צדיק או ניסתר ?
נכתב על ידי DL2000, 15/11/2012
העירה כולה לבשה חג, מנער ועד זקן
טף ונשים כולם מוכנים לקראת
היום הגדול. צלילי התזמורת
המתנגנת נשמע למרחוק, הנה גם אורחים
חשובים שהגיעו מכל קצווי הפלך ועוד רגע קט
יגיע הבעל שם טוב הקדוש בכבודו ובעצמו.
יום חג הוא לעיירה כולה ולחסידי הבעל שם
טוב בפרט. יום בו ייכנס נכדו בברית הנישואין.
ההמולה רבה, ההכנות בסיומן עוד רגע קט
יובילו את החתן לחופתו בלוויתו סבו רבו
הבעש"ט הקדוש.
תהלוכת החתונה החלה. הבעש"ט פסע לאט
בראש התהלוכה, החתן לצדו, אנשי העיר
במחלצותיהם סמוך ומאחוריהם.
משהתקרבה התהלוכה למקום החופה,
להפתעת כולם, עצר הבעש"ט לפתע את
התהלוכה ופנה הצידה כדי לגשת אל העגלה
שעברה בצידי הדרך. הוא עצר בעד העגלה,
פנה אל היושב בתוכה, לחש דבר מה באזנו,
ולאחר חליפת דברים קצרה, שב במהרה
למקומו ונתן את זרועו לחתן ואלו המשיכו
בדרכם אל החופה...
החופה התחילה. ולאחריה השמחה
והתרוממות הרוח שלא ידעה גבול כל אותו
הלילה. השמחה סחפה את כולם עד ששכחו
לכמה שעות מהויות העולם הזה.
מי שלא הבחין בדבר עצירתו של הבעש"ט
ויחסו לאיש מהעגלה המשיך את סדר יומו
כרגיל. לא כן אצל תלמידיו מקורביו של הבעל
שם טוב הקדוש. כשעיניהם נתקלו במראה מן
הסוג הזה הם לא ימשיכו אל סדר היום.
מראהו של היושב בעגלה היה כשל אחד
מפשוטי העם. על פניו לא ניכרה כל אות של
צדקות, חסידות יתר או הדרת פנים. אך הקב"ה
לבדו בוחן כליות ולב. אולי דווקא בשל מראהו
הפשוט אינו אלא אחד מל"ו צדיקים נסתרים.
שכן לא בכדי עצר הרבי את ההתקדמות
לחופה ושוחח עם האלמוני מהעגלה.
ביום המחרת נזכרו החסידים באירוע המוזר מן
הערב הקודם, ונתקפו סקרנות באשר לזהותו
של הצדיק האלמוני שעימו טרח הבעש"ט
לשוחח בעצמו בזמן יקר שכזה . אחרי חקירה
ארוכה גילו באיזה פונדק שהה האיש ומיהרו
לשם בתקווה להתחכות אחרי ה'צדיק הנסתר'
אולי לפחות יאות לדבר עמם או יגלה להם מה
לחש לו הבעש"ט...
"שלום עליכם, רבי" פנו אליו בכבוד רב משפגעו
בו תלמידי הבעש"ט.
"רבי?" השיב האיש ונראה מופתע לחלוטין.
"אינני רב ולא בנו של רב".
אין צורך להסתתר מפנינו, רבי", התעקשו
החסידים. "אנו יודעים את האמת. אם מורנו
הדגול דחה את תהלוכת החתונה כדי ללחוש
סודות באוזנך, ברור כי הנך איש קדוש".
"לא צדיק ולא קדוש". השפיל את עניו
בבושה.
אך החסידים לא נתנו אותו שידחו אותם בלך
ושוב בקלות שכזו. "ספר לנו אם כך, מה הוא
אמר לך", הם קראו.
כעת ניכרה בו מבוכתו יותר ויותר. אחרי
היסוסים רבים נוכח לבסוף כי לא יוכל
להיפטר מהם בלא כלום, והסכים לספר להם
את סיפורו. סיפור המעיד אך ורק על עוצם
גדולת רבם.
"אני גר בעיירה קטנה." החל את סיפורו. "ידיד
נעוריי הטוב ביותר גר בבית שממול לביתי.
הוא סוחר במקצועו. שוב ושוב הוא נוסע לכל
הכפרים והיישובים שבאזורנו ומוכר אביזרים
וחפצים שונים. בכל פעם שהוא שב ממסע
ארוך במיוחד, ידידיו ושכניו מתאספים בביתו
כדי לברכו בשובו חזרה.
"פעם אחת, אחרי מסע ארוך במיוחד, הלכתי
לבקר אותו. כרגיל, הייתי הראשון בבית.
