פרשת חוקת - מדוע חטאם של משה ואהרון כה כבד ?

מאת: אהובה קליין .

הציורים לפרשה- ניתנים לצפייה  בבלוג: "בראי התנ"ך "

אחד הנושאים בפרשה: מי המריבה – ותוצאותיו  הקשות לגבי משה ואהרון וכך התורה מתארת את  השתלשלות המאורע המשמעותי אשר אירע במדבר:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.  וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.  וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה.  וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.  וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם.  {פ}

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם.  וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ.  וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם.  הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם".[ במדבר כ, א- י"ג]

השאלות :

1 ]  מה הקשר בין מות מרים להעדר המים במדבר?

2 ]  כיצד הגיבו משה ואהרון  לתלונת העם – על העדר מים?

3 ]  מה היו התוצאות?

התשובות

מות מרים והעדר המים.

אמר רבי אלעזר: נאמר בפרשה כאן:" ותמת  שם מרים" ומנגד נאמר [דברים ל"ד, ה]:"וימת שם משה.. על פי ה', מה שם : "על- פי ה' "- שזוהי מיתת נשיקה ולא מיתה על ידי מלאך המוות , אף כאן: "על פי ה' " – במרים , לא שלט מלאך המוות , רימה ותולעה.

אמר רבי יוסי ברבי יהודה: כיוון שהבאר ניתנה לעם ישראל בזכות מרים , לכן כאשר היא נפטרה - נסתלקה  הבאר: ההוכחה – שנאמר: "ותמת שם מרים,,, ולא היה מים לעדה" 

אמר רבי יוחנן: הבאר הייתה מעלה לעם מיני דשאים, סוגי  זירעונים ואילנות והיות ומתה מרים פסקה גם הבאר לכן הם התלוננו באומרם: "לא מקום זרע ותאנה וגפן"  [שם כ, ה]

רש"י אומר: שארבעים שנה היה לעם ישראל מים. דבריו מבוססים על דברי הגמרא: "ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל. אלו הן: משה אהרון ומרים, ו-ג' מתנות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר,ענן ומן.

באר- בזכות מרים. עמוד ענן - בזכות אהרון, מן - בזכות משה, מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר:"ותמת שם מרים" וכתיב בתריה: "ולא היה מים לעדה" [מסכת  תענית ט.]

רבינו בחיי אומר: על המילים:" וישב העם.. "כל מקום שנאמר: "וישב"-  לשון צער. לכן מיד אחרי זה כתוב: "ותמת שם מרים" , הכתוב סמך מיד את נושא הסלע, שגרם לסיבת מיתת משה ואהרון במדבר שלא זכו להיכנס לארץ ישראל.

עוד מוסיף רבינו בחיי: כי לעם ישראל היה את באר המים בזכות מרים לפי שהיה לה זכות המים ממשה - כפי שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק ,עכשיו עם מותה נסתלק גם הבאר.

"כלי יקר" נותן הסבר מיוחד: מדוע פסקו המים לעם ישראל ? לפי שהעם לא הספיד אותה כראוי-לכן נענש. ואילו  כאשר משה ואהרון נפטרו, נאמר: "ויבכו אותם בני ישראל" וכאן לא נאמר שהם בכו.

נאמר:"ותמת שם ותיקבר שם" כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר והיא נשכחה כמו שהמת נשכח מהלב- בני ישראל היו כפויי טובה ולא הרגישו בהעדרה לכן נענשו בחיסרון המים - כדי שידעו למפרע- שהבאר הייתה בזכות אותה צדיקה.

האגדה מספרת: על תגובת העם על מות מרים:

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִקְרִיבוּ אֲלֵיהֶם וְיֹאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: מָה לְךָ כִּי תִּבְכֶּה? וְיַעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ לֹא אֶבְכֶּה אֲשֶׁר מֵתָה אֲחוֹתִי הַיְּחִידָה אוֹהֶבֶת הַחֶסֶד וְהַצְדָּקָה?

ויאמר הָעָם: אַל תִּבְכֶּה לְנֶפֶשׁ אַחַת: וּבָכִיתָ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם כִּי תַּמּוּ כֻּלָּם לִגְוֹועַ!

וְיֶחֱרַד מֹשֶׁה חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר: הִגִּידוּ נָא לִי מָה קַורְכֶם כִּי כָּכָה דִּבַּרְתֶּם  אֵלַי?

ןִיעַן הָעָם אֶת מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: בְּרֶגַע מוֹת אֲחוֹתְךָ אָזְלוּ הַמַּיִם מִן הַסֶּלַע אֲשֶׁר הִתְגַּלְגֵּל אַחֲרֵינוּ וְעַתָּה אֵין בּוֹ גַּם טִיפַּת מַיִם אַחַת!

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: לְכוּ נָא אֶל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְאֶל שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְהִגַּדְתֶּם לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּשְׁאַלְתֶּם מֵהֶם מַיִם וְנָתְנוּ לָכֶם.

וְיַעְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: לֹא נָסוּר מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא נִשְׁאַל מִשָּׂרֵינוּ דָּבָר, כי אַתָּה הוֹצָאָתֵנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּתְבִיאֶנּוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, מַיִם אֵין לִשְׁתּוֹת וְעַתָּה הַלֹּא נָמוּת אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ בְּצָמָא!

