בב"ב (עג,א) מובאים סיפורים מרבה (שאולי זהו רבה בר בר חנה [ע"פ חלק מהמפרשים. אמנם בכת”י כמעט בכולם נאמר רק רבה (או רבא), למעט שני נוסחים שזה מופיע בשם רבה בר בר חנה, אולם באחד מהם זה מופיע בסוגריים כך שאולי לא היה במקור ממנו הועתק (ואף מובא בתיקון מ'רבא'), ובשני מופיע חסר 'בר' אחד, כשבעמ' אח”כ מובא כראוי 'בר בר', כך שאולי מראה שאינו תקין כ”ך]) שכמובן אין הם כפשוטם אלא יש בהם סודות ורמזים. הדבר הראשון מובא: 'אמר רבה: אשתעו לי נחותי ימא: האי גלא דמטבע לספינה מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא; ומחינן ליה באלוותא דחקיק עליה: אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה, ונייח' ('אמר רבה, אשתעו [סיפרו] לי נחותי ימא [יורדי הים]: האי גלא [הגל הזה] שמטבע לספינה, מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא [נראה כמו זוהר של אש לבנה בראשו], וכדי להינצל ממנו מחינן ליה באלוותא דחקיק עליה [מכים אנו אותו באלות שחקוק עליהן] שמות קדושים: "אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה", ונייח [ואז נח הגל]' – ביאור שטיינזלץ). על דברי רבה נאמרו כמה וכמה פירושים (ראה בבן יהוידע ובפתח עינים ובמהרש”א ובגר"א ועוד). אולם נראה שאפשר לומר בפשטות שבא לומר שיורדי הים נמצאים בסכנה בים, ולכן הם מעלים את שם ה' על לשונם – שמתחזקים באמונה בה', כדי לינצל, כעין להכות בכך את כח הים שרוצה להטביעם, ואח"כ הם גם סיפרו זאת לרבה, לומר שמפרסמים זאת. נראה שזה כביטוי לנאמר בתהלים: “יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים. המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה. ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו. יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג. יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע. ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקתיהם יוציאם. יקם סערה לדממה ויחשו גליהם. וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" וגו' (תהלים קז,כג-לא). אולי הפס' שמפרטים את הסערה וצעקתם הם 4 פס' (כה-כח) ולכן נאמרו כאן 4 שמות ה' (כנגד כח ה' שנראה בסערה וצעקתם לה' בעקבות כך), ועוד 2 פס' (כט-ל) מדברים על עצירת הסערה ולכן כנגדם פעמיים אמן – מלשון קיום (רד"ק; תהלים מא,יד), ואח"כ פס' (לא) שהם משבחים את ה', שזהו סלה שפרושו 'לשון הגבהה … הרמת קול המזמור' (רד"ק; תהלים ג,ג). [בנוסף סלה פרושו לעולם (שם, וכן משמע קצת בעירובין נד,א: 'תנא דבי ר"א בן יעקב: כל מקום שנאמר נצח \ סלה \ ועד, אין לו הפסק עולמית' וכו'), שלא מפסיקים להודות לה' ולספר חסדי ה' לעולם]. שזהו שבזה מכים את הגל, שבזה מורידים את הסערה, שה' מגן עליהם כדי שיתגדל שמו בעולם. מה שאומר שיש אש לבנה בראשו נראה שרומז שמדובר כשיש סופה שכך נראים ברקים (שזהו אור של אש בצבע לבן), שכך בסופה עם הגלים הגדולים רואים את כח ה' ונכנע ליבם, שזהו שיש ברקים ורעמים, ונאמר בגמ': 'אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי: לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר (קהלת ג, יד) "והאלקים עשה שייראו מלפניו" (ברכות נט,א). שזהו כמו שנאמר אח"כ שנכנע ליבם לה', שזהו ההכאה באלות עם שם ה'. ומה שאומרים שמכים עם אלות, נראה שרומז לשם 'א'ל' (שיש בשם 'אלות' או 'אלוותא' בארמית) שזה לשון חוזק, שמכניעים ליבם לפני גודל וחוזק ה' (שזהו שרשום באלות את שמות ה') [וכן גם שמכים זהו רמז כעין שגם מכים על ליבם לחזרה בתשובה]. אולי אפשר עוד, שהסיפור הזה מובא בעקבות שנאמר על מכירת אוניה, שבסיומו מובא: 'סומכוס דבר ארץ ישראל קארי לה דוגית, כדכתיב (עמוס ד, ב) "ואחריתכן בסירות דוגה"' (ואז מובא ישר דברי רבה). כך שאולי אפשר שהסיפור רומז לעניין א"י (כמו שאומרים שסומכוס הוא בן א"י), שהפס' שמביאים מעמוס הוא: “נשבע אדנ'י ה' בקדשו כי הנה ימים באים עליכם ונשא אתכם בצנות ואחריתכן בסירות דוגה" (עמוס ד,ב). שפרושו: '"נשבע ה'" – גזר עליהן גז"ד בשבועה: "כי הנה ימים באים ונשא אתכם בצנות" שיבואו אויבים וישאו אתכם במרכבות בכבוד, "ואחריתכן" ר"ל: ובאחרית תהיו בזויים כ"כ שלא יוליכו אתכן בספינה שמוליכים בני אדם, רק "בסירות דוגה" – בספינות עשויות כסיר שמוליכים בם את הדגים. ומרביצים אותם אחד ע"ג חברו' (מלבי”ם). נראה שזה רומז לזמן האחרית ("ואחריתכן") שיתגלה שכבר צריכים לעלות לארץ, כמו שאומרים שזה סומכוס בן א"י, אולם יהיו שלא יעלו (ואפילו אלו הרוב שלכן מדבר על כלל ישראל), שעדיין ישארו תחת יד האויב, הם שנשארו בחו"ל עונשם יהיה שיקחו אותם בסירות דגים שלא ראויים לבני אדם, שזה כעין שנעשה בשואה שנלקחו ברכבות (כמו אוניה שזזה מהר בים) שלא מתאימות לבני אדם אלא לבעלי חיים, וידחסו אותם אחד על השני, כמו שדחסו המונים בקרונות מעבר למה שהיה ראוי לאכלוס בו. על זה מוסיף רבה במשל (ברוה”ק, כנבואה שנתנה לחכמים ['אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר (תהלים צ, יב) "ונביא לבב חכמה", מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול' (ב"ב יב,א)]) שאותו גל גדול זהו רמז לאומות שבאות להכות את ישראל, שזהו שהאויבים נמשלו לגלים בים סוער שבאים לכלות את ישראל: "והרשעים כים נגרש" (ישעיהו נז,כ). '"הוי המון עמים רבים כהמות ימים". נמשלו ישראל לחול, שנאמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים”. ונמשלו האומות לים, שנאמר: "כהמות ימים יהמיון" – והם מתיעצין על ישראל והקב"ה מתיש גבורתן. אמר ישעיה: "והרשעים כים נגרש" – מה הים הגל הראשון אומר: עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם, וכיון שבא לחול הוא כורע ומשתבר, ואין הגל השני למד מן הראשון. כך פרעה נתגאה על ישראל והפילו הקב"ה, וכן עמלק וכן סיחון ועוג ובלעם ובלק ואין אחד מהם למד מחברו' (ילקו”ש נ”ך רמז תכ). שנרמז כאן שבאים להציף את כל העולם, שרואים עצמם כשולטים בכל העולם, כמו שעשו הנאצים ימ”ש שרצו לשלוט בכל העולם, וכך הם פגעו בבנ”י כעין הנאמר שהגלו בסירות דגים בים, שכך הגלו – העבירו את ישראל למחנות השמדה בצפיפות. נראה גם שרמז כאן שהגלים בים זה רמז לתורה שנמשלה למים (ב”ק פב,א) [וכן פרטי התורה נמשלו לגלי הים (יר' שקלים ו,א)], שהם באים להטביע, כיון שהגיע הזמן לעלות לא"י, ועיקר התורה זהו בא"י (ספרי עקב, מג), ולכן כשלא עלו זהו קטרוג המביא למכה (וכן הנאצים ימ"ש היו אומרים ליהודים שיעלו לא"י, ולא עלו). [אולי זהו הרמז בנביא בסירות דגים, שבהם מוציאים את הדגים מהים, שכך זהו שהתגלה ישראל בלי עיקר התורה, שלא עלו לא"י]. זהו גל גדול, שבאו לכבוש את כל העולם, ובראשו זוהר של אש לבנה, כעין רמז לשריפה שהיו שורפים את הגופות לאחר המוות ברעל, שזה נעשה ע"י הנאצים שהם לבנים, שטענו שלכן הם הגזע העליון, שזהו שבראש עומד זוהר (כביטוי לאורה וחשיבות) של אש לבנה. (וכן אש לבנה רומזת לאבני הלוחות [יר' שקלים ו,א], כרמז שלא שבנו לא”י, ולכן חסר היסוד של התורה [כאבן], שעיקרה בא”י [וכן רמז לאבן כרמז לאדמת א”י], כך גם הזוהר מרמז