אחדות מסוכנת

ר' שִׁמְעוֹן יָצָא מִן הַמּוּסַךְ מְתֻסְכָּל וְנָבוֹךְ. כְּבָר שְׁעָתַיִם עוֹסְקִים שָׁם בְּתִקּוּן רִכְבּוֹ שֶׁנִּתְקַע לְפֶתַע. בַּהַתְחָלָה, הוּא עוֹד חָשַׁב שֶׁהִנֵּה תֵּכֶף יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה וּלְהַגִּיעַ לִפְנֵי שַׁבָּת אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

אֲבָל עַכְשָׁו, כַּאֲשֶׁר הַשַּׁבָּת נִכְנֶסֶת בְּעוֹד עֶשְׂרִים דַּקּוֹת בְּדִיּוּק, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ בְּרֵרָה. עָלָיו לִמְצֹא בִּדְחִיפוּת מָקוֹם לִשְׁהוֹת בּוֹ, בָּעֲיָרָה הָאָמֵרִיקָאִית הַקְּטַנָּה שֶׁאֵלֶיהָ נִקְלַע.

עַד מְהֵרָה הוּא אִתֵּר אַכְסַנְיָה פְּשׁוּטָה וְהִפְקִיד בָּהּ אֶת הַ'מֻּקְצֶה' שֶׁלּוֹ. הוּא גַּם הִסְפִּיק לִרְכֹּשׁ בִּמְהִירוּת מוּצְרֵי מָזוֹן שֶׁנִּתָּן לְאָכְלָם לְלֹא פִּקְפּוּק.

זֶהוּ, הַשַּׁבָּת פָּרְשָׂה כְּנָפֶיהָ. ר' שִׁמְעוֹן יָצָא לְחַפֵּשׂ יְהוּדִים, וְאוּלַי, הַלְוַאי, יִמְצָא אֲפִלּוּ בֵּית-כְּנֶסֶת!

עוֹבְרֵי-אֹרַח אֲדִיבִים כִּוְּנוּ אֶת ר' שִׁמְעוֹן לְעֵבֶר בֵּית-הַכְּנֶסֶת הַיָּחִיד שֶׁל הָעֲיָרָה. ר' שִׁמְעוֹן הִתְקָרֵב וְהִתְפַּעֵל, אֵיזֶה בִּנְיָן גָּדוֹל וְיָפֶה! אֲבָל הַהִתְרַשְּׁמוּת שֶׁלּוֹ הִשְׁתַּנְּתָה, כְּשֶׁהוּא הִבְחִין בְּכָךְ שֶׁרֹב הַ'מִּתְפַּלְּלִים' מַגִּיעִים לְבֵית-הַכְּנֶסֶת בְּרִכְבֵיהֶם.

בַּחֲשָׁשׁ כָּבֵד הוּא נִכְנַס פְּנִימָה וְאָכֵן כְּפִי שֶׁשִּׁעֵר כָּךְ מָצָא: שׁוּם מְחִיצָה לֹא נִרְאֲתָה בַּשֶּׁטַח, הַגְּבָרִים וְהַנָּשִׁים יָשְׁבוּ בִּמְעֹרָב כְּשֶׁהָאֲוִירָה אֵינָהּ דּוֹמָה בִּמְאוּמָה לָאֲוִירָה הַמְּקֻבֶּלֶת בְּבָתֵּי-הַכְּנֶסֶת.

ר' שִׁמְעוֹן מִהֵר לָצֵאת הַחוּצָה כְּשֶׁבְּדִיּוּק מוּלוֹ נִכְנַס מִי שֶׁהִתְבָּרֵר שֶׁהוּא הָ'רַאבַּי' שֶׁל הַקְּהִלָּה.

"אוֹרֵחַ נִכְבָּד יֵשׁ לָנוּ" – הִמְהֵם הָ'רַאבַּי' וּמָרַח עַל פָּנָיו חִיּוּךְ מִקְצוֹעִי.

"אֲבָל אֵינֶנִּי בָּטוּחַ שֶׁכְּדַאי לְךָ לְהִשָּׁאֵר עִמָּנוּ הַיּוֹם" – הוּא אָמַר בְּגִלּוּי-לֵב לָאוֹרֵחַ הַחֲרֵדִי. "הַיּוֹם יֵשׁ לָנוּ אֵרוּעַ מְיֻחָד בְּמִסְגֶּרֶת פְּרוֹיֶקְט שֶׁל 'אַחְדוּת וְשָׁלוֹם עוֹלָמִיִּים'. הַיּוֹם הַכֹּמֶר שֶׁל הָעֲיָרָה יִתְאָרֵחַ אֶצְלֵנוּ וְכֻלָּנוּ יַחַד נִשָּׂא תְּפִלָּה מְשֻׁתֶּפֶת"...

