בניין האמונה (הרב ארוש שליט"א)
נכתב על ידי DL2000, 29/11/2012
בס"ד
בפרשת השבוע אנו מקבלים חיזוק לעניין
ההרחקה ממחלוקת ונצחון, וללכת תמיד
רק בדרכי שלום, במעשה עם חמור ודינה,
שבסופו הורגים שמעון ולוי את כל אנשי שכם,
דבר הגורם למורת רוח ליעקב אבינו, עד שכאשר
הוא מברך את השבטים בפרשת 'ויחי', הוא אומר
דברים קשים על שמעון ולוי: ""....כי באפם הרגו
איש וגו'" – רש"י: אלו אנשי שכם, וממשיך אחר
כך: "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה וגו'", עיין
עוד ברש"י על המקום, שמפרש את הפסוקים,
בכמה אופנים שמהם רואים את גנות המדה של
מחלוקת ונצחון.
כי מוכרחים לדעת, שהדרך של מחלוקת ומלחמה
אפילו אם צודקים, וכל שכן כשלא לגמרי בטוח
שצודקים, היא באה בדרך כלל משורש רע, כמו
שאכן רואים, ששמעון ולוי היו גם אלו שהתייעצו
אחר כך להרוג את יוסף, ומשבט שמעון יצא זמרי
בן סלוא, ומלוי יצא קורח, שיעקב אבינו ביקש,
שלא יזכר שמו במחלוקתם, כמו שכתוב: "בקהלם
אל תחד כבודי", נמצא, שאותה מדה שעל ידה
נקמו בחמור ועמו, אף אם נפרש שהיתה להם
הצדקה לכך, כמובא במפרשים (עיין רמב"ן ועוד),
אף על פי כן, יש בזה שורש רע, והעובדה, שאותה
מדה גרמה להם אחר כך גם למחלוקת נגד הצדיק
ועוד פגמים נוראיים, כל שכן לפי פשוטו, שנראה
שעשו עולה גדולה להרוג את כל אנשי העיר שלא
חטאו ולא פשעו.
על זה כותב רבינו הקדוש זצוק"ל (ליקוטי מוהר"ן,
ע"ה), שיש מדה של מחלוקת ונצחון, שמדה זו באה
מכך שהאדם לא זיכך את הדם שלו על ידי עבודת
ה' מספיק, ולכן כל אדם שיודע בעצמו שלא יזכך
את דמיו, צריך להזהר במשנה זהירות ממחלוקת,
ואדרבה, גם אם רוצה לחזק איזו נקודה של אמת
שהוא בטוח שהוא צודק בה, אדרבה, היא הנותנת
שיתאמץ להמשיך עצמו למדת השלום, שעל ידי זה
יוכל להעביר את הנקודה שלו, כמו שכותב בתורה
כ"ז, בזו הלשון:
"לִ מְ שְֹׁך אֶ ת כָּ ל הָ עוֹלָ ם לַ עֲ בוֹדָ תוֹ לְ עָ בְ דוֹ שְׁ כֶ ם אֶ חָ ד, וְ כֻ לָּ ם
יַ שְׁ לִ יכוּ אֱ לִ ילֵ י כַּ סְ פָּ ם וּזְ הָ בָ ם וְ יִ תְ פַּ לְּ לוּ אֶ ל הַ שֵּׁ ם יִ תְ בָּ רַ ְך
לְ בַ ד זֶ ה הַ דָּ בָ ר נַ עֲ שֶֹ ה בְּ כָ ל דּוֹר וָ דוֹר לְ פִ י הַ שָּׁ לוֹם שֶׁ בַּ דּוֹר.
ִ י עַ ל יְ דֵ י הַ שָּׁ לוֹם שֶׁ יֵּ שׁ בֵּ ין בְּ נֵ י הָ אָ דָ ם, וְ הֵ ם חוֹקְ רִ ים
מַ סְ בִּ ירִ ים זֶ ה לָ זֶ ה הָ אֱ מֶ ת, עַ ל יְ דֵ י זֶ ה מַ שְׁ לִ יְך כָּ ל אִ ישׁ אֶ ת
ֶ קֶ ר אֱ לִ ילֵ י כַּ סְ פּוֹ, וּמְ קָ רֵ ב אֶ ת עַ צְ מוֹ לְ הָ אֱ מֶ ת!"
