מעניין כי ספר הזוהר לא עוסק ביום האזכרה אלא ביום ההילולא. ספר הזוהר שייך לפנימיות התורה ובפנימיות צריך להתבונן ביום שכולו טוב חרף המציאות של טוב ורע. כמובן שחייבים לצאת בשלום מספר הזוהר למציאות הפשוטה ולהלכות הנוהגות בזמן הגלות. אם חס ושלום היינו מקדימים הזוהר לש"ס ופוסקים הרי שלא היינו מתאבלים על המת היות ואנו מאמינים באמונה שלמה בתחיית המתים ועל כן לכאורה אין מקום לנהוג בהלכות אונן ואבלות. דוגמא נוספת נקח מכתיבת מגילת איכה על הקלף והלכות אבלות תשעה באב. חובה על כל אחד מאיתנו לשמור ספר הקינות חרף אמונתו בביאת הגואל בכל יום. האמונה איננה מציאות אלא תקווה שתשתנה המציאות בעתיד ועל כן חובה להתנהג על פי ההלכות הקשורות למציאות וכיום אנו בגלות. וכבר אמרו חז"ל שרק המתאבל על חורבן ירושלים ויודע מציאותו ולא בורח ממנה - רק הוא עתיד לראות בבניינה.