ר' שִׁמְעוֹן פָּקַח זוּג עֵינַיִם הֲמוּמוֹת. עַד כְּדֵי כָּךְ? הוּא אֲפִלּוּ לֹא אָמַר "שָׁלוֹם", בָּרַח עַל נַפְשׁוֹ בִּבְהִילוּת וּמִחוּץ לַבִּנְיָן חָשַׁב מָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת, הֲרֵי אֶל הָעֲיָרָה הוּא בְּוַדַּאי הִגִּיעַ בְּהַשְׁגָּחָה-פְּרָטִית, כְּדֵי לְתַקֵּן וְלַעֲשׂוֹת!

לְשִׂמְחָתוֹ, גִּלָּה שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ לְבַד. קְבוּצַת נְעָרִים הִתְגּוֹדְדָה בַּחוּץ וְאֶחָד מֵהֶם קָרָא לְעֶבְרוֹ בְּקוֹלָנִיּוּת: "הִנֵּה עוֹד 'בָּחוּר טוֹב' שֶׁהִשְׁתַּעְמֵם מֵהַדְּרָשׁוֹת שֶׁל הָרַאבַּי. אֶפְשָׁר לְהַצִּיעַ לְךָ מַשֶּׁהוּ לִשְׁתּוֹת?".

ר' שִׁמְעוֹן חִיֵּךְ לְעֵבֶר הַנְּעָרִים וְקָרַב אֲלֵיהֶם. "אֲנִי לֹא הִשְׁתַּעְמַמְתִּי, אֶלָּא בָּרַחְתִּי... אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה זֶה שָׁם בִּפְנִים, אֲבָל זוֹ בֶּטַח לֹא יַהֲדוּת"...

הַנְּעָרִים הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו תְּמֵהִים: "זוֹ בֶּטַח יַהֲדוּת! רַק בִּשְׁבִיל זֶה הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ סוֹחֲבִים אוֹתָנוּ לְכָאן כָּל שָׁבוּעַ. אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ שֶׁמְּדַבְּרִים שָׁם עַל אַחְדוּת, וְעַל שָׁלוֹם? זוֹ בֶּטַח יַהֲדוּת".

"יֵשׁ שָׁם יְהוּדִים, אֲבָל אֵין שָׁם יַהֲדוּת" – חָזַר ר' שִׁמְעוֹן וְקָבַע בְּבִטָּחוֹן. "וּלְצַעֲרִי הָרַב, גַּם שָׁלוֹם וְאַחְדוּת אֵין שָׁם... כְּשֶׁמְּעַרְבְּבִים בֵּין דְּבָרִים שׁוֹנִים שֶׁאֵינָם אֲמוּרִים לְהִתְעָרֵב וּלְהִתְחַבֵּר, לֹא נוֹצָר מֵהֶם 'שָׁלוֹם', אֶלָּא אָסוֹן... חִשְּׁבוּ לְמָשָׁל, עַל אֵשׁ מְחַמֶּמֶת וְעַל מַיִם זַכִּים. כָּל זְמַן שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם בְּנִפְרָד, יֵשׁ בָּהֶם תּוֹעֶלֶת. אַךְ אִם נְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת בֵּינֵיהֶם 'שָׁלוֹם' וּלְעַרְבְּבָם... מָה נְקַבֵּל?

לִגְבָרִים וּלְנָשִׁים יֵשׁ תַּפְקִידִים שׁוֹנִים בָּעוֹלָם, וְלָכֵן הָעִרְבּוּב בֵּינֵיהֶם בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אֵינוֹ מֵבִיא 'אַחְדוּת', אֶלָּא מַפְרִיעַ לְכָל מַטְּרַת הַתְּפִלָּה. גַּם, לְהַבְדִּיל, לִיהוּדִים וּלְשֶׁאֵינָם-יְהוּדִים יֶשְׁנָם תַּפְקִידִים שׁוֹנִים. הָעִרְבּוּב בֵּינֵיהֶם, אֵינוֹ מַצְמִיחַ טוֹבָה לְאַף אֶחָד מִן הַצְּדָדִים".