רואים, שאפילו עם אלו שממש טועים אחר אלילי
כסף וכד', יש לנהוג אך ורק במדת השלום ורק כך
אפשר לקרבם, וכל שכן כשיש חילוקי דעות בין
אלו שכבר יודעים מהתורה וכו', אלא שחלוקים
על האופן והעצה להתקרב לה' על ידה וכד', שיש
לאחוז אך ורק בדרכי שלום ולא במדת מחלוקת
ונצחון חלילה.
ובעניין זה של קירוב על ידי אהבה ושלום, מספר
אחד מתלמידיו של הרה"צ ר' אשר פריינד זצוק"ל,
מעשה מרגש, שפעם נכנסה לביתו אשה בלבוש
מאוד לא צנוע ושאלה מי זה ר' אשר? ר' אשר ענה
לה ושאל אותה מה רצונה, אמרה האשה בבכי
שהיא עלתה מרוסיה והיא בודדה לגמרי, והיא
צריכה לעבור דירה, ואין לה כסף לחברת הובלה,
ומישהו נתן לה את הכתובת של ר' אשר, ואמר
שהוא עוזר לכולם ויעזור גם לה.
ר' אשר הורה לכמה תלמידים ללכת ולהעביר לה
את הרהיטים. הם עלו למיניבוס יחד עם האשה,
כשכולם כובשים את עיניהם בקרקע מחמת חוסר
צניעותה, בהגיעם לביתה העמיסו את הרהיטים
ויצאו לכיוון הדירה שאליה היא עוברת. בדרך
פתחה את פיה ואמרה למספר המעשה: אני יודעת
מה זה רב, ואני יודעת שזה לא יפה להופיע בפניו
בלבוש כזה שאני לבושה, אבל לא היתה לי שמלה
אחרת, והרב לא העליב אותי ודיבר אלי יפה ועזר
לי. אז תדע, שעד עכשיו הייתי אוכלת מאכלים
טרפים, בשר בחלב ולחם בפסח ואינני שומרת
שבת וחגים. אבל מעכשיו אני מקבלת עלי ללבוש
רק בגדים צנועים ולאכול כשר ולשמור שבת!
מספר התלמיד: היינו המומים מדבריה שנאמרו
מעומק הלב והיא המשיכה ואמרה: אתה יודע
מדוע? זה רק בגלל שהרב הזה התנהג איתי כך.
דבריה הכנים עשו עלינו רושם עצום. אמרתי
לחברים אחרי כן: ראינו במו עינינו איך הר' אשר
הוציא את האשה הזאת מהגיהנום והכניס אותה
לגן עדן...(ר' רחמים זבולון, מתוך הספר "ר' אשר
– מפי תלמידיו").
הכלל הוא, שהמחלוקת היא הרס העולם, והשלום
הוא בניין העולם, מניין לנו זאת? ממה שאמרו חז"ל:
'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', ומביאים
ראיה לדבריהם, מהפסוק: "וכל בניך לימודי ה' ורב
שלום בניך" – 'אל תקרי בניך אלא בוניך'. לכאורה
מה הראיה מהחילוף בין קריאת המילה 'בניך'
ל'בוניך', לכך שתלמידי חכמים מרבים שלום וכו'?
אלא מכאן רואים, שבניין העולם הוא על ידי שלום,
לכן קוראים 'בוניך', אלו שהולכים עם שלום, שהם
שבונים את העולם.
