"אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים: וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי".

שתי קדושות הן בפרשת קדושים.

 הראשנה בתחילת הפרשה : קדושה שכל תכליתה התקדשות עם ישראל לכלל "קדושים תהיו"

 והשנייה בסוף הפרשה  קדושה מיוחדת לקב"ה בבחינת : "והייתם לי קדושים".

 וכן "ואבדיל אתכם מהעמים להיות לי" [דגש על : "לי" לעומת הקדושה הקודמת לכם ובעבורכם].

 ואכן הקדושה הראשונה מושגת על ידי התקדשות והתגבשות חברתית ועד לשיא של 

"ואהבת לרעך כמוך וכן לעניין הגר ואהבת לו כמוך.

 ואילו הקדושה המיועדת בעבור ה' ,היא באי שיקוץ הנפש במאכלות אסורים וכן בעריות .

 לכן בקדושבה ראשונה הדגש הוא : "אני ה' אלוהיכם".

 ובקדושה שנייה אך "אני ה'.  [בלי אלוהיכם].

 שלעתד לבוא שתי הקדושות מתחברות לאחת   :

עת ה' יהיה אחד ושמו אחד .

והקב"ה יהיה האלוה של כל העולם  וכל האדם [ימלוך לעולם ועד].

 ואזיי  מי שהבדלנו לכתחילה מכל העמים ישנה את ה"הבדלה".

  יתייחס אלינו רק כממלכת כהנים להיות "גוי קדוש".

 גם בעבור שאר ברואיו של הקב"ה.

משה אהרון