בס"ד                                                                                                                    י'   באלול    תשע"ג

                    אור - לי - בפרשה - כי תצא

"כי תצא למלחמה על אֹיְבֶיךָ ונתנו ה' אלקיך בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת

   בה ולקחת לך לאשה  "(כא, י-יא)

אפשר לדרוש את המילה 'כי' בארבע לשונות(טענית ט ,(:ואחד מהם הוא 'אם' וזה שתרגם רש"י ז"ל בשם הספרי

(כאן) במלחמת הרשות הכתוב מדבר כלומר שהבחירה בידך אם לצאת למלחמה? אם לא? ופשט הדברים

שמדובר במלחמה מחוץ לגבולות הארץ, ואם תחליט לצאת למלחמה תדע שיש כלל גדול בעבור שה' יתברך

ייתן את אויביך בידייך והוא - ועשית הישר בעיני ה', וע"י כך - שבית שביו.

וידוע, שלא היו יוצאים למלחמה אלא אנשים צדיקים וכפי שמסבירים חז"ל: שמי שהיה שח בין תפילין של יד

לתפילין של ראש לא היה יוצא למלחמה. ולכאורה לא מובן למה לא לקחת אנשים חזקים מיומנים באומניות

מלחמה. אלא היסוד לכך שצריך לדעת שה' איש מלחמה לא אנחנו כמו שכתוב(שמות יד):"ה' ילחם לכם ואתם

תחרישון", אסור לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה אלא כוחנו בפינו!. אבל בכל זאת, יש להבין

את דברי חז"ל לעניין התפילין כנ"ל. ונראה לומר שבמלחמה כמו במלחמה חייבים להיות דבקים במטרה עד

הסוף שהרי כל היסח דעת ולוּ הקטן ביותר, אפילו במחשבה, גורם לך להיות בסכנת חיים!. לכן, חששו חז"ל

שמי ששח בתפילין הוא בעצם מסיח דעתו מן המצווה ופשוט היה להם שגם יסיח דעתו בעת המלחמה וחייו

יהיו בסכנה.

ואם כך, קשה הדבר איך איש צדיק שיוצא למלחמה ורואה גויה, 'יפה תואר' ורוצה לקחת אותה לאישה. ועוד

תמוה, כפי שמדייק הספרי(כאן) מתוספת המילה 'וחשקת' היינו אע"פ שהיא כעורה, וכיצד יחשוק במשהו שהוא

לא יפה?! אלא שאמרו חז"ל(קידושין כא): שלא דִברה תורה אלה כנגד יצה"ר. וכפי שמובא בספר "חובת הלבבות"

(שער הייחוד, פ"ה): שמסופר על חסיד שפגש אנשים שבים ממלחמת אויבים, ושללו שלל אחר מלחמה. אמר להם:

שבתם מן המלחמה הקטנה, שוללים שלל - היכונו למלחמה הגדולה! אמרו לו: ומה היא המלחמה הגדולה?

אמר להם: מלחמת היצר וחייליו!, ע"ש. לכן דע, שהאויב הגדול ביותר של האדם הוא היצר הרע כי כל תפקידו

של היצר הוא להסיח דעתו של האדם מהקב"ה ותורתו הקדושה שהם מקור מים חיים.

מכאן, שעיקר עבודת היצר הרע להכשיל את האדם בעריות ובפרט בהרהורי(מחשבה) ניאוף, רחמנא ליצלן, כמו

שכתוב(יומא כט): הרהורי עברה קשים מעברה, כי ע"י כך הוא משתלט על מרכז הבקרה של האדם – המוח, שבו

נמצאת המחשבה כמובא בפתח אליהו: 'מוחא היא מחשבה'. וזה שנאמר 'וחשקת' מלשון חישוק חיזוק דהיינו

שלמרות כיעורה נתת תוקף למחשבה שעלתה במוח ולא דחית אותה מה שמביא את הלב שהוא "המעבדה"

של הגוף להתחיל לעבד את הנתונים שנאמר(שם):'בינה לבא ובהּ הלב מבין'. וע"פ זה נבין גם למה הקדים הפסוק

את הלב לעיניים שנמצאים באזור המוח, שנאמר: "ולא תָתֻרוּ אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"(במדבר טו, לט) כי כל עוד

לא נתן תוקף למחשבה הזרה היא לא תגיע ללב ולא נבוא לכלל עברה.

ואפשר שלזה התכוון הכתוב (משלי ד):'מכל משמר נצור לבך' דהיינו שלא תכניס מחשבה זרה בלבך כי ברגע

שחשקת במחשבה כנ"ל, חס ושלום, תדע 'כי ממנו תוצאות חיים'(שם) בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה.

דהיינו היצר שהוא מלשון ציָר ותיק ומיומן מתחיל לצייר בלב האדם ציור "יפה תואר" למרות שהוא לא!. וע"פ

זה אפשר להסביר אולי את מה שאמרו חז"ל(סוטה ג): אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.

