בליל הסדר נוהגים לשתות ארבע כוסות, ויש הנוהגים לשתות חמש כוסות ע"פ גרסת הגאונים בברייתא שבגמ'. בברייתא מובא אצלנו: 'ת"ר: רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול, דברי ר"ט. וי"א: (תהלים כג, א) "ה' רועי לא אחסר” (פסחים קיח,א), כך היא הגרסה ברש"י וברשב"ם (וסיעתם). אולם אצל הגאונים (רס"ג, רש"ג ורע"ג) הגרסה הייתה: 'חמישי אומר עליו הלל הגדול, דברי ר"ט', וכך גרסת הרמב"ם והרא"ש (ובכת"י מינכן ב' בדקדוקי סופרים). בעקבות זאת יש מחלוקת בראשונים מה להבין מהגרסה הזו ומה להלכה לעניין שתיית כוס חמישית; ובישיבות בבל חלקו בזה למעשה (שבסורא שתו חמש כוסות, ובפמבדיתא ארבע כוסות). ראה ב'תורת השבת והמועד' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א במאמר 'הכוס החמישית', שמביא את השיטות השונות ומוסיף בירור בזה. כיום ברוב המקומות שותים ארבע כוסות, כשאת הכוס החמישית מוזגים ומשאירים בלי לשתותה, והיא הנקראת כוס של אליהו הנביא (שיבוא ויכריע לנו). השיטה של שתיית הכוס החמישית (ע"פ הראב"ד) היא כנגד הלשון החמישית של הגאולה ממצרים – כנגד "והבאתי"; שביר' נתנו כמה טעמים לארבעת הכוסות בפסח, כשאחד מהם הוא: 'מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה: כנגד ארבע גאולות: "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם" וגו', "ולקחתי אתכם לי לעם" וגומר; "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי"' (יר' פסחים י,א). [וכן הביא רש"י את הטעם הזה בפסחים צט,ב]. לפי טעם זה לכאורה גם ראוי להתייחס ללשון הנוספת שיש בגאולה, שהיא "והבאתי", ולכן כנגדה תיקנו (ע"פ ר"ט) את הכוס החמישית. אלא שאם כך מדוע לתנא של המשנה (וע"פ גרסת רש"י וסיעתו זה גם בדברי ר"ט) לא תיקנו חמש כוסות אלא רק ארבע? מסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת השבת והמועד', שם) שיש הבדל בין ארבעת הלשונות, שהם לא תלויים בנו, אלא ה' לבדו הוא שעשה לנו את הניסים, ולכן זה ממש מבטא את גאולת מצרים, אבל הלשון החמישית של "והבאתי" זה כבר תלוי במעשינו, שה' לא יעשה במקומנו בנס, ולכן זה לא בדיוק כמו ביציאת מצרים, ולכן יש בו שוני וממילא ראו בזה כחריג מגאולת מצרים עצמה שע"י ה' בלבד, ולכן לא תיקנו כנגד הלשון של "והבאתי"; ואומר מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א שלכן כיום שאנו שבים לא"י ופועלים בזה במעשינו ראוי לקיים לכתחילה גם את הכוס החמישית. נראה שאולי שאפשר להוסיף ולומר חילוק שיש בין שאר הלשונות ללשון החמישית, וזה רמוז ביר' שלא הביא כמו שמביא רש"י: 'כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים', אלא אומר היר': 'כנגד ארבע גאולות', שאמנם זה נראה אותו דבר (וכך זה בפשטות), אולם יש הבדל האם זה כנגד הלשונות, או כנגד גאולות. שאם אתה אומר שזה כנגד לשונות, אז באמת יש חמש לשונות, אבל אם אתה אומר כנגד גאולות אז אפשר להבין שיש ארבע גאולות ולא חמש, אע"פ שבלשונות יש חמש. למה? – בכל לשון יש אמירה כנגד חלק של הגאולה ממצרים: “והוצאתי" זה כנגד הפסקת השעבוד הקשה, “והצלתי" זה כנגד היציאת ממצרים לאחר מכת בכורות, “וגאלתי" זה כנגד קריעת ים סוף, “ולקחתי" זה כנגד מתן תורה, "והבאתי" זה כנגד ההגעה לא"י. לכן יש כאן חמש לשונות כנגד חלקים שונים של הגאולה שנעשתה. אולם אם אומרים גאולות, אפשר שזה כולל דווקא את אלו שיש בהם גאולה כשלעצמה שלא מאוחדת עם האחרות. ב"והוצאתי" שזה הפסקת השעבוד, נעשתה גאולה מהשעבוד הקשה, גם אם לא היו יוצאים ממצרים עדיין הם נגאלו מהשעבוד הקשה. ב"והצלתי" יצאו ממצרים, גם אם לא היו המצרים טובעים בים סוף, הם כבר נגאלו מגלות במצרים, שאף אם לא היתה קריעת ים סוף ה' יכל להבריח את המצרים בדרך אחרת. ב"וגאלתי" נקרע הים, גם אם לא היו מקבלים את התורה אח"כ, הים כבר נקרע בקריעת הים. לעומת זאת ב"ולקחתי" שזה מתן תורה זה לא שלם ללא "והבאתי", כיון שהתורה יעודה לקיום זה דווקא בא"י, שבחו"ל זה כעין חסר מצד מעלת שלמות התורה באמתיותה, שנעשה רק כדי לשמר ציונים כדי שכשנחזור לא יהיו עלינו כחדשים (שכמובן שאנו חייבים בזה ע"פ התורה גם בחו”ל, אבל זה מצד חיוב הציון, ולא מהמהות האמיתית של המצווה כראוי): 'ד"א "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי עקב, מג). ממילא גאולת מתן תורה לישראל כוללת בתוכה את הכניסה לארץ, כיון שלא יכולה בלעדיה, ולכן מצד הגאולה שניהם זה גאולה אחת, ולכן כששותים את הכוס הרביעית שכנגד "ולקחתי" זה כולל גם את "והבאתי”. (מרן שר התורה הגרש"ג זצוק"ל זיע"א מביא ב'תורת המועדים' שע"פ היר' משמע ש"הציבי לך ציונים" לא נאמר על כלל המצוות, אלא דווקא על המצוות התלויות לארץ [ראה במאמר 'הליכות החורבן']. ממילא ע"פ זה אפשר שבזה נחלקו כאן התנאים [והגרסאות] האם זה חל רק על המצוות התלויות בארץ [כיר' והבנה כזו בספרי] או על כל המצוות [כראשונים שכך הבינו את הספרי], שאם זה על כל המצוות ממילא שתי הלשונות האחרונות הן אחת, ולכן כנגד הגאולות שותים ארבע כוסות; ואם זה רק על מצוות התלויות בארץ ממילא שתי הלשונות שונות שאינן קשורות זו בזו בגאולתן, ולכן כנגד זה שותים חמש כוסות).