ביאור "שאלה ופשטה" לפרשת עקב, מאת אי"ם

[1]  ז,כ: וגם את הצרעה ישלח ה' אלוהיך בם: ש: האם הבטחת שילוח הצרעה לכיבוש הארץ התקיימה? ת: לא, הבטחה זאת טרם קוימה כלשונה. אמנם מסופר לנו בספר יהושע כד,יב:" ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמרי לא בחרבך ולא בקשתך", אך שם מסופר על מלחמת משה בסיחון ובעוג, ולא במלחמה הצפויה ליהושע לכיבוש הארץ. ואכן זאת הבטחה חוזרת להבטחה מספר שמות כג,כח: "ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך". מכיוון שהתורה לא מבטיחה לשווא, מסתבר כי טרם חווינו וראינו את הכיבוש המובטח, וכי אנו עתידים לראות כיבוש שלם של הארץ, כלשון הבטחת התורה, על ידי שילוח הצרעה. נראה לי כי בעתיד, בעת ה"גאולה",  אנו עתידים להמשיך את המסלול המתוכנן על ידי ה', שנקטע עקב חטא העגל ואחר כך חטא המרגלים  ("פנו וסעו לכם", כלומר יש שינוי בתוכנית המקורית), ואז נגיע גם למימוש הבטחת שילוח הצרעה, בתוך שאר ההבטחות ("והמם מהומה גדולה", "לא יתיצב איש בפניך", וכו').

[1]  ט,ט: ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה: ש: מה עשה משה בהר במשך 40 הימים והלילות? ת: נראה שמשה קיבל מה' את ציוויי מלאכת המשכן ואיסור מלאכה בשבת ( פרשות תרומה, תצוה וראשית פרשת כי-תשא; שמות כה,א – שמות לא,יז), ומלבד זאת רק ישב ("ואשב בהר"), והיה ("ויהי משה בהר"; שמות כח,יד), והמתין ללוחות, שהרי זאת הייתה מטרת עלייתו להר (ראשית פסוק ט': בַּעֲלֹתִי הָהָרָה, לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית). את הלוחות קיבל רק לאחר 40 יום ולילה (וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים, לָיְלָה; נָתַן יְהוָה אֵלַי, אֶת-שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים--לֻחוֹת הַבְּרִית; פסוק י"א). אין רמז על כך שמשה למד מה' דווקא בהר את כל המצוות וכל התורה, לא "תורה שבכתב", וודאי לא "תורה שבעל-פה".

[1]  ט,יד: הרף ממני ואשמידם: ש: מדוע ה' צריך לבקש רשות ממשה לעשות מה שברצונו? ת: ה' מתייעץ עם משה, כי הוא רואה אותו כמעין שותף ליצירת העם, בזה שנתן לו את הלוחות, וזאת לאחר שהמתין עם מסירת הלוחות 40 יום ולילה (פסוק י"א). ניכר שהיה דין ודברים בין משה לה' בדבר הלוחות, עד כדי כך שמשה הוצרך לתפוש את הלוחות בשתי ידיו (פסוק י"ז) ואף שבר אותם, בלי לבקש רשות מה'. ה' מתרעם על שבירת הלוחות, ומצווה מייד ("בעת ההיא"; י,א) לפסול לוחות חדשים ולהכין להם ארון עץ ("פסול לך", "ועשית לך"; י,א), כלומר למענך ובגללך.

[1]  י,ו: מוסרה, שם מת אהרן ויקבר שם: ש: האם אהרן מת ונקבר במוסרה (או מוסרות) או בהר ההר, כפי שנאמר בפרשת מסעי (במדבר, לג,לח)? ת: נראה לי שהגרסה של במדבר לג,לז-לח (וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי יְהוָה--וַיָּמָת שָׁם) עדיפה, בגלל התאמתה לנאמר בספר במדבר כ,כב-כח, וגם בגלל קרבת מקום המיתה והקבורה לקדש ולמכתש רמון (ראה הסברי לבמדבר כ,כג). בספר דברים אין דיוק בפרטים כי לא כל ספר דברים נאמר מפי משה עצמו, כפי שביארתי  בפסוק הראשון של ספר דברים ("נראה שמישהו אחר בן-דורו של משה וצעיר ממנו סכם את הדברים שדיבר משה, בתיאום עם משה"; אי"ם); עיין שם.

[1]  ה' אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים: ש: האם יש אלים או אלוהים אחרים מלבד ה'? ת: כן, והם נזכרים פעמים רבות בתורה (מי כמוך באלים ה'; לא יהיה לך אלוהים אחרים; לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם; דברים ו,יד, ועוד ועוד). משה מצווה בשם ה' שלא לקבל עלינו אלוהות אחרת מלבדו, אך גם הוא מכיר בנוכחותם ("אשר סביבותיכם").

[1]  יא,כב: כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנוכי מצוה אתכם לעשותה, לאהבה את ה' אלוהיכם, ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו: ש: מה התנאי לקבלת כל הטובה המובטחת לנו (הורשת הגויים, לכם יהיה, לא יתיצב איש בפניכם, וכו'; פסוקים כ"ג-כ"ה)? ת: לשמור את המצווה אשר משה, ומשה בלבד ("אנוכי"), מצווה ב"תורת משה", ושמירה זאת תביא אותנו לאהוב את ה', ללכת בכל דרכיו ולהדבק בו. שמירה של מצווה אחרת היא בבחינת "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו" (דברים ד,ב).