ויש להבין מה זה 'רוח שטות' שגורמת לאדם לעשות עברה. ונראה לומר שהרוח היא רמז למחשבה שכן

המחשבה היא רוחנית ולא ניתנת לראייה בחינת הרוח. והמילה שטות תעיד על הפגם כי זה מלשון שטה דהיינו

סטה שהרי האות ש' מתחלפת באות ס' כי הם מאותה קבוצת אותיות(שיניות) זסצר"ש. וייתכן שלזה הכוונה

באומרם 'רוח שטות' דהיינו 'פגם המחשבה'. נמצא, שאם לא תידחה המחשבה הרעה הזו ואף יבחר לחשוק

בה כלומר לחזקהּ מזה ייגזר המעשה כנ"ל.

מכאן רואים שעיקר מלחמת היצר הרע הוא בעולם המחשבה. וכל תפקידו של היצה"ר להכניס בשכלו של האדם

מחשבות זרות והרהורים רעים ובפרט הרהורי ניאוף כנ"ל כי ע"י זה יצמחו בלבו המידות והתאוות הרעות. לכן

הרהורי עברה קשים יותר מהעברה כי בזה יכול היצר להפיל את האדם משיא גדלותו ומצדקתו כנ"ל, ואף יכול

לגרום לשיבוש דעתו עד כדי מחלת נפש, חס ושלום - ה' יצילנו, שהרי כידוע היא יותר קשה ממחלות הגוף. וע"פ

זה מובנת הסיבה שהתורה הקדושה התירה לאיש את האסורות כי היא ירדה למעמקי נפשו של האדם.

ואפשר לומר אולי בסייעתא דשמיא שכל האמור לעיל נרמז בכתוב: 'כי תצא' כלומר 'כי' מלשון 'אם' כנ"ל, היינו

הרשות נתונה לך אם להכניס במוחך מחשבה מחוץ לקדושה בחינת רוח שטות כנ"ל. וזה שנאמר 'תצא'(=492)

שעולה בגימטרייה 'פגם המחשבה'(=492) עם הכולל והאותיות. דהיינו שאם תבחר שכן, דע שזו המחשבה

תגרור אותך לצאת למחמה כנגד היצר וחילותיו כנ"ל. לכן זו מלחמה גדולה מאוד כי קשה מאוד לשלוט ולכבוש

את המחשבות הזרות.

ונראה שהעצה לזה היא לעלות מחשבה טובה נגדית היינו הרהורי תשובה בחינת מידה כנגד מידה וע"י כך נצליח,

בע"ה, לדחותהּ ולא לתת לה להתפשט ללב כנ"ל. ופשוט נמשיך  לבקש, להתפלל, לדבר, להתחנן בפני הקב"ה

שיצילנו ממחשבות רעות ולומר בפינו שגם אם עולה מחשבה כזו במוח שתהיה בטלה ומבוטלת כעפרא דארעא

(עפר הארץ). ולא בכדי פרשה זו יוצאת בחודש אלול עת רצון מיוחד להרהר בתשובה כי המלך - הקב"ה - נמצא

בשדה! כמשלו של האדמו"ר הזקן מחב"ד. כי בזה רואה ה' יתברך את רצונך להיטהר ממחשבות חיצוניות כמו

שאמרו חז"ל(שבת קד):"בא להיטהר מסייעים אותו". והסיוע הוא 'ונתנו ה' בידך' היינו מכניעו בכך שעוזר לך

לדחות את המחשבה החיצונית. וע"פ זה יובן גם כפל הלשון 'ושבית שביו' רצה לרמוז 'ושבית' אותיות תשוב י'

דהיינו ברגע שאתה תהרהר בתשובה ותשוב לה' כנ"ל, אזי לא רק שנתנו בידך אלא גם תיקח את 'שביו' היינו

המחשבה הזרה שעלתה ע"י היצר הרע ובכך עשית תשובה ותיקון גדול כמובא בספרים הקדושים. ה' יזכנו!.

רצ"ב קובץ שבו פנייה נרגשת לעזרה לתלמידי חכמים, וכל המסייע מסייעים לו מהשמים ובפרט בחודש אלול

                  פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כשאדם מכניס בתוך שכלו מחשבות חיצוניות, אזי נתמעט קדושת שכלו כפי המקום של המחשבה פגומה

שהכניס בתוך מחשבתו; ועל זאת המחשבה פגומה מתלקטים ומתחברים כל המידות וכל התאוות רעות

ומגונות. נמצא, שכל הפגמים וכל העוונות והחטאים חס ושלום, כולם אינם באים כי אם ע"י פגם המחשבה;

על כן צריך כל אדם לשמור מאוד את שכלו ומחשבתו, שלא יכנוס במחשבתו שום מחשבה חיצונה, ולא שום

חכמה חיצונה. וזה עיקר התשובה ותיקון כל העוונות, כשמתגבר לגרש המחשבות חיצוניות מדעתו ושכלו,

כי השכל הוא הנשמה, ושמקדש שכלו היינו נשמתו, ע"י זה מגביהּ ומשיב הכול לשורשו, וזה עיקר התשובה

(סימן מחשבות והרהורים, אות ג).  

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה