ובהקשר זה, ראה דברי שד"ל בעניין (המונחים הדקדוקיים נכתבו במקור בלע"ז, אך מתורגמים):

בהמולו בשר ערלתו – בהמולו הוא בנין נפעל, ועקר הוראת הנפעל איננה על קבלת הפעולה (פאסיף), אלא על מה שאדם פועל בעצמו (כהוראת ההתפעל, עיין למעלה י״ב:ג׳), וטעם בהמולו כשמל את עצמו, ואין צורך לומר שעשה הפעולה בידיו ממש, כי גם אם אמר לאחרים שימולו אותו ייאמר עליו שמל את עצמו, כמו והתגלח {ויקרא י״ג:ל״ג}, שאין הכוונה שיתגלח בידיו; ומלת בשר ערלתו היא אקוזאטיף {מושא ישר}, והראיה בפסוק כ״ה שכתוב בו את (בהמלו את בשר ערלתו) ודוגמתו מצאנו אחר התגלחו את נזרו (במדבר ו׳ יט׳). והנה המלות האלה המולו את, התגלחו את, יש בכאן שנים פעולים, מל את עצמו את בשר ערלתו, גלח את עצמו את נזרו, ואם באנו לפרשם בצמצום יתכן לומר כי האקוזאטיף השני הוא תוספת ביאור, מל את עצמו כלומר את בשר ערלתו, גלח את עצמו, כלומר את נזרו; ויותר נראה (כדעת תלמידי יוסף ירא) כי הראשון איננו אקוזאטיף {מושא ישר}, אלא דאטיף {מושא עקיף}, מל לעצמו את בשר ערלתו, גלח לעצמו את נזרו, וכן בלשון איטלקי ובלשון אשכנז ובלשון צרפת תיבה אחת משמשת שני השימושים האלה, כגון si diede, ער גאב זיך, il se donna, היא מליצה שיש בכחה אקוזאטיף או דאטיף, והיא מובנת לפי הענין.