"שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת... עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא-קדֶשׁ"

כתב המגן-אברהם [תצ"ד] שאין לקדש על הכוס בליל שבועות עד צאת הכוכבים משום תמימות הספירה. מקור הדברים בספר "עמק ברכה" [לאבי השל"ה שהביאו בשם רבינו יעקב פולק שהיה רבה של קראקא לפני הרמ"א] והוסיף הט"ז שמאותה סיבה גם אין להקדים את תפילת ערבית.

הנצי"ב ב"העמק דבר" מחדש שהמקור לאי הקדמת ערבית מבעו"י בליל שבועות הינו מ"וקראתם בעצם היום הזה" שבא למעט אפשרות של תוספת, ולא מצד תמימות, שאם-כן היה צורך להקפיד על-כך בכל לילות הספירה.

בקהילות רבות בא"י מתקיים מניין מוקדם בלילות שבתות הקיץ, מסיבות פרקטיות: ילדים קטנים, זקנים וכד'. ואף שהסיבה רלוונטית גם בשבועות, פשטה הקפדה זו שלא להקדים בקהילות ישראל, לרבות בגלויות חו"ל היושבות בקווי הרוחב הרחוקים, בהם יוצאים הכוכבים בשעה מאד מאוחרת. שונה הוא יום מתן תורתנו וערכו הגדול של לימוד התורה בלילו וכנראה שזה חלק מעניין התמימות שמבטאת את תקופת ההכנה לקבלת תורה מחדש.

מאידך, היו שלא קיבלו את החידוש ההלכתי, וסברו שאין בעיה להקדים גם בליל שבועות. הם אף תמהו על לימוד הלכה מחודשת מדרישת פסוקים שלא הופיעו בחז"ל... כך סבר בעל "יוסף אומץ" מפרנקפורט, וכן ר' יעקב עמדין בסידורו "בית יעקב" שצידד בהקדמת ערבית.

משום כך נראה, שבשעת הדחק, כגון חולים וזקנים שההמתנה קשה להם, ובשל כך צריכים להתאמץ ואולי אף יפסידו תפילה בציבור, אל להם להחמיר, בפרט שהשו"ע והרמ"א כלל לא הזכירו מנהג זה. אלא יתפללו ערבית מבעו"י, ואם המתנת הקידוש והסעודה גם היא קשה עליהם, יוכלו להקדים רק יקפידו לאכול כזית פת לאחר צאת הכוכבים, ו"תורת ה' תמימה משיבת נפש"!