"כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כה,נה). 'רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל עבדים" – ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע' (קידושין כב,ב). אומר כאן הת"ת: 'לכאורה לפי טעם זה היה צריך לרצע כל העובר עבירה בכלל, כמו גניבה רציחה וחילול שבת ששמעו על הר סיני? ועוד קשה: כי הלא הפסוק כי לי בנ״י עבדים לא נאמר כלל על הר סיני בעשרת הדברות? ועיין בר״פ משפטים בפסוק ורצע אדוניו את אזנו כתבנו באור וישוב לזה ולזה'. בפרשת משפטים (שמות כא,ו) הביא את הגמ' הזו, והסביר: 'ועיין בדרשה הבאה מירושלמי, הגירסא: אזן ששמעה על הר סיני לא יהיה לך אלהים אחרים והלך זה ופרק מעליו עול מלכות שמים, וקבל עליו עול בשר ודם ירצע. ונראה גירסת הירושלמי יותר נכונה מגירסת הבבלי שלפנינו, יען כי הפסוק כי לי בני ישראל עבדים לא שמעו כלל ישראל על הר סיני, רק למשה נאמרה בין יתר המצות. ואע״פ שכתבנו בריש פרשה זו [אות א׳] דכל התורה בסיני נאמרה, בכ״ז לא שייך לומר אזן ששמעה, אחרי דרק למשה נאמרה ומשה אמרה לישראל, משא״כ הפסוק לא יהיה לך אלהים אחרים שמעו כל ישראל מפי הגבורה כמבואר במכות כ״ד א׳ ולפנינו בפ׳ יתרו בריש פרשת עשרת הדברות, וע״ע מש״כ בדרשה הבאה. – ובתוס׳ כאן בסוגיא הביאו ממדרש טעם על הרציעה במרצע משום דמרצע בגימטריא ארבע מאות. ורומז למה שעבדו ישראל במצרים ד׳ מאות שנה והקב״ה גאלם וזה קנה אדון לעצמו לפיכך ירצע במרצע, עכ״ל. והנה כנודע אין דרכם של התוס׳ בכלל להביא מדרשי אגדה במקום שאין מוכרח לענין, ונראה דבכונה הביאו זה, משום דלטעם הגמרא קשה למה לא ירצע כל העובר על דברי תורה ועל כל מצוה שהרי שמע מצות ה׳ על הר סיני? אבל לפי המדרש ניחא, דבאמת עיקר טעם הרציעה הוא משום הרמז לשעבוד במצרים כמש״כ, ודרשת הגמרא מוסבת רק ליתן טעם למה הרציעה היא באזן ולא באבר אחר, ודו״ק'. והוסיף עוד בביאור על הדרשה ביר' (שמביאה אחרי דרשת הגמ' הבבלית): 'עיין מש״כ בדרשה הקודמת מה שנוגע לדרשה זו, וצ״ל או דר׳ יוחנן בן זכאי היה דורש בשני אופנים כלשון דרשה הקודמת ודרשה זו, או דמעיקרא דרש כן ושוב דרש בנוסחא אחרת, ואולי חזר מלשון דרשתו הקודמת ע״פ מש״כ באות הקודם משום דהלשון כי לי בני ישראל עבדים לא שמעו כלל על הר סיני אלא למשה נאמר ומשה אמרו לישראל, משא״כ הלשון לא יהיה לך אלהים אחרים שמעו מפי הגבורה כל ישראל כמבואר במכות כ״ד א׳'. דבריו יפים מאוד ומבוררים היטב, אולם נראה שאין לומר כמותו, כיון שבגרסת היר' מוכח שלא כפירושו, שכך מובא ביר': 'שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי: מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו? אמר להן: אוזן ששמעה מהר סיני (שמות כ) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" ופירקה מעליה עול מלכות שמים, וקיבלה עליה עול בשר ודם. אוזן ששמעה לפני הר סיני (ויקרא כה) "כי לי בני ישראל עבדים" והלך זה וקנה אדון אחר, לפיכך תבוא האוזן ותירצע, לפי שלא שמר מה ששמעה אזנו' (יר' קידושין א,ב). הרי מפורש שריב”ז