הַנְּעָרִים חָשְׁבוּ בְּכֹבֶד-רֹאשׁ עַל הַדְּבָרִים הַחֲדָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ. "הָאֱמֶת הִיא, שֶׁהַקְּהִילָה שֶׁלָּנוּ אָכֵן 'מִתְפּוֹצֶצֶת' בְּכָל חֹדֶשׁ, מִמְּרִיבָה חֲדָשָׁה וּמַסְעִירָה..." – גִּלָּה בְּגִחוּךְ אַחַד הַנְּעָרִים.

"הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בְּאֹפֶן שֶׁתַּפְקִידִים שׁוֹנִים צְרִיכִים לְהִתְמַלֵּא עַל-יְדֵי סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל אֲנָשִׁים. כְּשֵׁם שֶׁעוֹרֵךְ-דִּין לֹא יוּכַל לְבַצֵּעַ נִתּוּחַ רֹאשׁ, רַק מִשּׁוּם שֶׁבִּרְצוֹנוֹ 'לְהִתְאַחֵד' עִם הָרוֹפְאִים, כָּךְ כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָדַעַת מָה הַמָּקוֹם וְהַתַּפְקִיד שֶׁקָּבַע לוֹ ה' וּלְפִי זֶה לְהִתְנַהֵל. רַק כָּךְ תִּתְאַפְשֵׁר אַחְדוּת כְּלָלִית אֲמִתִּית.

"בַּתּוֹרָה כָּתוּב, שֶׁהָיָה בַּמִּדְבָּר – בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל צָעֲדוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, יְהוּדִי בְּשֵׁם קֹרַח. הוּא רָצָה לִיצֹר 'אַחְדוּת' בְּתוֹךְ הָעָם, עַל-יְדֵי זֶה שֶׁהוּא יְבַטֵּל אֶת הַמַּעֲמָדוֹת וְהַתַּפְקִידִים הַמְּיֻחָדִים שֶׁקָּבַע ה'. שֶׁלֹּא יִהְיוּ כֹּהֲנִים, לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים, אֲנָשִׁים רְגִילִים וּנְשִׂיאִים. אֶלָּא כֻּלָּם – 'שָׁוִים'... קֹרַח נֶעֱנַשׁ בְּעֹנֶשׁ חָמוּר, כֵּיוָן שֶׁבְּמַעֲשֵׂהוּ הוּא לֹא יָצַר שָׁלוֹם אֶלָּא מַחֲלֹקֶת קָשָׁה".

הַשִּׂיחָה הַמַּעֲמִיקָה נִמְשְׁכָה עוֹד וָעוֹד, וּלְמָחֳרָת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם, הֻפְתַּע ר' שִׁמְעוֹן לְגַלּוֹת שֶׁבְּנֵי הַקְּבוּצָה הִגִּיעוּ אֵלָיו לָאַכְסַנְיָה לְ'עֹנֶג שַׁבָּת', עַל-מְנָת לְהַמְשִׁיךְ וּלְשׂוֹחֵחַ... לְר' שִׁמְעוֹן כְּבָר לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק מַדּוּעַ מְכוֹנִיתוֹ הָיְתָה צְרִיכָה לְבַלּוֹת שַׁבָּת בַּמּוּסַךְ.

עושה שלום

הָעִיר לוּבְּלִין סָעֲרָה. מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם גָּרְמָה לָרַב לָרֶדֶת מִכֵּס הָרַבָּנוּת, וְהָעִיר הַיְּדוּעָה בַּחֲכָמֶיהָ וּבִגְאוֹנֶיהָ נוֹתְרָה לְלֹא מַנְהִיג.

הַפָּרָשָׁה הִתְחִילָה מִוִּכּוּחַ בְּדִבְרֵי הַ'תּוֹסְפוֹת' בְּמָקוֹם מְסֻיָּם בַּגְּמָרָא. הַוִּכּוּחַ נִטַּשׁ בֵּין שְׁנַיִם מִגְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים בַּתְּקוּפָה הַהִיא, רַבִּי מֵאִיר מִלּוּבְּלִין, הַנּוֹדָע בְּכִנּוּיוֹ 'הַמַּהֲרַ"ם', וְהָרַב זְאֵב אוֹיֶרְבַּךְ, הַנּוֹדָע בְּכִנּוּיוֹ 'הַמַּהֲרַ"ז'. הַמַּהֲרַ"ם נִסָּה לְיַשֵּׁב אֶת דִּבְרֵי הַ'תּוֹסְפוֹת' בְּדֶרֶךְ מְסֻיֶּמֶת, וּלְעֻמָּתוֹ נָקַט הַמַּהֲרַ"ז שִׁיטָה הֲפוּכָה, וְהִצִּיעַ לְפָרֵשׁ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא עַל-פִּי מַשְׁמָעוּתָם הַפְּשׁוּטָה.

