נכתב על ידי mose67, 22/4/2010

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"ב''ה מתכון לבן גאון (או לישיבה שמייצרת גאונים) בעקבות המצב שאנו רואים הרבה נושרים מישיבות ומהיהדות לדעתי צריך לעשות שינוי רציני (מי שפוחד משינויים יעשה זאת לפחות עבור הנושרים) הישיבה תחלק את 8 שעות הלימוד כך: עיונא, גירסא, משניות ותויו''ט, מדרשים, טור וב''י, שו''ע ונ''כ, חומש ומפרשי מקראות גדולות, נ''ך ומפרשי המקראות גדולות. בנוסף לכך: כל יום א' יהיה שעה עם מומחה לציצית (איך קושרים, מנהגים, מה פוסל וכו') תפילין, שעטנז, שופר, סימני עופות טהורים וכו' כל שבוע מצוה אחרת. כל יום ג' מומחה ליהדות פולין או טוניס או ברסלב או תימנים מי היו תולדותיהם רבותיהם ספריהם וכו'. כל יום ה' מומחה לניגוני חסידים ובקשות ופיוטי עדות כל שבוע עדה אחרת. בטוחני שכל הלומד בישיבה זו אהבתו לתורה וידיעותיו ישמרוהו נטוע חזק ביהדות וגם אם ינשור חלילה אז היהדות תהיה נזכרת במוחו כחוויה נפלאה."
mose67 (‏יום שני ‏01 ‏ינואר ‏2018)

ב''ה

                              שאלה

ברמב''ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ז כותב הרמב''ם וז''ל כשצרין על עיר לתפשה,

אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלש רוחותיה, ומניחין מקום לבורח ולמי

שרוצה להמלט על נפשו ע''כ ולא זכיתי להבין מה החילוק בין בורח ורוצה להמלט על נפשו בין מבחינת ההגדרה ובין מבחינת ההבדל בדין (אם יש) הרי כל בורח ממלחמה הוא נמלט על נפשו? 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

יודע את התשובה? חושב אחרת
דיונים - תשובות ותגובות (1)
דביר (22/4/2010)
החובה להשאיר מקום לצאת מתחלקת ל-2:
1. בורח- בהתחלה שצרים על העיר לפני תחילת המלחמה, מי שרוצה שיברח (הלכה א).
2. רוצה להמלט על נפשו- אחרי שהתחילה המלחמה ויש אוייב לחוץ תאפשר לו לצאת.
- ובגלל שהייתי חושב שמי שרוצה לצאת באמצע המלחמה לא ניתן לו לצאת, הרמב"ם מפרט "ומניחין מקום לבורח, ולמי שרוצה להימלט על נפשו".
(יתכן גם שזוהי סגנון הלשון של הרמב"ם ואני סתם מתרץ).
ציורים לפרשת שבוע