הרמב"ם   בהלכות   מתנות   עניים,   כותב    "מצוות   עשה  ליתן  צדקה   לעניי    ישראל   כפי   מה   שראוי  לעני,   וכל הרואה  עני  מבקש    והעלים   עיניו   ממנו   עובר   בלא  תעשה".

משמע   מדברי   הרמב"ם  הללו   שדווקא  אם   אדם  רואה  עני  מבקש   צדקה-   עובר  בלא  תעשה,  אבל אם  אדם  רק  יודע    על   מציאותו    של  העני,  אך לא  ראה   אותו    מבקש-  אינו עובר     בל"ת.

אך  הרמב"ם   בספר המצוות   מצווה  רלב,   כותב    "שהזהירנו    שלא למנוע  צדקה    והרחבה  מאביונים    אשר שנדע    חולשת  ענינם"-   ומשמע  מכאן   שאף  אדם  היודע  מקיומו    של העני,   אפילו    אם  העני  לא  ביקש-  גם  כן  עובר    בל"ת,    וצ"ע.  ואשמח  לשמוע    תשובות.

שאלה  נוספת    באותו  עניין-    האם אדם     שאין  לו   יכולת  ליתן   צדקה,   גם  עובר  בל"ת,     או  שאינו    עובר,   והסברה   לומר    שעובר   בל"ת-   משום  שאפשר  לטעון    שיצמצם    בהוצאותיו 

ואז   תהייה  לו    אפשרות   לתת צדקה,   ומכיון  שלא   צמצם  בהוצאות-  עבר   בל"ת,   או   שאפשר   לטעון     שלכל  הפחות   יעורר    אנשים  אחרים    לעזור  לאותו  עני,   וכיון    שלא  עשה זאת-   עובר    בלאו.