הַפּוּלְמוּס לֹא נֶעֱצַר בֵּין כָּתְלֵי בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, אֶלָּא הִכָּה גַּלִּים בָּעִיר, עַד שֶׁנֶּהֱפַךְ לְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת שֶׁאָחֲזָה בָּעִיר כֻּלָּהּ. בָּרְחוֹבוֹת הִתְגּוֹדְדוּ קְבוּצוֹת שֶׁל לַמְדָנִים, דָּנִים וּמִתְפַּלְפְּלִים בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה וּמְנַסִּים לְהָבִיא הוֹכָחוֹת לְכָאן וּלְכָאן. הַלָּלוּ תּוֹמְכִים בְּשִׁיטַת הַמַּהֲרַ"ם, וּכְנֶגְדָם מִתְיַצְּבִים תּוֹמְכָיו הַנִּלְהָבִים שֶׁל הַמַּהֲרַ"ז.

הַמַּהֲרַ"ם, שֶׁהָיָה רַבָּה שֶׁל הָעִיר וְנָהַג אֶת רַבָּנוּתוֹ בָּרָמָה, הֵחֵל לְאַבֵּד אֶת כּוֹחוֹ בַּצִּבּוּר. רַבִּים מִשּׁוֹמְעֵי-לִקְחוֹ בָּחֲרוּ לָלֶכֶת לִלְמֹד אֵצֶל הַמַּהֲרַ"ז, רֹאשׁ-הַיְּשִׁיבָה.

הַכֹּל חָשׁוּ כִּי הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ לְמָבוֹי סָתוּם. "יֵשׁ לְהַצִּיעַ אֶת הָעִנְיָן לִפְנֵי בּוֹרֵר מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיַּכְרִיעַ בַּנִּדּוֹן, וְיַחְזִיר אֶת הַשַּׁלְוָה לָעִיר", הֶחְלִיטוּ רָאשֵׁי הַקָּהָל.

הוּבְאוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי אֶחָד מִגְּאוֹנֵי הַדּוֹר, הָרַב שְׁלֹמֹה אַבּוּהַב מֵאַמְסְטֶרְדָם. הָרַב, שֶׁהֵבִין אֶת הֵלֶךְ-הָרוּחוֹת בַּמָּקוֹם, הִסְכִּים בְּאֵין-בְּרֵרָה לַהֲסָרָתוֹ שֶׁל הַמַּהֲרַ"ם מִכִּסֵּא הָרַבָּנוּת, לְטוֹבַת רֹאשׁ-הַיְּשִׁיבָה, הַמַּהֲרַ"ז, שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ.

אוּלָם הַגָּאוֹן הַמַּהֲרַ"ז עַצְמוֹ לֹא הִסְכִּים לָשֶׁבֶת עַל כִּסְּאוֹ שֶׁל עֲמִיתוֹ רַבִּי מֵאִיר. בֵּינְתַיִם הוּרַד הַמַּהֲרַ"ם מִתַּפְקִידוֹ, וְכָךְ נוֹתַר כִּסֵּא הָרַבָּנוּת רֵיק.

הִתְיַעֲצוּ טוֹבֵי הָעִיר וַחֲכָמֶיהָ, וְהֶחְלִיטוּ לְהַצִּיעַ אֶת הָרַבָּנוּת לַמַּהֲרְשָׁ"א, רַבִּי שְׁמוּאֵל אֵיְדֶלְ'ס, שֶׁהָיָה אָז רַבָּהּ שֶׁל הָעִיר אוֹסְטְרָאָה. הַמַּהֲרְשָׁ"א נוֹדַע בְּחִבּוּרָיו הַתּוֹרָנִיִּים, בְּחָכְמָתוֹ וּבִקְדֻשָּׁתוֹ, וְגַם הִתְגַּלָּה כְּמַנְהִיג מוּרָם מֵעָם, אֲשֶׁר דָּאַג לִבְנֵי עֲדָתוֹ בִּמְסִירוּת וּבִנְחִישׁוּת. "רַק אָדָם בְּשִׁעוּר קוֹמָתוֹ יוּכַל לְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל שֶׁנּוֹצַר בְּרַבָּנוּת לוּבְּלִין", הִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם.

