הגמרא (סנהדרין לח, ב) אומרת, שחטא עץ-הדעת וגירושו של אדם הראשון מגן-עדן התרחשו ביום בריאת האדם - ביום השישי של הבריאה. לאור זאת מתעוררת שאלה, איך ייתכן שלאחר כל זאת נאמר בתורה על הבריאה של יום השישי (בראשית א, לא): "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" - וכי החטא ועונשו כלולים גם הם ב"טוב מאוד"?

כשמעיינים בפירושי חז"ל לפסוק "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", השאלה מתחזקת עוד יותר. כך מפרשים זאת חז"ל (בראשית רבה ט, ז-י): "רַבִּי נַחְמָן בַּר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר... וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה יֵצֶר רָע... אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק... וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת".

ונשאלת השאלה, האם יצר הרע ומלאך-המוות גם הם "טוֹב מְאֹד"?!

כאן באה לידי ביטוי הכוונה הפנימית של הקב"ה בבריאת הרע. הלוא היצר-הרע ומלאך-המוות נבראו אף הם על-ידי הקב"ה, שהוא תכלית הטוב, ולכן בהכרח לומר שגם בפנימיותם טמון טוב, אף שבחיצוניותם הם רע.

הטוב הפנימי הזה הוא - כוח התשובה. אילולא הרע, לא הייתה יכולה להתקיים מציאות של תשובה. דווקא על-ידי כך שנברא יצר הרע, שיכול להחטיא את האדם, קיימת האפשרות של תשובה, שמביאה עלייה גבוהה עוד יותר, כפי שאמר וחז"ל (יומא פו,ב): עד ש"זדונות נעשו לו כזכויות".

זו משמעותו של ה"טוֹב מְאֹד" שנאמר ביום השישי. כל מה שנברא קודם לבריאת האדם מסמל את תכלית הטוב והשלמות של הבריאה כפי שנבראה על-ידי הקב"ה ושאין לה אפשרות להשתנות, ועליה נאמר "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב". אבל על בריאת האדם עם יצר הרע שבו נאמר "טוֹב מְאֹד", מכיוון שבכך ניתנה לו האפשרות להגיע לשלמות עליונה יותר מזו שבה נברא העולם.

ברור שהחטא עצמו הוא רע והוא נגד רצון ה', אבל לאחר שחטא האדם ועשה תשובה, הוא מגיע לדרגה עליונה מזו של הצדיקים שלא חטאו, שזהו 'יתרון האור' שנעשה דווקא מתוך החושך.

על כל הבריאה נאמר "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב", רק ביצירת האדם לא נאמר "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב", מדוע?

"כלי יקר" (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ) מפרש לנו: "וגילה לנו הכתוב דבר זה, שלא יטעה האדם בעצמו לאמור, שבלא יגיעה ועמל יבוא לידי שלימותו אשר כבר נוצר עמו, ויסמוך על יתרון זה שנמצא ביצירתו, כי אין הדבר כן, אלא הכל תלוי בפועל כפיו, כי יש בידיו תמיד להחליף ולהמיר הטבע בשׂכל והשׂכל בטבע. ומטעם זה לא נאמר ביצירת האדם 'וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב', לפי שביצירתו עדיין לא ניכר מה טובו ומה יופיו".

בעת יצירתו של האדם הוא אינו "טוֹב", הבחירה היא בידיו של האדם והוא צריך "יגיעה ועמל" כדי להגיע לשלמותו.

בכך טמונה הוראה נצחית לאדם. יכול אדם לטעון, שאי-אפשר לבוא אליו בתביעות, מכיוון שמלכתחילה נברא עם יצר הרע, ויש בו נטייה מולדת לחטא. על כך אומרים לו: אדרבה, מטרת בריאת יצר הרע היא להשיג שלמות עליונה עוד יותר בעבודת-ה', על-ידי שעושים תשובה והופכים את הזדונות לזכויות.

זו השלמות היתרה שנוצרת דווקא על-ידי הירידה של החטא, ודווקא על-ידי כך מגיעים ל"טוֹב מְאֹד" - לתכלית השלמות והעלייה של הבריאה כולה, עד לשלמות הגבוהה ביותר של הגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

מהספר "שולחן שבת – שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש", בעריכת הרב מנחם ברוד

הרב כרמיאל כהן, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il