"כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג,ט). חז"ל דרשו את המילה "הן", שהיא מבטאת במיוחד את ההדבדלות של ישראל משאר האומות: '"הן עם לבדד ישכון" מהו "הן"? כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? א"ט הרי י', ב"ח הרי י', ג"ז הרי י', ד"ו הרי י', נמצא ה' לעצמה. וכן האות הנ' אין לה זוג: י"צ הרי ק', כ"פ הרי ק', ל"ע הרי ק', מ"ס הרי ק', נמצא נ' לעצמה. אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפורשים' (שמות רבה טו,ז). בגימטריה האותיות משלימות לשלם עם אות אחרת, למעט האות ה' והאות נ'. לדוגמה: א+ט= י. ב+ח=י, וכן הלאה. אותו דבר י+צ=ק. כ+פ=ק, וכן הלאה. רק ה' ו-נ' אין להם אות אחרת להשלים לשלם אלא רק הם עצמם (ה+ה=י. נ+נ=ק), לכן זה מבטא את ייחודיותם של ישראל בהדבדלותם לעצמם, כמו שאומר "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב". נראה אולי כרמז שנאמר בצורה של פעמיים, של שתי אותיות שלא מזדווגות, כרמז למעט (אותיות של אחדות) ולמרובה (אותיות של עשרות), לומר שזה חל תמיד, בין כשבנ"י מועטים ובין כשהם מרובים, תמיד הם מובדלים משאר העמים לעצמם. בנוסף נראה גם שיש בזה רמז שבאותיות של האחדות זהו כעין האבות שהם שלושה, (ולכן באותיות של אחדות, שהם מועטים - אחדים, שהם רק שלושה), ובאותיות של העשרות זה כנגד בנ"י המרובים, שלכן זה באותיות שהם עשרות כביטוי לריבוי; שכח הדבדלותינו נובע מאבותינו, שהם נבחרו כבודדים להקים את בנ"י, ואנו בנ"י המרובים המשכם ועדיין חל בנו שבוחר אותנו כמו שבחר באבות כמיוחדים משאר העולם. לכן מתחיל בפס' ב"כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו" שזהו האבות, וממשיך בנו "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב". שאנו בעלי מעלה כהמשכם, שאבותינו זיכו לנו, ולכן מיוחדים ומובדלים משאר האומות עד שאפילו אם בא נזק לגוים זה לא חל עלינו:  '"כי מראש צרים אראנו" - אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות. "הן עם לבדד ישכון" - הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד, כתרגומו. "ובגוים לא יתחשב" - כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות עו"ג, שנאמר (ירמיהו ל) "כי אעשה כלה בכל הגוים" וגו' אינן נמנין עם השאר' (רש"י). ממילא אומר בלעם בזה (לבלק) שברור שאינו יכול לקללנו ולהזיקנו בשל מעלתנו (שגם אם מביא כח כיליון זה נשאר אצלם ולא עובר אלינו). נראה גם שיש בזה משום גילוי שאנו כאבותינו, ממילא מה שנאמר בהם חל גם עלינו, ממילא גם עניין ההדבדלות חל בנו כמותם. ממילא חל בנו מה שנאמר על יעקב: 'ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר: "אין כא'ל"! ומי כא'ל? ישורון - ישראל סבא; מה הקב"ה כתוב בו (ישעיהו ב) "ונשגב ה' לבדו", אף יעקב "ויותר יעקב לבדו" (ב"ר ע"ז,א). לכן נראה שגם רומז בשני האותיות שלא מזדווגות, שיש למטה, שזה אותיות אחדות, ויש מעליהם, שזה האותיות העשרות; כרמז ליעקב ובנ"י כהמשכו בעניין הלבד, שהם הלמטה, והם מגלים את יחוד ה' שהוא לבדו ואין בלתו, שזהו הלמעלה. שזהו ייעודם של בנ"י להיות מובדלים לעבודת ה' בעולם כדי לתקן ולקדש את העולם, להגיע לשלמות גילוי יחודו בעולם, "ונשגב ה' לבדו". יוצא שזהו ההמשך הישיר שנאמר קודם על האבות שהם כצורים, שאנו המשכם בסיבת קיום העולם - בתיקונו בקדושה: ' ... הדא הוא דכתיב (במדבר כג, ט) "כי מראש צורים אראנו" אלו האבות, שנאמר (מיכה ו, ב) "שמעו הרים את ריב ה'". מוצאים אנו מתחלה היה המקום מבקש לכונן העולם ולא היה מוצא, עד שעמדו האבות. משל למלך שהיה מבקש לבנות מדינה, גזר וחפשו מקום לבנות בו המדינה; בא ליתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים לעשות את היסוד, שוב בא ליתן את היסוד במקום אחר והיו המים מהפכים, עד שבא במקום אחד ומצא שם צור גדול, אמר: כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו. כך מתחלה היה העולם מים במים והיה האלקים מבקש לכונן עולמים, ולא היו הרשעים מניחין. מה כתיב בדורו של אנוש: (בראשית ד, כו) "אז הוחל לקרא בשם ה'", עלו המים והציפום, שנאמר (איוב ט, ט) "עושה עש כסיל וכימה" וגו'. וכן דור המבול היו רשעים, מה כתיב בהם: (שם כב, יז) "האומרים לא'ל סור ממנו". עלו המים ולא הניחו ליתן עליהם את היסוד, שנאמר (שם, טז) "ונהר יוצק יסודם", וכתיב (בראשית ז, יא) "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה". כיון שבאו האבות וזכו, אמר הקדוש ברוך הוא: על אלו אני מכונן העולם, שנאמר (ש"א ב, ח) "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". לכך כתיב "כי מראש צורים אראנו" (במדבר, שם). "הן עם לבדד ישכון" מהו "הן"? כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? א"ט הרי י', ב"ח הרי י', ג"ז הרי י', ד"ו הרי י', נמצא ה' לעצמה. וכן האות הנ' אין לה זוג: י"צ הרי ק', כ"פ הרי ק', ל"ע הרי ק', מ"ס הרי ק', נמצא נ' לעצמה. אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפורשים. שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (שמו"ר טו,ז). אולי כרמז "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב", שאם בנ"י לא מתחשבים באומות אלא מתקיימים לעצמנו, לעבודת ה' (ובזה מחילים קדושה לכל העולם, גם לאומות המובדלים מאיתנו), אז "הן עם בדד" ממילא ה' "ישכן" בארץ, יהיה גילוי שכינה; אבל זה דווקא בהבדלות מהגוים ולא בחיבור להם, שכלפי הגוים "ובגוים לא יתחשב" לא מחשיב אותם בשביל השראת שכינתו, ולכן אם ישראל "ובגוים"- מעורבבים יחד עם הגוים, אז "לא יתחשב", אין זה מביא להשראת שכינה, ה' לא מתחשב בזה כראוי להבאת שכינה (להבדיל מאותם שחושבים (כרפורמים) שיש עניין להתערב בגוים, כאילו שזה מביא להגדלת והכרת שם ה' בעולם. אין זה נכון אלא פועל להיפך ח"ו. אלא האמת היא שיש להבדל מהגוים, ולהשפיע מחוץ להם, שהם ילמדו מאיתנו, שאנו בשלמותנו).