ככלל אין לאכול לפני שקיימו את מצוות היום. הדבר אמור גם על מצוות יומיומיות כגון קריאת שמע ותפילין, והן במצוות המועדים, כנטילת לולב ובדיקת חמץ. הרמ"א הביא הלכה זו ביחס לקריאת המגילה בלילה בסיום תענית אסתר: "אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפי' התענית קשה עליו" [תרצ"ב,ד]. מצד הסברא נראה שה"ה במצוות הזמן האחרות, כפי שפורש בשו"ע לגבי לולב [תרנ"ב,ב]. אלא שדווקא על שופר לא נכתבה הגבלה זו הן בשו"ע והן ברמ"א. ומכאן הבין בעל "כף החיים" שאין קפידא להימנע מאכילה לפני שמיעת התקיעות. ברם, מרבית הפוסקים אסרו זאת מק"ו, שהרי קריאת מגילה בלילה היא מדרבנן, וגם לאחר תענית של יום שלם [שהיה מקום להקל] -ק"ו שופר שמדאורייתא [בא' דר"ה].

אך יש לדייק מה בדיוק אסור. ישנם שלושה מצבי אכילה: 1.אכילת קבע [סעודה] 2.אכילת עראי 3.טעימה בעלמא. שתי האפשרויות הראשונות אסורות, ואילו על האפשרות השלישית, כתב המגן-אברהם שניתן להקל לצורך גדול. זו הסיבה שבמקומות רבים, ובמיוחד בישיבות, נוהגים לעשות הפסקה בין שחרית לתקיעות כדי לאפשר קידוש וטעימה -ויש לטעום מיני מזונות יותר מ"כזית" אך פחות מ"כביצה". ויש שהתירו "מזונות" עד שיעור ג' ביצים, כי סברו שאכילת עראי מותרת. אכילת פת אסורה, הגבלה הנוהגת בכל שבת ויו"ט לפני תפילת מוסף. אכן יש פוסקים שהסתייגו מאד מהיתר זה, כמו הגר"ש ישראלי שסבר שהדבר אסור מעיקר הדין, וניתן להתירו רק לזקן או חולה. אלא שקשה להטיל דופי בדבר שנהגו בו תלמידי חכמים ובני תורה רבים. ועדיף לאכול אחרי שחרית ולפני התקיעות, מלאכול לפני התפילה. ונראה שהמתירים העדיפו [כמאמר ה"צמח צדק"] לאכול לצורך ישוב הדעת בתפילה, מלהתפלל בשביל לאכול...   

ויהי רצון שהקב"ה יקבל ברחמים וברצון תקיעתנו ותפילתנו