וַיְהִי  בְּהַזְכִּיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת בְּהֶמְתָּם הַצְּמֵאָה לַמַּיִם, וְיֹאמַר ה': יַעַן צַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא רַק עַל נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם הַצְּמֵאִים, כִּי אִם גַּם עַל בְּהֶמְתָּם וְיֹאמְרוּ לְכָל כִּי לֹא כָּלוּ רַחֲמֵיהֶם, עַל כֵּן אָרְחָם גַּם אֲנִי עֲלֵיהֶם וְהוֹצֵאתִי לָהֶם מַיִם מִסְלָע"

תגובת משה ואהרון לתלונת העם:

נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם".

דעת מקרא סובר: משה ואהרון ברחו אל אוהל מועד, הם בקשו מקלט מפני זעם הקהל – הם פשוט חששו לחייהם כפי שכבר אירע במריבה הראשונה על המים ושם צעק  משה:

"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי". [שמות  י"ד, ד]

מתברר, שזו לא הפעם הראשונה שמשה ואהרון נפלו על פניהם ,כך היה בעניין המרגלים גם במחלוקת קורח ועדתו - נפלו על  פניהם ,למרות שהמניע הוא כל פעם שונה. אבל כאן נראה שהנפילה  אפיים של משה ואהרון הייתה תפילה - וההוכחה: שבעקבותיה   נראה כבוד ה' אליהם-כפי שכתוב:

"וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם. ְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ...."

רש"ר מסביר: את הפסוק: "וָּיבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל,.."

יש כאן השוואה לנוח כמו שנאמר עליו :

"וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ--אֶל-הַתֵּיבָה":[בראשית ז, ז] – מפני מה בא? מפני המבול-שהביא ה'.

בישעיהו  נאמר:

"וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים, וּבִמְחִלּוֹת עָפָר--מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם, אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ, וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ--אֲשֶׁר עָשׂוּ-לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֺת, לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים.  לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים, וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים--מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ".[ישעיהו ב, י"ט- כ"א]

כאן משה ואהרון לא השיבו דבר אלא - נסו אל פתח אוהל מועד כך נהגו תמיד  כאשר הוטל ספק במוצא האלוקי של שליחותם-מצד העם !

בעוד שה' אמר למשה : לדבר אל הסלע- משה היכה על הסלע פעמיים:

תוצאת ההכאה על הסלע:

הקב"ה פונה אל משה ואהרון ואומר להם:

"יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם". 

רש"י סבור: גילה הכתוב שאם משה ואהרון לא היו חוטאים בחטא זה - היו נכנסים לארץ ישראל.

שואל רש"י: הרי התלונה  של משה כלפי ה' כאשר העם תבע בשר - היה חטא קשה מזה באומרו אל ה':

"....שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ; וְאַתָּה אָמַרְתָּ, בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם, וְאָכְלוּ, חֹדֶשׁ יָמִים. הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם; אִם אֶת-כָּל-דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם? [במדבר י"א, כ"ב]

אלא שבמקרה ההוא  טענות משה היו בינו ובין ה' ולא באופן גלוי לעיני כל! אך  כאשר היכה על הסלע ולא נהג על פי הוראת ה' לדבר אל הסלע - כאן זה כבר היה עניין של קידוש ה', אילו משה ואהרון היו  מקיימים את ציווי ה' במדויק ומדברים אל הסלע -  היו מקדשים את ה' לעיני כל העם  ומראים להם: מה סלע זה שהוא דומם- אינו זקוק לפרנסה- אינו מדבר ואינו שומע- מציית לדברי ה' ומוציא מים מתוך דיבור משה ומקיים את רצון ה' –קל וחומר    שהיו מבינים עם ישראל  שהם צריכים לשמוע בקול ה'!! לכן ה' נשבע שלא יכנסו לארץ ולא ירבו על כך בתפילה.

האגדה מספרת: כי משה ניסה להגן על אהרון ואמר לה': מילא אני חטאתי בהכאה על הסלע ולכן אני נענש, אבל מדוע אהרון אחי גם צריך להיענש?

ענה לו ה': הרי אהרון ראה שאינך מקיים את הציווי באופן מדויק- והוא שתק! ולא אמר לך שאתה אינך מקיים את דברי ה'!

המהר"ל מסביר-משה נענש בגלל שני דברים-שהם אחד:

א] כי כעס על העם באומרו" שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים—"

ב] כי היכה על הסלע ולא דיבר אל הסלע- והגורם לכך: מידת הכעס!

כי מי שבוטח בה'  מחונן תמיד  במידת השמחה  !

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי משה ואהרון היו מנהיגים משכמם ומעלה אך "בגלל רגע אחד  קטן של חולשה באמונה" נענשו.

שליח ה' נדרש לשוות את ה' לנגדו תמיד - שליח העם חייב לדעת שאין דבר שיעצור  בעד ה' מלקיים את רצונו המוחלט.

 "מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה" כמה חשובים דברי דוד המלך:

"שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט."

[תהלים  ט"ז],