דרש גם את הפס' שמובא בבבלי, ולא רק את הפס' שבעשרת הדברות, וגם ביר' נאמר על הפס' שלנו: 'אוזן ששמעה על הר סיני "כי לי בנ"י עבדים"' וכו', הרי שגם ביר' מובא שריב”ז דרש ששמענו בסיני את הפס' שלנו! לכן נראה שביר' הובאה הדרשה השלמה, ובבבלי הובא בקיצור, שבעצם ריב”ז דרש כך: בפס' אצלנו נאמר "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם", ודרשו בספרא: '"כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" – על תנאי שלא ישתעבדו בהם. "אני ה' אלקיכם" מה תלמוד לומר? מלמד שכל המשתעבד בהם למטה מעלין עליו כאילו משתעבד למעלה'. הרי שכביכול העבדות לה' נפגמת ע"י שמשועבדים לאדם, ולכן יצאנו ממצרים על דעת שלא ישתעבדו בנו אלא נהיה רק לה', לכן זה מזכיר מאוד את שתי הדברות הראשונות: “אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ,ב). שאני ה' אלקיך וזה קשור ליציאת מצרים – שלא להיות עבדים, כיון שזה קשור בעבדות לה', שמי שמשועבד כעין פורק מעצמו עול מלכות שמים (כעין עובד לאלהים אחרים). ממילא כיון שבנ"י שמעו את שתי הדברות הראשונות (אמנם זה מחלוקת בחז"ל, ראה ב'תורת המועדים' 'עשרת הדברות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ועל הדברות נאמר: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). ממילא כשבנ"י שמעו מהקב"ה את שתי הדברות, היה זה במעמד גבוה ולכן מן הסתם קלטו גם את העומק שיוצא מהן (ובפרט שגם מפשטם משתמע כך, שאין להשתעבד כעבד וזה קשור לעבדות לה') [אולי זהו שעל הפס' “אנכי” אומר ריב”ז: 'אוזן ששמעה מהר סיני', ואילו על הפס' שלנו אומר: 'אוזן ששמעה לפני הר סיני', ששמעו זאת בעומדם לפני הר סיני, ע"י שהבינו מה נאמר במה ששמעו – שזה כעין ששמעו, אבל בשמיעה עצמה שמעו את “אנכי”, שאת זה שמעו מהר סיני ממש]. לכן מה ששמעו "אנכי" וגו', שמעו בזה גם את הפס' שלנו, ולכן זהו שאומר ריב”ז שמעו את "לא יהיה לך" וגו' (שזהו הפס' של שתי הדברות [והדגיש את החלק הזה כדי להדגיש שאם משועבד לאחר כביכול מוריד מעצמו עול מלכות שמים]), ואח"כ מוסיף אותו דבר ששמעו את "כי לי בנ"י עבדים", שלא חזר בו, אלא זה אותו דבר בפירוט, ובבבלי הסתפקו בקיצור דבריו (שהביאו רק את החלק השני שהוא העיקר). גם בהמשך הפס' אצלנו נאמר "לא תעשו לכם אלילים" וגו', כמו שבדברות זהו "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". ועוד נראה שזה גם מרומז בפס' הקודם, שנאמר: “ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו" (פס' נד), שהיובל הוא שנת החמישים, כעין חג שבועות שהוא חג מתן תורה (ראה ב'תורת המועדים' 'חג שבועות כחג התורה', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א, שמחשב ומסביר לשיטות השונות כיצד חג שבועות קשור למתן תורה), וזה נאמר בקשר לעבדות (אמנם עבדות שמשועבד לגוי, אבל העקרון הוא עבדות. ועוד שבסיני נאמר שיצאנו ממצרים, שזה מעבדות לגוי) [גם נאמר “הוא ובניו עמו”, כעין שבסיני עמדו כל הדורות (שבת קמו,א. ובמפורש בפרקי דר”א, מא)], לרמז שהעבדות קשורה לנאמר בסיני.