ועיין בספר 'כוכבי אור' מרבי אברהם בן רב נחמן
זצוק"ל, שכותב באריכות על עניין זה של המחלוקת
שרק בגללו מתעכבת הגאולה, ונביא מקצת לשונו
שם (ששון ושמחה בסוף):
"...הִ נֵּ ה מֵ חֲ מַ ת שֶׁ עִ קַּ ר שְׁ לֵ מוּת וְ הַ גְ דָּ לַ ת הַ שִּ מְ חָ ה הוּא
עַ ל יְ דֵ י שָׁ לוֹם וְ אַ הֲ בַ ת חֲ בֵ רִ ים כַּ מּוּבָ א בְּ לִ קּוּטֵ י הֲ לָ כוֹת
הִ לְ כוֹת וכו', עַ ל כֵּ ן אָ מַ רְ תִּ י לְ צָ רֵ ף לַ חֵ לֶ ק הַ זֶּ ה אֵ יזֶ ה
ְ בָ רִ ים שֶׁ שָׁ מַ עְ תִּ י מֵ אָ בִ י הֲ רֵ ינִ י כַּ פָּ רַ ת מִ שְׁ כָּ בוֹ (ר' נחמן
מטולטשין תלמיד מוהרנ"ת) עַ ל אוֹדוֹת הַ מִּ קְ רָ א
ֶ בִּ ישַׁ עְ יָ ה ט' "וַ יִּ קְ רָ א שְׁ מוֹ פֶּ לֶ א יוֹעֵ ץ אֵ ל גִּ בּוֹר אֲ בִ י
עַ ד שַ ֹר שָׁ לוֹם", שֶׁ פֵּ רוּשׁ הַ מִּ קְ רָ א הוּא שֶׁ הַ שֵּׁ ם יִ תְ בָּ רַ ְך
ֶ הוּא "פֶּ לֶ א יוֹעֵ ץ אֵ ל גִּ בּוֹר אֲ בִ י עַ ד" יִ קְ רָ א שְׁ מוֹ שֶׁ ל מֶ לֶ ְך
הַ מָּ שִׁ יחַ "שַ ֹר שָׁ לוֹם" וכו', וְ הָ יָ ה רָ גִ יל לְ דַ בֵּ ר מִ זֶּ ה כַּ מָּ ה
ְ עָ מִ ים וְ הַ כְּ לָ ל הַ יּוֹצֵ א בִּ קְ צָ רָ ה מִ דְּ בָ רָ יו (הַ נּוֹבְ עִ ים מִ דִּ בְ רֵ י
מוֹהַ רְ נַ "ת זַ "ל הַ קְּ דוֹשִׁ ים בְּ תַ כְ לִ ית הַ קְּ דֻ שָּׁ ה), שֶׁ לִּ כְ אוֹרָ ה
יֵ שׁ לִ תְ מֹהַּ עַ ל זֶ ה כִּ י הֲ לא מְ שִׁ יחַ צִ דְ קֵ נוּ לא בִּ לְ בַ ד עִ נְ יַ ן
הַ שָּׁ לוֹם יְ תַ קֵּ ן וְ יַ כְ נִ יס בְּ כָ ל אֶ חָ ד, כִּ י גַּ ם יַ כְ נִ יס בְּ כָ ל אֶ חָ ד
ְ אָ ר מִ דּוֹת טוֹבוֹת כְּ מוֹ אֱ מֶ ת וֶ אֱ מוּנָ ה וְ כוּ', וְ לָ מָּ ה זֶ ה יִ הְ יֶ ה
נִ קְ רָ א שְׁ מוֹ הַ קָּ דוֹשׁ רַ ק עַ ל עִ נְ יַ ן הַ שָּׁ לוֹם? אֲ בָ ל מִ כָּ ל זֶ ה
אָ נוּ רוֹאִ ין רוֹמְ מוּת הַ דָּ בָ ר הַ זֶּ ה..."
"...וְ הִ נֵּ ה לְ הָ בִ יא לָ זֶ ה דֻּ גְ מוֹת מִ סִּ פְ רֵ י אֱ מֶ ת יִ כְ לוּ הֲ מוֹן
יְ רִ יעוֹת, אֲ בָ ל עַ ל זֶ ה דָּ וֶ ה לִ בֵּ נוּ עַ ל אֵ לֶּ ה חָ שְׁ כוּ עֵ ינֵ ינוּ,
עַ ל שֶׁ עֲ דַ יִ ן מְ רַ קֵּ ד בֵּ ינָ ן, עַ ד שֶׁ גַּ ם בְּ יָ מֵ ינוּ אֵ לֶּ ה וּבַ דּוֹרוֹת
הַ סְּ מוּכִ ים מִ לְּ בַ ד הַ מַּ חֲ לקֶ ת שֶׁ הִ רְ בָּ ה וְ הִ גְ דִּ יל עַ ל יְ חִ ידֵ י
הַ דּוֹרוֹת בְּ עַ צְ מָ ם, כְּ מוֹ עַ ל הַ בַּ עַ ל שֵׁ ם טוֹב זַ "ל וּמִ כָּ ל שֶׁ כֵּ ן
וְ כָ ל שֶׁ כֵּ ן עַ ל אַ דְ מוֹ"ר זַ "ל כַּ יָּ דוּעַ וכו'....