נראה שהוא יצא לגיחה קצרה. כיוון שחשקתי
בעישון מקטרת בעודי ממתין לו, פתחתי את
הארון שבו שומר ידידי את הטבק שלו. הדבר
הראשון שראיתי שם היא ארנקו, שהיה מונח
שם גלוי לחלוטין. הוא היה מלא כסף, כל
הרווחים ממסעו האחרון, שבהם ישתמש
לכיסוי חובותיו, לפרנסת משפחתו ולהשקעה
בסחורה חדשה.
"הזדעזעתי על כך שהוא משאיר את ארנקו
חשוף ונגיש כל כך. זה לא בסדר. החלטתי
ללמד את ידידי לקח. תחבתי את הארנק
בכיסי.
"כמה ייבהל כשיראה שהארנק נעלם! חייכתי
לעצמי בהנאה. זה ילמדו לקח לבל יתרשל
כל כך בעתיד. כמובן שהתכוונתי להשיב את
הארנק מיד, אך קודם כל רציתי לראות את
ההבעה על פניו.
"עמדתי שם במשך זמן מה, אך הוא לא הגיע.
החלטתי להמשיך להמתין לו בביתי, ולכן
יצאתי משם כשאני מצפה בעונג ללקח החשוב
שעמדתי ללמד את ידידי הטוב.
"אולם, הדברים התרחשו בדרך שונה מאוד
ממה שציפיתי. כששב ידידי הביתה וגילה
לתדהמתו כי כל הכסף שלמענו עבד כה קשה
נעלם, פרץ בצעקה מרה. אשתו פרצה בבכי
נורא כאילו חישב ליבה להישבר. כל המשפחה
הפכה את כל הבית בחיפושים קדחתניים, אך
לשווא, כמובן. כל הידידים והשכנים שזרמו
לביתו לקדם את פני ידידי נשאבו לתוך
מערבולת ההתרגשות הכללית.
"כששבתי חזרה לביתו של ידידי, שררה בו
דממה קודרת. היה זה כבית אבלים. הבדיחה
שלי לא הצליחה לשעשע כל כך, אחרי הכל.
באווירה כזו ובנוכחות אנשים כה רבים, לא
היה לי האומץ להתוודות כי אני האחראי לכל
המשבר שקרה. העליתי על פניי ארשת של
מי שאינו יודע דבר, ומלמלתי כמה מילות
תנחומים באזני ידידי. חשבתי שאוכל להשיב
את הארנק בקרוב, בהזדמנות יותר מתאימה,
ברגע שקט יותר, כשאיש לא יראה אותי.
"אך יום רדף יום, וההזדמנות שחיפשתי לא
באה. ידידי נאבק להגיע להסכם עם נושיו,
שדומה היה שהם תמיד בסביבה, רודפים
אותו, ואני ידעתי שלא אוכל להשיב את הכסף
בזמן שכזה, כשכולם יקראו לי גנב ולא יאמינו
לסיפורי האמיתי.
"חלפו כמה חודשים. הכסף עדיין היה ברשותי.
מצאתי את עצמי שוקל ברצינות את הרעיונות
המפתים שהעלה בי יצר הרע, להשקיע את
הכסף באיזו יוזמה רווחית. ואז, כשאשיב את
הכסף, אוכל להוסיף בונוס גדול ממה שאחסוך
למענו. אך כיצד אוכל לעשות זאת בתוך עיירתי
שלי, שבה כולם מכירים אותי ואת מצבי? אם
לפתע פתאום אעשה עסקים עם הון התחלתי
גדול, הדבר יעורר חשדות מידיים.
הבנתי כי עליי לעקור זמנית למקום מרוחק
משם. שכרתי עגלה ונסעתי, כשראשי מלא
בכל מיני תכניות, ואז הגעתי הנה בדיוק בזמן
החתונה".
לאחר הפסקה בת מספר רגעים המשיך האיש
את סיפורו: "כשרבכם ראני באותו ערב, הוא
צעד אליי ולחש באזני, "לא מאוחר מדי לתקן
את הטעות שעשית. שוב לביתך והשב את
הכסף מיד. אני מבטיח לך שידידך יאמין לך
ולא יחשוב שהתכוונת לגנוב אותו. אם יהיה
הכרח בכך, אפילו אבוא בעצמי ואעיד על
מניעיך האמיתיים. אך היזהר: אם תתעכב עוד
יותר, זה עשוי להיות מאוחר מדי".
"מששמעתי את דבריו אלו, חשתי כאילו
משקל כבד הוסר מעל לבי. לנתי כאן בלילה,
וכעת אני נוסע ישר הביתה כדי לעשות בדיוק
כפי שהורה לי הרבי לעשות".
התלמידים נפרדו מהאיש לשלום ואיחלו
לו ברכה והצלחה. צדיק נסתר הם לא מצאו,
אך עוד טפח קטן מגדולתו של רבם נתגלה
לעינם.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