עָרְכוּ רָאשֵׁי הַקָּהָל כְּתַב-רַבָּנוּת, וְצֵרְפוּ לוֹ בַּקָּשָׁה לָחוּס וּלְרַחֵם עַל הָעִיר לוּבְּלִין, וּלְקַבֵּל אֶת עֹל הָרַבָּנוּת בָּעִיר. אֶת הַמִּכְתָּב מָסְרוּ לִידֵי שְׁנֵי נְצִיגִים, אֲשֶׁר יִצְּגוּ אֶת שְׁנֵי הַמַּחֲנוֹת, כְּדֵי שֶׁהַמַּהֲרְשָׁ"א יִרְאֶה כִּי אָכֵן כָּל בְּנֵי הָעִיר מַסְכִּימִים לַהַצָּעָה.

בְּסֵתֶר-לִבָּם קִוּוּ הַנְּצִיגִים כִּי הַמַּהֲרְשָׁ"א לֹא יֵעָנֶה לְבַקָּשַׁת שׁוֹלְחֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי מָה לוֹ וְלַמַּחֲלֹקֶת בִּקְהִלַּת לוּבְּלִין. אַךְ מָה רַבָּה הָיְתָה הַפְתָּעָתָם כַּאֲשֶׁר מִיָּד כְּשֶׁפָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב הִבִּיעַ הַמַּהֲרְשָׁ"א אֶת הַסְכָּמָתוֹ, וְהֵחֵל בַּהֲכָנוֹת לְהַעֲתִיק אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ לְלוּבְּלִין.

גַּם בְּלוּבְּלִין הָיוּ מֻפְתָּעִים מֵהַמְּהִירוּת שֶׁבָּהּ קִבֵּל עָלָיו הַמַּהֲרְשָׁ"א אֶת מִשְׂרַת הָרַבָּנוּת שֶׁהִתְפַּנְּתָה בִּגְלַל הַמַּחֲלֹקֶת. אַךְ הָיוּ מְאֻשָּׁרִים אֹשֶׁר רַב מֵהַסְכָּמָתוֹ וּמֵהַתִּקְוָה שֶׁעַתָּה יִשְׁקְטוּ הָרוּחוֹת, וְהַשָּׁלוֹם וְהַשַּׁלְוָה יַחְזְרוּ לִגְבוּלָם.

מִיָּד לְאַחַר הַכְתָּרָתוֹ לְרַב הִשְׁתַּנְּתָה הָאֲוִירָה בָּעִיר. בְּכָל פַּעַם שֶׁנָּשָׂא הָרַב דְּרָשָׁה, הָיוּ סַפְסְלֵי בֵּית-הַמִּדְרָשׁ מְלֵאִים עַד אֶפֶס מָקוֹם. הַקָּהָל הָיָה מַגִּיעַ מִתּוֹךְ אַחְדוּת לְכָל אֵרוּעַ שֶׁהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ הַמַּהֲרְשָׁ"א, בּוֹלֵעַ בִּשְׁקִיקָה כָּל הֶגֶה הַיּוֹצֵא מִפִּיו.

שַׁבָּת אַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד לָשֵׂאת אֶת דְּרָשָׁתוֹ לִפְנֵי הַצִּבּוּר, פָּתַח הַמַּהֲרְשָׁ"א וְאָמַר:

"דְּעוּ לָכֶם, רַבּוֹתַי, כִּי יְמֵי רַבָּנוּתִי בְּלוּבְּלִין הִגִּיעוּ לְסִיּוּמָם...".