על העוסקים בתורה ובמצוות [דניאל יב,ג; רש”י], שעליהם היתה החובה שידרשו לבא לא”י שכאן עיקר התורה והמצוות). ומזכירים נגד זה ארבעה שמות ה', כנגד שזהו השיא בסוף הגלות הרביעית. “אהיה אשר אהיה" נאמר למשה, ורומז שיהיו עוד גלויות: '(שמות ג, יד) "אהיה אשר אהיה" א"ל הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות' וכו' (ברכות ט,ב), כך שזה שם להצלה מגלות (ובפרט שנאמר למשה שהוא הגואל הראשון, ולכן כעין רמז שקשור גם לגילוי בגאולה האחרונה), שזהו שהיתה צרה גדולה מאוד שהשתעבדנו במחנות עבודה והשמדה, וה' היה עמנו ובסוף הצילנו. דבר זה נעשה בשל שהגיע התחלת זמן הגאולה, ולכן אז מתחזק ניסיון הפגיעה בגילוי שם ה' בעולם, שזה נרמז בשם י'ה ומיד אחריו שם ה', כרמז שכיום השם חסר ולעתיד יושלם, וזה לעתיד לבא שה' ילחם בעמלק: '”ויאמר משה" – "כי יד על כס י'ה" ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נא' כסא, ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט) "האויב תמו חרבות לנצח", זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א) "ועברתו שמרה נצח", (תהלים שם) "וערים נתשת אבד זכרם המה", מהו אומר אחריו? "וה' לעולם ישב" הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו" הרי כסאו שלם' (רש"י; שמות יז,טז). שכך הנאצים ימ"ש לקחו את מעשה עמלק – שנאה תהומית לבנ"י וגילויים, שכך ה' נלחם בהם כעין גילוי של מלחמה בעמלק לעתיד לבא (שלעתיד לבא כשתושלם הגאולה אז ילחם בעמלק עצמם ממש). גם השם י'ה מרמז על התנגדות למתנגדים לעלות לארץ, כנאמר על יהושע שמשה הוסיף לשמו וברכו: 'י'ה יושיעך מעצת מרגלים' (סוטה לד,ב), שכך היה בשואה משום ביטול כח המתנגדים לעלות לארץ (שקודם התנגדו רבים, ואח”כ נשבר כוחם ורבים ביותר עלו לארץ מאז ועד היום, ורק מעטים הם שעדיין טועים ומתנגדים לעלות לארץ). בנוסף נאמר גם שם ה', שזהו: 'וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה', שאין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר (שמות לד, ו) "'ה' ה' א'ל רחום וחנון"' (שמו"ר ג,ו), שה' מרחם על עולמו בעקבות הצרות הרבות שפקדו אותנו, שה' ריחם עלינו (ועל שאר עמי העולם ששועבדו ודוכו על ידי הנאצים ימ”ש), והפיל את המשטר הנאצי ימ"ש (גם רומז בשם הויה שבו מתגלה ההבדל בין כיום ולעתיד לבא, שכיום נקרא בכינויו ולעתיד ככתבו [פסחים נ,א], כרמז שעכשיו כבר הגיע הזמן של התחלת הגאולה). שם נוסף הוא 'צבאות', שזהו: 'וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות' (שמו"ר ג,ו), שכך הייתה מלחמה גדולה מאוד, ואף הוכו הנאצים ימ”ש חזק מאוד, שלא רק שהופלו, אלא הוכו לגמרי עד דק. ומסתיים ב'אמן אמן', שזהו 'קבלת דברים' (שבועות לו,א), שמקבלים על עצמו לעלות לארץ, ואומרים פעמיים כחיזוק גמור; או שהשני מרמז שאף מקבלים על עצמו שנעשה זאת ברצון, שאמן גם אומר 'האמנת דברים' (שם), שמבקשים שכך יהיה ('מאמן הדברים שיהא רצון שיהא אמת כן'. רש"י). או שמקבלים על עצמו פעמיים, לומר שנעלה בין אם זה יהיה מקושי (שבורחים לא"י מצרות בחו”ל), ובין אם מרצון (כאותם העולים לא"י מארצות נוחות). ומסתיים ב'סלה' שזהו לעולם, שנעלה לארץ ואותה עליה לא"י זהו עליה לעולם, שאין גלות אחריה (ראה 'קמעא קמעא' א,יא 'גאולה שלישית אין לה הפסק', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). בעקבות זאת, 'ונח' שכל זה היה כדי לעלות לא"י, ולכן עכשיו שבעקבות זה יעלו לא"י, אז אפשר להפסיק ולבטל את מלכות הרשעה הזו של הנאצים ימ"ש.