'."כי את אשר ישנו פה" אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין?- ת"ל "ואת אשר איננו" וכו' (שבועות לט,א) וכך השבועה בהר סיני ניקתה אותנו מזוהמתו של הנחש, שחלה עלינו לטהרנו. אלא שצריך להבין איך הפס' הזה מדבר על הר סיני, הרי זה מה שמשה אומר להם לפני מותו?- אלא שלמדו חז"ל שמשה הכניסם בברית לחברם לה', ואם אצל משה (ששכינה מדברת מגרונו ולכן מחיל בעולם מעלה כזו של שבועה לכל העולם) זה חל גם על הדורות הבאים אז כל שכן שבמעמד הר סיני שה' עצמו הכניסם בברית, ודאי שזה חל גם על הדורות הבאים כולל הגרים. וניראה שיש בזה גם עניין עקרוני, שדברי משה כאן הם כמעין השלמתו של מתן תורה, כיון שהתורה מהותה היא בארץ ישראל, שבחו"ל זה רק משום "ציונים", ולכן לפני כניסתם לארץ משה מחברם כמעין המשך הר סיני, שיהיה סמוך לכניסה לארץ שכך התורה תתחבר בשלמותה וגם הטהרה שלנו ע"י הר סיני באה לידי הוספה דרך ארץ ישראל שהגשמי שלה ממשיך לקודש, ולכן היא מטהרת את האדם ממש, ולכן זה כעין הוספה על הר סיני. וזה מרומז בפס' בפרשתנו 'ר"ש בן לקיש משום בר קפרא ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח ומה טעם נותן נשמה לעם עליה.. אפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו? (פ':קמים ראשונים לתחיה)? אמר ליה: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כט,כב) ....כיון שנשרפה א"י נעשה בהן מידת הדין' (ירושלמי כלאים ט,ג) הרי שבא"י נותן נשמה לתחית המתים, ואפילו הרשעים ביותר  יזכו לקום, שניראה שזה משום מעלת א"י שמטהרת, ובפרט שמחטא אדם הראשון באה מיתה לעולם, ובתחיית המתים זהו התיקון של החטא, מימלא זהו כמעין מה שהיה בסיני שניטהרו מהנחש  עד שעשו את העגל 'דתניא רבי יוסי אומר לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנאמר "אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון" '(ע"ז ה,א) ולכן זהו שא"י קשורה בטבעה למעמד הר סיני (וזה פשוט כיון שעיקר התורה בארץ) ולכן משה מדגיש "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם ... כל איש ישראל" (כט,ט) שזה מעין הנאמר בהר סיני "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט,ב) כמו שפרש"י מהמכילתא 'ויחן שם ישראל-כאיש אחד בלב אחד'. ואולי אפשר ללמוד מהדימוי שיש בזה גם קשר לכך שבחו"ל אין דין ציבור אלא כאוסף של יחידים (כמו שאומר הרמב"ם) וארץ ישראל מחשיבה לציבור, שיש לה מעלה של אחדות ישראל ממש, שזה מעלה גדולה בקדושה (כעין מניין אבל ברמה גבוה יותר) ולכן בה יש קדושה מיוחדת של בנ"י.