הַקָּהָל הָיָה נִרְגָּשׁ בְּיוֹתֵר, אַךְ שֶׁקֶט הֻשְׁלַךְ כְּדֵי לְהַקְשִׁיב לִדְבָרָיו הַגְּלוּיִים שֶׁל הָרַב:

"הַאִם שְׁאַלְתֶּם אֶת עַצְמְכֶם מַדּוּעַ הָיִיתִי מוּכָן בְּקַלּוּת כָּזֹאת לַעֲזֹב אֶת הָרַבָּנוּת בְּאוֹסְטְרָאָה וְלָבוֹא לִהְיוֹת רַב בְּלוּבְּלִין? מִבְּחִינָתִי הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה – זוֹ הָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת נִפְלָאָה בַּעֲבוּרִי לַחְסוֹת מִקָּרוֹב בְּצִלָּם שֶׁל שְׁנַיִם מִגְּאוֹנֵי הַדּוֹר, הֲלוֹא הֵם הַמַּהֲרַ"ם מִלּוּבְּלִין וְהַמַּהֲרַ"ז רֹאשׁ-הַיְּשִׁיבָה...

"אַךְ שְׁאֵלָה קָשָׁה לִי אֲלֵיכֶם: כֵּיצַד הֱיִיתֶם אַתֶּם מוּכָנִים לְוַתֵּר עַל מַנְהִיגוּתָם שֶׁל שְׁנֵי אֵלֶּה, וְלָקַחַת לָכֶם רַב מֵרָחוֹק?

"אֶלָּא שֶׁגַּם לָזֶה יֵשׁ תְּשׁוּבָה. וַדַּאי רְצִיתֶם שֶׁבְּתֹקֶף סַמְכוּתִי כְּרַב אָבוֹא וְאַכְרִיעַ בֵּין הַצְּדָדִים, לְפִי דַּעְתִּי.

"אִם-כֵּן, זֹאת הַכְרָעָתִי: רַבִּי מֵאִיר יָשׁוּב לַתַּפְקִיד הַהוֹלֵם לוֹ בְּיוֹתֵר, כִּסֵּא הָרַבָּנוּת בְּלוּבְּלִין, כְּבֶעָבָר. כְּמוֹ-כֵן רַבִּי זְאֵב יָשׁוּב לְמַעֲמָדוֹ הַקּוֹדֵם, וּלְסַמְכוּתוֹ כְּרֹאשׁ-הַיְּשִׁיבָה. וּמֵעַתָּה וְהָלְאָה הַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם"...

הַקָּהָל הַנִּדְהָם נִזְקַק לְכַמָּה רְגָעִים כְּדֵי לְהִתְאוֹשֵׁשׁ, וְאָז קָמוּ הַכֹּל עַל רַגְלֵיהֶם וּבְאוּלַם בֵּית-הַמִּדְרָשׁ נִשְׁמְעוּ צָהֳלוֹת שִׂמְחָה וּקְרִיאוֹת 'מַזָּל-טוֹב'.

הָרַב סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, וּשְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת קָמוּ וְלִוּוּ אוֹתוֹ בְּהַכְנָעָה אֶל בֵּיתוֹ. אֵלֶּה הָיוּ הַמַּהֲרַ"ם וְהַמַּהֲרַ"ז שֶׁכְּמוֹ הַצִּבּוּר כֻּלּוֹ לָמְדוּ פֶּרֶק חָשׁוּב בְּמַנְהִיגוּת. בְּבֵית הַמַּהֲרְשָׁ"א יָשְׁבוּ יַחַד שְׁלוֹשֶׁת הַגְּאוֹנִים לִסְעוּדָה שְׁלִישִׁית, שֶׁנִּמְשְׁכָה עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת וְנֶהֶפְכָה לִסְעוּדַת פְּרֵדָה מֵהַמַּהֲרְשָׁ"א.

בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, בְּעוֹדָם יְשׁוּבִים בַּסְּעוּדָה, הִגִּיעוּ פִּתְאוֹם שְׁנֵי נְצִיגִים מִקְּהִלַּת פְּרָג, וּבְיָדָם מִכְתָּב הַמְּבַקֵּשׁ מֵרַבִּי זְאֵב אוֹיֶרְבַּךְ לָבוֹא לְכַהֵן אֶצְלָם בְּרַבָּנוּת... בּוֹ-בַּמָּקוֹם מָסַר לָהֶם רַבִּי זְאֵב אֶת הַסְכָּמָתוֹ, וְרַבָּה הָיְתָה שִׂמְחַת הַגְּאוֹנִים. הִתְבָּרֵר כִּי הַשְּׁלוּחִים הָיוּ אֲמוּרִים לְהַגִּיעַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּבִגְלַל עִכּוּב כָּלְשֶׁהוּ נִשְׁאֲרוּ מִחוּץ לְלוּבְּלִין עַד אַחֲרֵי הַשַּׁבָּת.

