"רבי חייא בשם רבי מתנא אומר: בזכות ג' דברים נברא העולם - בזכות ביכורים, בזכות מעשרות, ובזכות חלה"

(בראשית רבא, א, ד)

מה מצא רבי חייא דווקא באלו השלושה מצוות עד כדי כך שהוא סבר שבזכותם נברא העולם? במה גדולים אלו יותר משאר צווי התורה?

מצוות ביכורים - היא נתינת הפרי הראשון שהבשיל, מהיבול השייך לי (משבעת המינים) לכהן.

מצוות מעשרות - היא נתינת אחוז מסוים מהיבול השייך לי לכהן, ללוי, לעניים.

מצוות חלה - היא נתינת חלק מהעיסה השייכת לי לכהן (חלק זה מכונה "חלה").

רבי חייא מלמד אותנו כאן סוד גדול מסודות הבריאה. הקב"ה ברא עולם גדול ונפלא המורכב מהמון פרטים ופריטים השונים בטבעם זה מזה, ועל כל אלה השליט הבורא את האדם, האדם הוא "נזר הבריאה" - הבריאה המובחרת ביותר שברא הבורא, ולאדם נתן הבורא כוחות מיוחדים שדרכם ובאמצעותם יוכל הוא לשלוט בכל מרכיבי הבריאה השונים לפי צרכיו ורצונותיו השונים.

המידה העיקרית שמאפיינת את הבורא בבריאה היא "מידת הנתינה". בריאת העולם על ידי הקב"ה היא נתינה מוחלטת. נתינה ללא קבלת תמורה, הקב"ה אינו חסר דבר. כל השפע המושפע על העולם הוא בחינת חסד של אמת.

הקב"ה העניק מטובו לכל הנבראים חיים, וכך הוא ממשיך ונותן בכל רגע ורגע חיים, בריאות, פרנסה וכל מה שנדרש לכל נברא ונברא באשר הוא. הקב"ה נותן ונותן ללא הרף, הנתינה הבלתי פוסקת של הבורא מקיימת את העולם בכל רגע ורגע.

יש הרואים דווקא בתכונה של חסד אמיתי ונתינה שלא לשם תמורה, את התכונה הפנימית ביותר באדם, ועליה נאמר שהאדם נברא (בראשית א, כז): "בְּצֶלֶם אֱלֹוקים". כשם שהקב"ה בחסדיו נותן ומשפיע על העולם ללא שום תמורה, כך נטע תכונה זו כצלמו דמותו, באדם - וזה מחייב את האדם להתנהגות הדומה להתנהגות הקב"ה - השליח צריך להדמות למשלחו ככל האפשר, וכמו שהבורא נותן ונותן, כך גם נדרש מאיתנו שנגלם בבריאה את המידה הנפלאה הזו של הבורא כלפי הנבראים כולם.

לכן נתן לנו הבורא את המצוות האלו: חלה, מעשרות ובכורים שדרכם נקנה את "מידת הנתינה" - שכך גם על ידנו יהיה קיום לעולם.

הרב ישי שלום, מהספר "המהר"ל על התורה"