'טוב להודות לה  
ישתדל האדם בכל כוחו להודות לה' על כל החסד והטוב אשר זיכה אותו הקב"ה ונודה לה' בכל עת ובכל זמן ולא נהיה חס ושלום מהכפויי טובה.
הנה בפרשת השבוע בני ישראל אומרים למשה רבנו: "נפשנו קצה בלחם הקלוקל". ומיד הקב"ה מענישם בנחשים אשר פגעו והזיקו לעם ישראל. והנה קשה: א', מה הלשון נפשנו קצה בלחם הקלוקל, מדוע נפשנו, הרי אין מילה ואפילו תג מיותר בתורתנו הקדושה ומה הלשון נפשנו?. ועוד יקשה: ב', מדוע הקב"ה מעניש את בני ישראל דווקא על ידי נחשים ולא חיה אחרת?.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: הנה אמרו לנו חז"ל כל מי שנעשה לו נס מנקים לו מזכויותיו ולכן לעולם לא יכניס אדם עצמו למקום סכנה בכדי שלא ינקו לאדם מזכויותיו והנה בני ישראל הולכים במדבר ואוכלים מן, אוכל של מלאכי השרת. בוקר בוקר יורד להם בצורה מסודרת וסדורה, עמדו בני ישראל בטענה ואמרו: "נפשנו" קצה, בנפש שלנו לא נשארו זכויות כל הזכויות שלנו איבדנו אותם, מן הלחם, שהוא המן שבא על ידי ניסים ונפלאות קלוקל את נפשנו ולא נשארו לנו יותר זכויות. ולכן רוצים אנו אוכל רגיל ולא מן של מלאכי השרת.
אך פה היה הטעות הגדולה של בני ישראל, הקב"ה נתן את המן הוא יודע מחשבות ואם זה מה שנתן נודה להקב"ה ובלי פירושים וביאורים ונקבל הכל באהבה גדולה ולא נהיה צדיקים יותר ממה שמשמים קבעו לנו.
ועל חוסר ההודיה להקב"ה על הטוב אשר נתן לנו מן, העניש הקב"ה את בני ישראל עם הנחשים אשר הנחש מידתו חוסר הכרת הטוב.

הגמרא אומרת כל מי שלא כורע ומשתחוה בתפילת שמונה עשרה במודים, אחרי מותו בשבע שנים נעשה עמוד השדרה שלו לנחש. והנה מדוע דווקא נחש?, אלא כי הנחש זו חיה עם חוסר הכרת הטוב והקב"ה לא רוצה מן הנחש שום תודה. ואמרו חז"ל כשחטא הנחש בהאכילו את חוה מעץ הדעת קילל הקב"ה את הנחש שעפר יהיה לחמו ופרשו חז"ל: כל אוכל, שאוכל הנחש, טעמו כטעם חול. והנה אם כן פרנסת הנחש קלה ביותר, כל מאכלו הוא בטעם חול נמצא שפרנסתו מצויה כל עת וכל זמן, אם כן טובה גדולה הוא לנחש.
אלא הגמרא אומרת: משל הדבר למה הוא דומה, למלך אשר היו לו שני בנים אחד אהוב ואחד לא, לבן האהוב אמר המלך: בכל בקר תבוא לביתי לקחת את פרנסתך ולבן הלא אהוב אמר המלך פעם בשנה אני אתן לך את כל פרנסתך וכל מחסורך. והנה במבט ראשון נאמר שהבן שנתנו לו שנה מראש הוא האהוב והשני פחות, אך לא מי שלא אהוב המלך לא רוצה לראותו ולכן נותן לו שנה מראש ולבן האהוב רוצים בכל יום לראותו ולכן נותנים לו מידי יום פרנסתו. אם כן הנחש פרנסתו מצויה משום שהקב"ה אינו רוצה שום תודה ממנו.

בני ישראל במדבר עומדים בחוסר הכרת הטוב כלפי הקב"ה בטוב אשר גמל אותם מן שפע וברכה, אומר הקב"ה: לכם אין הכרת הטוב, הנחש שאיני רוצה ממנו תודה ועפר לחמו, הוא יכה בכם. ולכן שולח הקב"ה את הנחשים לבני ישראל והתיקון הוא להודות לה'. וכל מי שהיה ננשך על ידי הנחש היה נושא את עיניו להקב"ה וכך היה מתרפא.
הקב"ה יתן לנו כח להיות מהמודים על כל דבר ודבר ולא יטשטש בנו מידת הכרת הטוב.
ישועת ה' כהרף עין.
בשורות טובות.