עַתָּה הָיוּ הַכֹּל אֲחוּזֵי הִתְפַּעֲלוּת מִכּוֹחוֹ שֶׁל הַמַּהֲרְשָׁ"א, אֲשֶׁר הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה סִיְּעָה בְּיָדוֹ, לְהַחְזִיר אֶת הַכָּבוֹד וְהַשַּׁלְוָה לָעִיר לוּבְּלִין. הַמַּהֲרַ"ם יְכַהֵן פְּאֵר בְּרַבָּנוּת לוּבְּלִין, וְאַף יְמַלֵּא אֶת תַּפְקִיד רֹאשׁ-הַיְּשִׁיבָה. גַּם מַעֲמָדוֹ שֶׁל רַבִּי זְאֵב יִתְחַזֵּק כְּרַב הָעִיר פְּרָג. וְעַתָּה יָכוֹל גַּם הַמַּהֲרְשָׁ"א לַחְזֹר לִכְהֻנָּתוֹ וְלִקְהִלָּתוֹ הַמִּתְגַּעְגַּעַת, בָּעֲיָרָה אוֹסְטְרָאָה...

ובלבד  שלא לריב

בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְשַׁעְיָה זוּכוֹבִיצֶ'ר הָיָה בַּעַל צְדָקָה גָּדוֹל. לֹא-אַחַת הָיָה פּוֹגֵשׁ עָנִי הַלָּבוּשׁ בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת, וְהָיָה פּוֹשֵׁט אֶת מְעִילוֹ וְנוֹתְנוֹ לֶעָנִי. אִשְׁתּוֹ הָיְתָה מִתְרַעֶמֶת עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ, שֶׁאִם רְצוֹנוֹ לָתֵת בֶּגֶד לְעָנִי, שֶׁיִּקְנֶה לוֹ בֶּגֶד, אֲבָל שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ.

יוֹם אֶחָד הָיָה שָׁרוּי בְּתַעֲנִית, וְרָאָה עָנִי לָבוּשׁ קְרָעִים. לֹא הָיְתָה לוֹ אֶפְשָׁרוּת לִקְנוֹת לוֹ מְעִיל, עָמַד וְנָתַן לוֹ אֶת מְעִילוֹ. אַחַר-כָּךְ הִתְחִיל לְהַרְהֵר, שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא הַבַּיְתָה תִּגְעַר בּוֹ אִשְׁתּוֹ, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא שָׁרוּי בְּתַעֲנִית, הוּא עָלוּל לְהִגָּרֵר לִמְרִיבָה וּלְמַחֲלֹקֶת. הֶחְלִיט לְהַפְסִיק אֶת הַתַּעֲנִית, כְּדֵי שֶׁיִּתְיַשֵּׁב לִבּוֹ וְלֹא יָבוֹא לִידֵי כַּעַס וּמַחֲלֹקֶת.

כוחה של תורת אמת

 פניהם של שני בחורי החמד היו מועדות לאולם שמחות ברובע ברונקס שבניו יורק. מידי יום שישי אחר הצהריים, בשעות בהן אין לימודים בישיבה, הם מנצלים את הזמן לזיכוי יהודים במצוות. יש להם איזור 'שלהם' בו מסתובבים, מאתרים יהודים ומניחים עמם תפילין. כעת, אחד מהיהודים הקבועים שפוגשים, חוגג ברית מילה לבנו, והוא הזמין אותם לבוא ולהשתתף באירוע.

לפתח האולם הם הגיעו באיחור. אולם הברית עדיין לא החלה. פניו של אבי הבן אורו למראם, אך עננה לא ברורה העיבה עליהם. "המוהל מעכב את הברית", סינן לעברם.

המוהל, הרב ישראל הלר, דרש לוודא כי אמו של הרך הנולד יהודייה. האימא טענה כי נולדה לאם יהודייה, אך לא הצליחה להוכיח זאת. המוהל פנה למכון רבני שמתמחה בתחום, שיערוך בירור מהיר. "ללא הסכמה מהמכון, לא אערוך שום ברית!", הודיע נחרצות. "אינני מוכן שעריכת הברית תהפוך לאישור בלתי רשמי להיותה של האם יהודייה, כל עוד לא בטוח שהיא כזו".

