"ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם" וגו' (כב, כ). 'וישבו שרי מואב עם בלעם" ושרי מדין להיכן אזול?- כיון דאמר להו  "לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר" אמרו כלום יש אב ששונא את בנו?. אמר רב נחמן: חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב "לא תלך עמהם" ולבסוף כתיב "קום לך אתם" (סנהדרין קה, א) חוצפה מועילה אפילו נגד רצון ה', שכביכול ה' חזר מדעתו בשל חוצפתו של בלעם. שמקודם היה ברור לכולם שה' לא יתן לקלל את בנ"י עד ששרי מדין לא חיכו אפילו לשמוע תשובה מרוב שזה היה ברור להם, ועכשיו כאילו ה' נותן פתח לקלל, שנותן לבלעם רשות ללכת, שזה ממש בחוש ניראה עד כמה מועילה החוצפה. נאמר שם בהמשך 'קוסם באמתו היה, כתיב הכא "נופל וגלוי עינים" וכתיב התם "והנה המן נופל על המטה" וגו'. איתמר מר זוטרא אמר קוסם באמתו היה, מר בריה דרבינא אמר שבא על אתונו. מ"ד קוסם באמתו היה כדאמרן. ומ"ד בא על אתונו היה, כתיב הכא "כרע שכב" וכתיב התם "בין רגליה כרע נפל שכב" וגו' ' ניראה שזה לא סתם שחלקו, אלא זה מאותו רעיון, שבלעם היה קוסם שהיה מעלה בזכרותו (כמו שפרש"י) וזה משום שהיה בו כח גדול לחטא וטומאה ולכן היה בו כח שכזה. וזהו שהיה בא על אתונו, שזה היה חטאו הגדול שדרכו התחבר לטומאה כ"ך גדולה. ושני הדברים (קוסם ובא על אתונו) נילמדים מפס' על מפלת רשעים, לרמז שדבר זה הוא הפיל אותו לבסוף, שהיה ידוע בכח קסמיו וזה מה שגרם לפנות אליו עד למפלתו. ומדוע? על הפס' הזה ישנו עוד דרש '..אמר רב הונא א"ר אלעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה דכתיב "לא תלך עמהם" וכתיב "קום לך אתם" (מכות י, ב) וזה נאמר בהקשר הגמ' על רוצח בשוגג, ולכאורה מה הקשר שהובא שם?- אלא שקודם לכן הובא על הרוצח בשגגה: 'ר"ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא. "ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו" וגו' "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע" וגו'. במה הכתוב מדבר?- בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים. הקב"ה מזמינן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו, זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה' הרי שלמדו על עניין של גלגול שכר ועונש עולם, ובהקשר לכך הביאו את הבחירה של האדם שיעשה מה שרוצה אולם לבסוף ישלם על מעשיו. וזהו בלעם שרצה להזיק, כמו שמובא על "ויחבש את אתנו" ' שנאה מבטלת שורה של גדולה מבלעם שנאמר ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו' (סנהדרין קה, ב) הרי שחז"ל ראוהו כשונאם של ישראל, לכן בדרך שאדם רוצה מוליכים אותו אבל לבסוף הוא ישלם על מעשיו. אולם ניראה שזה יותר מזה, כיון שעל בלעם נאמר 'א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי: שלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג' וכו' (סוטה יא, א) הרי שלומדים שבלעם מת בגלל שיעץ על ישראל להשליך ליאור במצרים, ומימלא גם מה שנירמז בהקשר במסכת מכות, יש להבין שבלעם קיבל עונש על יעוצו לפרעה, ומימלא בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, אבל זה בא ביחד עם חשבונות שמים מקבילים לרצונו. לכן בהתחלה לא ניתן לו ללכת ואח"כ ניתן, כיון שבתחילה אין זה ראוי לאשר ללכת, שזה כעין חילול ה'. אולם כיון שהתעקש אז זה מועיל אפילו כלפי שמים, וניתן לו ללכת לעשות רצונו, כשבעצם זה מגלגדל עליו את החובה שהיתה רבוצה עליו עוד מזמן מצרים שחייב מיתה על יעוצו להמית. ניראה שזהו שנאמר שהיה בא על אתונו, שהשחית זרעו בצורה שאינו טבעית, שזה כנגד עצתו להמית את ישראל, כעין להשמיד זרעם בצורה לא רגילה, אלא ע"י הטבעה במים, ולכן תגובת שפרה ופועה היתה שהם יולדות כמו חיות, כעין שיולדות כמו מהטבע, כמו שהחיות יולדות. והיה שתום עין כעין רמז על שלא ראה את העתיד, כמו החרטומים שלא ראו נכון וחשבו שמשה ימות במים על ידם. וכמו שהוא התלבט בכמה אפשרויות מה לעשות עם בנ"י בכדי שלא ינזקו הם בתגובה, (כמו שמופיע שם בסוטה), כך גם בקללות שלו הוא ניסה כמה אפשרויות ולא הלך לו. ולכן ניסה שלוש פעמים, כנגד שלוש האפשרויות שחשבו במצרים (אש, חרב ומים). וכמו שהוא יעץ לפרעה ולכן הגיע לו למות כך גם כאן הוא מת בעקבות יעוצו לפגוע בבנ"י (כשבא לקחת כספו הרגוהו). ואולי בזה אפשר להבין מדוע בתחילה נאמר לו לא ללכת ואח"כ כן, ואז המלאך עומד להורגו על שהולך ואח"כ שוב ניתן לו רשות. כיון שבתחילה זה חילול השם אם היה נאמר כן, ולכן נאמר לא, אבל כשהתעקש נאמר לו כן כיון שחוצפה מועילה אפילו כלפי שמיא, אלא כשדרך היה מגיע לו למות, כיון שהולך לקלל את בנ"י כביכול בשם ה', שזה חילול השם גדול, אולם ברגע שהמלאך הורג את האתון, בלעם מתבייש ומוכח לכל שה' לא מסכים לקלל את ישראל. ואמנם ראוי שלא יחיה כיון שגם בעצם ההליכה עדיין יש קצת חילול השם, אלא שניתן לו ללכת לבלק כדי לדמות למעשיו במצרים, שיראה לכל שכל תחבולותיו לא יועילו נגד אהבת ה' את בנ"י, לא במצרים ולא כאן, ושמגיע לו למות על מעשיו במצרים ולכן כאן כשיהרג זה יחול גם על מעשיו במצרים.