וְ כֵ ן בֵּ ין תַּ לְ מִ ידֵ י אַ דְ מוֹ"ר
זַ "ל כַּ נּוֹדָ ע לְ מִ י שֶׁ בָּ קִ י
קְ צָ ת, וכו'...כִּ י גַּ ם בְּ עֹצֶ ם שִׁ פְ לוּתֵ נוּ בַּ דּוֹר הַ יָּ תוֹם הַ זֶּ ה וכו', עוֹד לא שָׁ ב חֲ רוֹן אַ ף הַ יֵּ צֶ ר
מֵ אִ תָּ נוּ, וְ עוֹד מִ תְ גָּ רֶ ה בְּ כָ ל אֶ חָ ד בְּ כַ עַ ס וְ חֵ מָ ה בְּ קִ נְ אָ ה וּרְ דִ יפַ ת הַ כָּ בוֹד, בְּ לָ שׁוֹן הָ רָ ע
וְ שִ ֹנְ אַ ת חִ נָּ ם, וְ כָ ל אֶ חָ ד מְ דַ מֶּ ה בְּ נַ פְ שׁוֹ שֶׁ הוּא מֵ בִ ין אֲ מִ תִּ י עַ ל חֲ בֵ רוֹ, שֶׁ חֲ בֵ רוֹ מַ חֲ רִ יב
עוֹלָ מוֹת וְ הוּא רוֹצֶ ה לִ בְ נוֹתָ ם, שֶׁ חֲ בֵ רוֹ כֻּ לּוֹ שֶׁ קֶ ר וְ הוּא כֻּ לּוֹ אֱ מֶ ת וְ זֶ ה הַ דָּ בָ ר בְּ עוֹכְ רֵ ינוּ
לְ הַ רְ חִ יק מֵ הָ אֱ מֶ ת יוֹתֵ ר מֵ הַ כֹּל, שֶׁ אִ י אֶ פְ שָׁ ר לְ הַ אֲ רִ יְך כָּ ל כָּ ְך בְּ עִ נְ יָ ן זֶ ה כִּ י בֶּ אֱ מֶ ת כֻּ לָּ נוּ
ַ צֹּאן תָּ עִ ינוּ וְ כוּ' וּלְ מַ אי נַ פְ קָ א מִ ינָ הּ לְ מִ בָּ עֵ י רַ חֲ מֵ י וכו'...וְ עַ ל כֵּ ן גַּ ם אַ נְ שֵׁ י כְּ נֶ סֶ ת
הַ גְּ דוֹלָ ה קָ בְ עוּ לָ נוּ עַ ל זֶ ה לְ בַ קֵּ שׁ וּלְ בָ רֵ ְך שָׁ לשׁ פְּ עָ מִ ים בְּ כָ ל יוֹם בִּ רְ כַּ ת שִ ֹים שָׁ לוֹם
אֲ פִ לּוּ בְּ שַׁ בָּ ת וְ יוֹם טוֹב....
ַ ם עַ יֵּ ן בְּ הִ לְ כוֹת שׁוֹמֵ ר שָ ֹכָ ר וכו', שֶׁ מִּ יּוֹם בְּ רִ יאַ ת הָ עוֹלָ ם לא הָ יָ ה עֲ דַ יִ ן שְׁ נֵ י צַ דִּ יקִ ים
כְ שֵׁ רִ ים שֶׁ יִּ הְ יוּ שָׁ וִ ים לְ גַ מְ רֵ י בְּ כָ ל תְּ נוּעוֹתֵ יהֶ ם וְ כוּ', וְ עִ קַּ ר הַ מַּ חֲ לקֶ ת הוּא מֵ חֲ מַ ת שֶׁ כָּ ל
אֶ חָ ד אֵ ינוֹ מַ אֲ מִ ין בַּ חֲ בֵ רוֹ שֶׁ גַּ ם כַּ וָּ נָ תוֹ וּרְ צוֹנוֹ לְ שֵׁ ם שָׁ מַ יִ ם, אַ ף עַ ל פִּ י שֶׁ אֵ ין חֲ בֵ רוֹ
מִ תְ נַ הֵ ג בְּ דַ רְ כּוֹ וּרְ צוֹנוֹ כִּ י הַ בַּ עַ ל דָּ בָ ר מַ טְ עֶ ה אֶ ת הַ לֵּ ב וְ כוּ' כִּ י בֶּ אֱ מֶ ת רָ אוּי לָ דַ עַ ת שֶׁ כָּ ל
הָ רְ צוֹנוֹת שֶׁ ל כָּ ל בְּ נֵ י הָ אָ דָ ם וְ כוּ' נִ מְ שָׁ כִ ים מֵ רָ צוֹן הָ עֶ לְ יוֹן וְ כוּ' וּמִ י שֶׁ יּוֹדֵ עַ וּמַ אֲ מִ ין בָּ זֶ ה
