"אלה ראשי בית אבותם בני ראובן" וכו' (ו,יד). מדוע ניזכרו כאן יחוסם של שלושת השבטים האלה?- 'אלה ראשי בית אבותם- מתוך שהוזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן בשביל משה ואהרן התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן (ובפסיקתא גדולה ראיתי לפי שקנטרם יעקב אביהם לשלשה שבטים הללו בשעת מותו חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם)' (רש"י), אולם לכאורה זה לא מספיק כיון שלתשובה הראשונה לא מובן מדוע בכלל היו צריכים להתחיל מהתחלת היחוס, שיתחילו ישר בשבט לוי, מה המעלה בהבאתם של ראובן ושמעון קודם? ולהסבר השני לא מובן מה ניזכר דווקא כאן, מה המיוחד דווקא כאן ולא במקום אחר שמדבר על מעלת ישראל שיאמר עליהם טובות, מה היחוד להביאם כאן?- והנה פס' קודם נאמר "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (יג) ודרשו על זה ביר' (ר"ה ג,ה) 'דא"ר שמואל בר רב יצחק: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בנ"י- על מה ציום?- על פרשת שילוח עבדים'. שזה ברור שכאשר באים לצאת ממצרים, יש עניין של ביטול עבדות, ולכן בשביל זכות ליציאה מעבדות מקבלים עליהם את מצוות שילוח עבדים, שזה יהיה להם זכות ליציאה, ומיד מובא פס' היחוס. ניראה שזה בא לומר שזה קשור ליציאה מעבדות מצרים, שהנה למצרים הגיעו ע"י שמכרו את יוסף שכך התגלגלו לבסוף למצרים, שזה גם קשור לעונש לרדת למצרים לעבדות, על שמכרוהו לעבדות. לכן ביציאת מצרים מתקנים את עניין העבדות ע"י קבלה של מצות שילוח עבדים. והנה שלושת השבטים האלו שמוזכרים כאן קשורים למכירת יוסף. שמעון ולוי היו אלה שיעצו נגדו להרגו, כך שהם היו הקיצוניים נגדו, וראובן גם קשור לכך, שהיה הבכור ולכן יכל למנוע את מכירת יוסף, שהבכור הוא המנהיג, ובנוסף ראובן חטא בקשר לבלהה (בראשית לה,כב) ולכן יעקב העביר את הבכורה ליוסף וכתוצאה מזה קנאו בו, וראובן לא בא לטובתו, שלא הרגיעם שזה בסדר ונותן לו בשמחה, ולכן הוא קשור ישיר לכעס על יוסף, עד למכירתו. לכן מוזכר כאן יחוסם, כמו שהביא רש"י לומר שהם חשובים, ומימלא זה גם אומר שאין בהם את חומרת הקטרוג של מכירת יוסף (-שהחזרה של האחים ממכירתו בעמדם לפניו והגלות ריככו) ומימלא עכשיו  כשהגיעו לזה ראוי בקבלת מצות שילוח עבדים לישתחרר ממצרים. ואולי זה קשור גם לפרש"י (מהמדרש) 'ויצום אל בנ"י- ציוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם' להיפך ממה שעשו עם יוסף שקינאו בו ולא ריחמו עליו ולא סלחו לו. ומה שפרש"י בפרוש הראשון, ליחס את לוי, אולי זה בא לומר שבמהותו של לוי הוא הראוי למעמדו, שעד אליו אין היחוס ראוי. שהנה ראובן חטא בקשר לבלהה, ושמעון ולוי היו כלי חמס בקשר לריתחת קדושה (שהרגו שכם) ומכרו את יוסף, ולכן הפרידם יעקב. ולוי הוא הראוי במהותו לקדושה יותר משמעון, שהנה ראובן ניקרא ע"ש "כי ראה ה' בעניי" (בר' כט,לב) ושמעון ע"ש "כי שמע ה' כי שנואה אנכי" (לג) ולוי ע"ש "ילוה אישי אלי" (לד), שאצל לוי בא החיבור הממשי ליעקב, ואף נירמז זאת בשמו, כך שקשור לחיבור איש ואשתו שמביא לשכינה בניהם, ולכן לוי הוא הראוי להבאת השכינה בעולם (במקדש) שקשור במהותו לקדושה (ויהודה למלכות שניקרא ע"ש "אודה את ה'" [לה] ולכן ראוי למלכות על הקשר המיוחד לה', שהמלך מייצג את ה') ולכן משבט לוי ראוי להוציא את המנהיג שמוציא את בנ"י למתן תורה וא"י. להוצאה מטומאת מצרים לקדושה, ולכן מובא הייחוס (של שלשת השבטים)  לרמז על מעלת יחוסו של משה שבא מלוי שלכן ראוי להוצאת בנ"י ממצרים.