לאחרונה פורסם כי פיסת עופרת ,שהתגלתה בזמנו באתר הארכיאולוגי בהר עיבל .

 פוענחה ונמצא כתוב בה כהאי לישנא :

 

ארור אתה לאל יהו

 תמות ארור

 ארור מות תמות

 ארור ליהו ארור.

לאלה שחסרה להם האמונה בתנ"ך. באמיתו ובנצחיותו, אולי נוספה עוד הוכחה מדרבנת  לאמת ההיסטורית . אך מה שמעניין אותנו  הוא  תוכן הכיתוב,שמשדר במבנהו ובתוכנו הלימה מוחלטת לרוח התורה והתנ"ך.

 במאמר שפורסם בהארץ [השבת]במדור הספרותי, פירסם פר' קנוהל סקירה וניתוח המבנה הספרותי . כאוהב תנ"ך מושבע  ראיתי במבנהו המיוחד של הכיתוב ובתוכנו התכתבות מהותית

 עם הרוח המקראית .

 כבר כתבנו ברשימות כי תורת אמת, אינה מוסיפה מבנים מילוליים מיותרים וכי כל מבנה מילולי החורג המבנה הרגיל, טומן בחובו תוספת רעיונית וכך כתבנו לא פעם כי המילה : "מות" במקרא  שווה אך למוות המסיים את החיים. 

לעומת זאת הביטוי הרווי והכפול של "מות יומת" ,טומן בחובה מוות כפול .אותו המסיים את החיים כליל ואותו המסיים את החיים בתהליך קשה של ייסורין .הייסרין שלפני המוות כמוהם כמוות נוסף וכאמור אלה באים לביטוי במושג הרווי : " מות יומת".

 והנה לעניות דעתינו בכיתוב זה יש לכאורה תשקיף נאמן לאבחנה זו.

 נשוב לפיסת העופרת ולכיתוב.

 ראשית דווקא פיסת "עופרת" ולא חומר אחר ,כי עופרת מצלצלת  "עפר" .לרמז על עיסוק במוות של "עפר אתה ואל עפר תשוב".

 והנה השורה הראשונה הינה שורת פתיח :

 על הארור לאל יהו . 

שימו לב לכפילות  גם "אל וגם"יהו", משל יש שתי תוצאות לקללה.

 התוצאה הראשונה הינה  "תמות ארור" [בשורה השנייה]. דהיינו : סופיות חייך. 

 אותה הנובעת לכאור מ"האל" - מחוק הטבע

 אחר כך  באה התוצאה המורכבת  של הקללה דהיינו "מות תמות" [השורה שלישית].

 כלומר לא רק שתמות . אלא תמות "מות" :מות נוסף של  ייסורין קשים כאמור.

  וזה לכאורה נובע  מדרגת האלוקות  הגבוה יותר או המשוכללת של :  "יהו"

 לכן גם שורת הסוף שבאה לבטא כי הקשה ביותר לארור היא שהוא "ארור ליהו".

 שגורלו יהיה לא רק מוות חטוף המסיים את החיים .אלא גם מוות של "מות" .

מן חיים של מוות .

 מוות בייסורין המלווה בהשגחה של שם הוויה. 

המסקרן הוא כיצד יתפרשו הדברים לכשיגלו, אם יגלו בהמשך. גם את הכיתוב על  הגב החיצוני של פיסת העופרת .

משה אהרון