על חטאם ש שני בני אהרון, שנינו במסכת סנהדרין(נב ע"א): "היו משה ואהרן מהלכים בדרך, ונדב ואביהוא מהלכים אחריהם, וכל ישראל אחריהם. אמר נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני הזקנים הללו, ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להם הקב"ה: ניראה מי קובר את מי! על מדרש זה יש מקום לשאול, אם חטא נדב, בהשמעת דברי על משה ואהרון,מה חטא אביהוא? מכאן נמצאנו למדים, שהשומע דבר מגונה על הזולת, ואינו מוחה על כך - מעלים עליו (נחשב לו) כאילו הוא אמר הדברים הללו, ומענישים אותו בכל חומרת הדין. בכך נתנה אזהרה נמרצת לכל אדם, שלא זו בלבד שאין להשמיע לשון הרע ורכילות, אלא אסור גם לשמוע דברים מגונים על הזולת ולהחריש. ועל כך ארו חכמים: "שתיקה - כהודאה דמיא" (שתיקה כמו הסכמה) יבמות פ"ז ע"ב.