באופן כללי, ישנם שני סוגי אוכלוסיה שמגיעים לתהליך של אימון אישי: יש שהכול בחייהם 'זורם' נהדר: הם עובדים בעבודה טובה, נהנים ממשכורת מצוינת, משפחתם – חמסה חמסה. אהובים בקהילתם ואהודים בסביבתם. אולם הם מרגישים שהם דורכים על מקום אחד. הם מרגישים שהם מסוגלים ליותר, או לחילופין, הם מרגישים משועממים בעשיה היומיומית שלהם. הם מבקשים משהו חדש ומאתגר.

סוג נוסף היא האוכלוסייה הממוצעת המתמודדת עם קשיי היום יום. אנשים שמרגישים כי משכורתם אינה מספקת אותם, הם רוצים קידום בעבודה ולא יודעים כיצד להשיג אותה; הם מתקשים בהתנהלות בבית או בחוץ, הם רוצים לפתח מיומנויות חדשות, ועוד דוגמאות לרוב. אנשים אלה מגיעים לאימון כדי לדעת וללמוד איך להשיג את מבוקשם.

הצד השווה שבשניהם, הוא דפוסי פעולה (הנובעים גם מדפוסי חשיבה) קבועים ומקובעים המלווים אותם לאורך שנים, אולי כבר מילדותם. הם תמיד חשבו 'בתוך הקופסה' בדרך מסוימת ועל פי זה ביצעו את התהליכים בחייהם. מעולם לא העזו לחשוב אחרת, מה שנקרא בימינו 'לחשוב מחוץ לקופסא'. היציאה מהמסגרת הנפשית הקבועה, היא דרך הגעה למקומות חדשים (וזה מקום המאמן בתהליך, להוביל לשם).

דא עקא, שאנשים פוחדים לאמץ לעצמם, או לפחות לנסות, סוג של חשיבה אחרת שאינה מוכרת להם כמו גם דפוסי פעולה חדשים ולא-מוכרים. כמו רוב מוחלט של בני האדם, הם מעדיפים את המקום המוכר והידוע להם. עניין של נוחות, אולי גם חוסר אומץ.

יוסי ישב אצלי פעם בפגישת אימון. כמדומני שזו הייתה הפגישה שלישית, לאחר שבראשונה הוא דיבר על כשלונו, לפי דבריו, בכמה תחומים בחייו ובשניה ניתחנו אותם. הוא רצה שינוי, אבל לא העז באמת לבצע אותו. עצם הרעיונות החדשניים היו נראים לו מופרכים. "אם תמשיך בדפוס הפעולה שהתנהגת עד היום, תגיע לאן שהגעת עד היום", אמרתי לו. "אם אתה רוצה להגיע למקומות חדשים, תחשוב ממקומות חדשים. הנפש שלך מספיק עשירה כדי לייצר כיווני מחשבה נוספים. פשוט הגיע הזמן שתעיז". 

יציאה ושחרור

חז"ל הורו לנו "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ורבינו הזקן קבע כי חובה זו היא לא בכל דור ודור, אלא "בכל יום ויום". היציאה ממצרים אינה מאורע היסטורי, אלא חובה כל אחד מאתנו לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. היציאה ממצרים יש לה הרבה מאוד רבדים ומשמעויות בחיינו; אחד מהם הוא היציאה מהמיצרים והגבולים החשיבתיים כמו גם מדפוסי הפעולה הצרים שמלווים אותנו לאורך השנים. הבעיה היא שאנחנו מונחים עמוק בגלות הפנימית שלנו, וכך המחשבות הן בהתאם. "תנו לי רק 'לגמור את החודש' ואני אהיה מרוצה". "רק שהכול יעבור בשלום, והכול יהיה נהדר". במילה אחת: לשרוד. חיים של שרידוּת במקום חיים של תנופה והצלחה. הרבי מה"מ דורש מאתנו שלא לחשוב במונחים גלותיים, אלא במונחים של גאולה. לחשוב גדול, רחב, לחשוב עמוק ולהסתכל הכי רחוק שאפשר. נכון, אי אפשר להגיע להישגים ביום אחד, אבל לפחות לשאוף!

רוב האוכלוסיה לא מממשת באמת את הפוטנציאל שלה. עם יד על הלב: כמה עוד אתגרים, רעיונות, פעולות וחלומות יש לך, כן אתה, ברשימה במטרה להגשים אבל אתה אפילו כבר לא מנסה? המון! למה באמת?? למה רק מעט אנשים שנמצאים בקצה הפירמידה מימשו חלומות, הגיעו ליכולות כלכליות או השפעתיות והם במקום בו תמיד הם רצו להיות?! למה במסגרת החיים הפרטיים שלי אתה מתקשה לעשות את השינויים שכל כך אתה רוצה ומאמין בהם?

לרוב אנחנו משתמשים בתירוצים שחוסמים אותנו מלהתקדם! האמת היא שלכל אחד יש את היכולת המתאימה – אולי לא את מה שיש ל'ההוא', אבל יש לך את התובנות, הקסם והיכולות האישיים שלך. כל אחד יכול לממש כישרונות, להגשים מאוויים, לנגוע בחלומות. זה לא סיפור גדול, רק להעיז לצאת מהמצרים האישיים שלנו. צריך לרצות, ולרצות באמת.
עולם האימון בא לנפץ אשליה "ככה אני – ואין מה לעשות". עולם האימון בא לפרוץ את המיצרים המדומים שנמצאים בתוכנו ("יציאת מצרים"). הוא בונה את הפלטפורמה אשר עוזרת לנו להעיז לפרוץ את המיצרים והגבולות, ולהגיע למיקסום היכולות שלנו.

אז למה שלא נצא ממצרים. לא ב"כאילו", אלא באמת!
 
בחן את עצמך!

1.    מהם לדעתך מעשים של יוזמה ולא תגובה?

2.    במה אפשר להרחיב את הריבוע המחשבתי הקבוע, ולנסות 'לחדש' או להעיז משהו?

3.    מה יזמת היום בחיי ולא פעלת מתוך תגובה? ומתי בכלל יזמת פעולות ומעשים מצד רצוני ולא מתוך מציאות החיים המכתיבה?

4.    יציאת מצרים היא ברוחניות, ולא רק, אלא גם בחיי המעשה. תוכל לענות לעצמך בכנות, כיצד קיימת היום את יציאת מצרים הפרטית שלך?