לפרשת - ויצא
נכתב על ידי DL2000, 18/11/2012
בס"ד
בס"ד
הפרנסה !
כפי הצרכים
"ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית כח,כ). לחם לאכול ולא לאגירה, בגד ללבוש ולא למלא את הארונות. יעקב ביקש שהקב"ה ייתן לו כפי צרכיו בלבד.
(רבי דוד מללוב)
מותרות מסוכנים
בשעה שיש ליהודי עיקר צרכיו, "לחם לאכול ובגד ללבוש", הוא כרוך אחר הקב"ה ומתנהג כיהודי. אך אם הוא מתחיל לחיות חיי מותרות, פעמים רבות זה בא על חשבון אורח-החיים הרצוי.
(כלי יקר)
המחסור משכיח
"ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש... והיה ה' לי לאלוקים". כשיש לו ליהודי "לחם לאכול ובגד ללבוש", יש לו האפשרות לזכור ש"והיה ה' לי לאלוקים". אבל אם חלילה חסרים לו צרכיו העיקריים, עלול לקרות שמרוב מרירות ודאגה יישכח ממנו הדבר.
(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)
תשובה מתוך רווחה
זהו שנאמר בתהילים (צ,ג) "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני-אדם". איך אפשר לבקש מיהודי שיעשה תשובה כשהוא נמצא חלילה במצב של "עד דכא", מדוכא עד עפר? ספק-נא, ריבונו-של-עולם, את צורכי ישראל, ואז יחזרו בתשובה.
(רבי זושא מאניפולי)
מברכה לטהרה
בתפילת "אנא בכוח" אנו מתפללים בכל יום – "ברכם טהרם". בני-ישראל צריכים שתהיה להם פרנסה ובריאות. תחילה "ברכם", ואחר-כך "טהרם" – הטהרה תבוא מאליה.
(רבי יצחק-אייזיק מזידיצ'וב)
הביטחון פותח שערים
המתפלל על הפרנסה הרי הוא בכלל "הבא ליטהר מסייעין אותו", כי על-ידי שהוא מתפלל לקב"ה על פרנסתו, והוא מאמין ובוטח בה' כי רק הוא הנותן לו את פרנסתו, בכך הוא גורם את פתיחת שערי הפרנסה.
(רבי משה מקוברין)
לא להתחכם
את השכל יש להכניס בידיעת התורה, ואין להתעמק יותר מדיי בענייני פרנסה. לכן אנו רואים לפעמים שמי שאינו בר-שכל, ואינו מכניס הרבה שכל בענייני פרנסה, מצליח, ואילו בעל שכל, המשקיע את כל שכלו בענייני הפרנסה, אינו מצליח.
(לקוטי תורה)
הביטחון יוצר כלי
"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" (תהילים נה,כג). כאשר אדם בוטח בקב"ה, "הוא יכלכלך" – הקב"ה עושה בשבילו את הכלי להצלחה. גם אם הכלי מתקלקל, מזמין הוא לו כלי אחר.
(אגרות-קודש)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