ִ שְׁ לֵ מוּת, בְּ וַ דַּ אי לא יַ חֲ זִ יק בְּ מַ חֲ לקֶ ת כִּ י יָ דִ ין אֶ ת חֲ בֵ רוֹ לְ כַ ף זְ כוּת תָּ מִ יד כִּ י יֹאמַ ר
ְ לִ בּוֹ אַ ף עַ ל פִּ י שֶׁ אֲ נִ י יוֹדֵ ע בְּ עַ צְ מִ י שֶׁ כַּ וָּ נָ תִ י לְ שֵׁ ם שָׁ מַ יִ ם לִ גְ מֹר מִ צְ וָ ה הַ זֹּאת וְ חֶ פְ צִ י
לְ שֵׁ ם שָׁ מַ יִ ם בֶּ אֱ מֶ ת, וַ חֲ בֵ רוֹ מְ עַ כֵּ ב בָּ זֶ ה, אַ ף עַ ל פִּ י כֵ ן גַּ ם כַּ וָּ נָ תוֹ לְ שֵׁ ם שָׁ מַ יִ ם כִּ י יֵ שׁ
לוֹ יְ דִ יעָ ה אַ חֶ רֶ ת וְ נִ דְ מֶ ה לוֹ שֶׁ אֵ ין זֶ ה מִ צְ וָ ה כְּ לָ ל, אוֹ שֶׁ צְּ רִ יכִ ין לַ עֲ סֹק בְּ מִ צְ וָ ה אַ חֶ רֶ ת
הַ גְּ דוֹלָ ה מִ זֶּ ה לְ פִ י דַּ עְ תּוֹ וְ אַ ף עַ ל פִּ י שֶׁ אֲ נִ י חָ זָ ק בְּ דַ עְ תִּ י מְ אֹד, וְ יֵ שׁ לִ י רְ אָ יוֹת וְ הוֹכָ חוֹת
אֲ מִ תִּ יּוֹת שֶׁ צְּ רִ יכִ ין לְ הַ חֲ זִ יק בְּ דֶ רֶ ְך זֶ ה וּבַ מִּ צְ וָ ה הַ זֹּאת, אַ ף עַ ל פִּ י כֵ ן אֲ פִ לּוּ אִ ם הָ אֱ מֶ ת
הוּא כְּ דַ עְ תִּ י מִ י יוֹדֵ עַ לְ אֵ יזֶ ה שֹׁרֶ שׁ נִ מְ שָׁ ְך חֲ בֵ רִ י וְ כוּ' עַ יֵּ ן שָׁ ם וְ יֶ עֱ רַ ב לְ נַ פְ שְׁ ָך מְ אֹד."
עיין שם שאר דבריו הנפלאים.
ובאמת עיקר היצר הרע של הנצחון הוא מה שנראה לאדם, שבשביל לחזק
את הנקודה שהוא מאמין שהיא האמת, בשביל זה הוא צריך לדבר נגד
מישהו אחר, וזו טעות גדולה, משום שאפשר לחזק את הנקודה שהוא רוצה
להעביר, בלי לדבר נגד אף אחד, רק להעביר את הנקודה שלו בדרכי שלום
ונועם, ואדרבה צריך אפילו להשתדל למצוא גם אצל מי שחושב אחרת
ממנו, נקודת זכות ודברים משותפים שיכולים לאחד ביניהם וכו'.
לכן חזק חזק ונתחזק לאחוז במדת השלום וללכת בתום לב, להשתדל
כל אחד לעשות טוב כפי כוחו והבנתו, על פי הקדמות חז"ל ומה שקיבל
מרבותיו, ויתרחק ממחלוקת בתכלית הריחוק, כי ממחלוקת אין שום
אפשרות שיצא דבר טוב, ובודאי המחלוקת הרבה יותר גרועה מהדבר
שעליו הוא חולק, ויניח את המלחמה ב'שקר' (לפי דעתו) לקדוש ברוך
הוא, שהוא יודע תעלומות, ויהי רצון שבזכות השלום והאהבה נזכה כולם
לברר ביחד את האמת ולהתקרב לה' יתברך בשמחה שלמה, ונזכה לגאולה
ברחמים אמן כן יהי רצון.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