שני הבחורים נכנסו ללחץ. ואם יתברר כי האימא גויה? טבעי היה כי אם ייהרס הטקס, הרי שהאבא יכעס על כל מה ומי שמייצג את הדת, ומערכת הקשרים עמו שבנו בדי עמל, תיהרס! ואכן, מרגע לרגע, איבד אבי הבן את סבלנותו. הוא כבר גמר אומר להזמין רופא, שיבצע את הברית ללא בירורים מיוחדים…

לאחר שעה וחצי של המתנה מלאה, התקבלה התשובה מהמכון הרבני כי אפשר לסמוך על ההשערה שהאם יהודייה, למרות שלא הצליחו לוודא זאת באופן מוחלט. ההכרעה הייתה כי יש למול את התינוק ללא ברכה, ולהתנות כי אם האם יהודייה הרי זו ברית רגילה, ואם לא – זו תהיה ברית לשם גיור!

שני הבחורים והמוהל הפכו להרכב מאולתר של בית דין, וכפי שמחייבת ההלכה מינו שליח למילת הגר מספק. השליח היה עוזרו של המוהל.

העוזר החל בהכנות למילה. בינתיים, ניגש המוהל לשולחן עליו הונחה העריסה בה שכב התינוק והרים לרגע את העריסה. הוא לא חלם כי בפעולה פשוטה זו הוא מציל את התינוק מאסון: שבריר שנייה לאחר מכן, לעיני כל המוזמנים, קרס פתאום השולחן תחתיו, ובקבוקי יין וכוסות זכוכית שהיו עליו התנפצו לכל עבר!

המוהל, שעד עכשיו נתפס בעיני כולם כמשבית השמחה, הפך למציל חייו…

דרמה נוספת שתרמה למתח באולם הייתה התעלפות קלה שחווה אחד הבחורים, למראה הדם של ברית המילה.

לאחר הטקס התיישבו כל המוזמנים לסעודת המצווה, ובמהלכה הרגיש המוהל חובה להסביר לנוכחים את פשר העיכוב הארוך. הוא לקח בחשבון את אי הנעימות שתיגרם מדבריו לבעלי השמחה, אולם היה לו חשוב להעמיד דברים על דיוקם, כדי שאף אחד לא יסיק מהאירוע מסקנות הלכתיות מעוותות. "זו זכות עבורך למנוע טעויות כאלה", שכנע לאחר מכן את אבי הבן.

השם שנבחר לתינוק היה איתן. בסיום האירוע, לפני שפנו הבחורים לחזור לישיבתם – בבית המדרש של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – ניגשו לאבי הבן והעניקו לו את מתנתם לתינוק. "על פי הוראת הרבי", הסבירו לאב, "ראוי כי לכל ילד יהודי תהיה קופת צדקה אישית וספר חת"ת – ראשי התיבות: חומש, תהילים, תניא. תניא הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד, וכעת מתברר כי יש לספר קשר מיוחד לתינוק: השם איתן מורכב מאותן אותיות של המילה תניא. אולי זו הזדמנות ניאותה שנקבע כעת על לימוד שבועי משותף בספר?", בחנו את פניו של האב.

"סגרנו", חייך אליהם האב.

סוף טוב, הכול טוב. אבל זה עדיין לא היה הסוף. כאשר סר המוהל לבדוק את התינוק לאחר שלושה ימים, שמע מההורים המשך מדהים של ההתרחשויות: בין קהל המוזמנים היו שתי נשים. אחת גיורת הנשואה ליהודי, שחדלה לשמור מצוות, ושנייה גויה נשואה ליהודי. הדברים שנשא המוהל, גררו את השתיים לויכוח שעלה לטונים גבוהים. הגויה הטיחה בגיורת כי היא שקרנית והוציאה מרב תעודת גיור שאין לה שום כיסוי, והגיורת הטיחה בגויה כי היא עדיפה עליה, "שמסבכת את בעלה עם אלוקים".

בשיאו של הוויכוח, לאחר שהמוהל והבחורים כבר עזבו את האולם, איבדה הגויה שליטה והפכה על הגיורת את השולחן עם כל המעדנים שעליו…

המחזה הזה הגדיש את הסאה אצל היהודי שחי אתה. במיוחד לאחר הדברים החמורים ששמע מהמוהל על המשמעות של נישואי תערובת. בו במקום החליט להיפרד ממנה לחלוטין, לצמיתות!

הגיורת, לעומתה, ראתה במה שקרה סימן משמים והחליטה להדק את שמירתה על חוקי התורה והמצוות.