התבוננות "שאלה ופשטה" מאת אי"ם – פרשת "כי תצא"

[1]  כא,יד: ושִלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף, לא תתעמר בה, תחת אשר עִניתה: ש: מהו העינוי שעינה אותה? ת: העינוי הוא ההרגשה שהיא נותרה בודדה בעולם, וזאת לאחר מות משפחתה הטבעית ("ובכתה את אביה ואת אמה") היא ציפתה שהוא ייקח אותה לאישה וידאג לה ולמחסורה, ועתה נכזבה מתקווה זאת.

[1]  כב,טו: ולקח אבי הנער(ה) ואמה: ש: מדוע בפרשייה זאת כתוב 'נערה' בלי הא, למעט פעם אחת בפסוק י"ט, שם כתוב עם הא? ת: כל עוד הבעל לא מכבד אותה כאישה, ושׂם לה עלילת דברים (פסוק י"ד), או אכן היא סרחה במקרים שונים (פסוקים כ'-כ"ט), היא מופיעה כ'נער' (בלי הא), כלומר אישה לא-נשית, אך כאשר הוכחה צדקתה ואביה מקבל פיצוי על עגמת הנפש שלה (פסוק י"ט), היא מוכרת כ'נערה' (עם הא), אישה נשית. לגבי המאורסת שנאנסה בשדה (פסוק כ"ה), אמנם לא הוכח חטאה ("אין לנערה חטא מוות", פסוק כ"ו), אך גם לא הוכחה חפותה, לכן היא עדיין מופיעה כ'נער' (בלי הא).

[1]  כג,ב: לא יבוא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל ה': ש: מה הכוונה בביטוי 'קהל ה'' החוזר על עצמו שש פעמים בפסוקים ב'-ט'? ת: הקהל המשייך עצמו לה', וימשיך לסור למרותו. פצוע דכה, כרות שפכה, ממזר, עמוני ומואבי אינם מסוגלים או אינם רוצים להשתייך לקהלו של ה'. פצוע דכה וכרות שפכה אינם מסוגלים להוליד ולהמשיך בזה את עבודת ה' בעתיד, ואילו עמוני ומואבי, אף לאחר גיור, אינם רוצים באמת ובכל לב להשתייך. גם הממזר (בן לזיווג אסור) חי תחת רושם מעשֵׂי הוריו, ומתוך שחייב בכבודם, והם חטאו, אינו מסוגל לכבד את מצוות ה' ולהשתייך לקהלו. המושג 'קהל ה'' בא תמיד בהקשר של קדושה וכבוד לה': בפרשת קורח: כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה (במדבר טז,ג), ובתלונת העם: וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה (במדבר כ,ד), כלומר העם הקשור בה' ורוצה לעבדו בכל לב.

[1]  כד,א-ב: וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושִלחהּ מביתו. ויצאה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר: ש: על מי חלה חובת כתיבת ספר הכריתות (ה"גט")? ת: החובה חלה על הבעל, ואם שלחהּ בלא גט, העבירה היא שלו בלבד, ואין לה כל עגינות אליו. היא רשאית לצאת מביתו ולהיות אישה של בעל אחר. עצם יציאתה מהבית מבטאת את ויתורה על מזונותיה, וספר הכריתות אינו מעכב אותה, כי זאת חובתו של הבעל בלבד. הערה: אם פשט זה היה מתקבל להלכה, הייתה נפתרת כליל בעיית העגינות, וכל בעיית הממזרות הנובעת מיחסים בין אשת-איש לבעל אחר.