על הגוים נאמר שהם כמו ים גועש: 'דבר אחר, מה הים הזה הגל שלו עולה ומתגבר, כאילו מציף את העולם, וכיון שמגיע לשפת הים הוא משתטח לפני החול. כך אומות העכו"ם כל מי שמזדווג לישראל לעשות להם רעה, נופל לפניהם. למה? שישראל משולין כחול, שנאמר (הושע ב א) "והיה מספר בני ישראל כחול הים”, ואומות העכו"ם משולים כים, וכן הוא אומר (ישעיה נז כ) "והרשעים כים נגרש”' וכו' (מדרש תהלים ב,ב). מצד שני נאמר שהתורה היא כמו ים, ודורשים זאת על הגלים: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש", כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). אמנם בפשטות דרשות יכולות להיות שונות לגמרי, שישתמשו באותם דימויים – משלים, אבל לדברים אחרים. אולם נראה שיש כאן רמז, שהגוים יש בהם גילוי של שנאה נגדנו בשל התורה, כמו שנאמר על מתן תורה בסיני, שנקרא ע"ש שהוריד שנאה לאומות העולם (' ... מדבר סיני – שירדה שנאה לעכו"ם עליו'. שבת פט,ב. [שמשמע שנאה של ה' את הגוים, או שנאה שירדה לגוים נגד בנ”י]), ששנאתם אותנו זה בגלל התורה שבנו, שלכן קשור לסיני, וזה כמו שמשה אומר ביחס למלחמת מדיין ('"לתת נקמת ה' במדין". הקב"ה אמר "נקמת בני ישראל", ומשה אמר "נקמת ה' במדין"?! אמר הקדוש ברוך הוא להם: אינו אלא דיקו שלכם, שגרמו לי להזיק אותן. אמר משה: רבון העולמים, אם היינו ערלים, או עובדי עבודת כוכבים, או כופרי מצות, לא היו שונאין אותנו, ואינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך "לתת נקמת ה' במדין"' [במדבר רבה כב,ב]). לכן הגוים שונאים אותנו בשל התורה שבנו, כי מרגישים שזה בא כנגדם, שבאה נגדם שנאה מה', ולכן כך מתייחסים כנגדנו בהתאם. אבל בעצם האמת היא שאנו משפיעים עליהם קדושה דרך התורה שבנו, שבה אנו מתקנים את העולם כולו, שמשפיעים אף לגוים (שאולי בגלל זה מרגישים שנפגעים מאתנו, כי אנו מורידים מהם את הקשר לטומאה, ולכן מרגישים שאנו מנתקים אותם ממקור הכח שמשפיע להם). לכן התורה וגם הגוים שבאים נגדנו יש בהם קשר אחד לשני בפנימיותם. נראה שהתורה נתנה בעשרת הדברות, והיא מתפרט בתורה, שיש בה חלוקה לשבעה ספרים (שבת קטז,א), כך שיוצא כעין גילוי של עשר (דברות) בשבע (ספרים) שזהו רמז שכשמוכפלים יוצא שבעים, כנגד שבעים אומות שאנו מתקנים עם התורה (שזהו כל פרטי העולם, כעין מכח פרטי התורה). זה כמובן אחרי שמתקנים קודם את עצמו, שלכן גם בנ"י כשירדו למצרים, שהיה קשר לגוים (מצרים) זה היה בשבעים נפש כנגד האומות שאנו מתקנים. (לכן נדמה להם שאנו באים להחליפם, ולכן נגדנו, אבל בעצם זהו הטעיה של השטן, כי אנו באים לתקנם, שהחיבור להיות כעין כמותנו זה לא אנחנו במקומם, אלא הם בחיבור אלינו כעין גילוי שלהם דרכנו). בגוים (ששלטו עלינו במשך הדורות) יש ארבע מלכויות (ב”ר ב,ד), כנגד התורה כשהיא בלי ספר דברים, יש בה ארבעה ספרים, כאשר ספר דברים הוא משנה תורה, כחזרה על התורה, כעין כנגד כל התורה, וזהו כעין גלות מצרים שהיתה כנגד כל ארבעת המלכויות (ולכן לא נספרת כאחת מהן), כי היא הבסיס לכל (כי זה בגילוי של האבות, שירדו מיעקב, וכן היה לפני מתן  תורה). לכן יון שהיא המלכות השלישית היא כנגד ספר ויקרא (שהוא הספר השלישי), שהוא ספר הכהנים, שכך החשמונאים הכהנים הם אלו שניצחו אותם (ונהרגו ארבעת בני חשמונאי במלחמה, שהם כעין עלו השמימה כקרבנות שנאמרו בויקרא). או שספר בראשית שזה ספר האבות, ובו אין מצוות (שהמצוה הראשונה היא "החודש הזה" – '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל' וכו' [רש”י, בראשית א,א. ראה דברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “בראשית" אות א' הסבר לכך שזו המצוה הראשונה ולא לדוגמה ברית מילה שנאמרה בבראשית]), הוא כנגד גלות מצרים שהיתה אצל האבות ולפני מתן תורה, והיא כנגד שאר הדורות והגלויות (כיון שמעשה אבות סימן לבנים), וארבעת הספרים אח"כ הם כנגד ארבעת הגלויות. משה מת רק לאחר שסיים את תפקידו במלחמת הנקמה במדיין ('"אחר תאסף אל עמיך" – מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין' וכו'. [ספרי, במדבר לא,ב]), כעין שבסוף – בגאולה, יש מלחמה (גוג ומגוג) והשמדת עמלק (שהוא מאדום שהיא הגלות הרביעית – האחרונה). לפי זה יון המלכות השלישית כנגד ספר במדבר, שמסופר בו הרבה על מעלליהם הרעים של בנ"י במדבר, והוא מחולק לשלשה ספרים (שבת קטז,א) כרמז למלכות השלישית שגרמה שבנ"י יתקלקלו ע"י ריחוק מהתורה (ולכן בבמדבר ריבוי ספרים, לרמז בהדגשה על התורה. [וכן למ”ד שהסימונים באים לרמז שאין זה מקומה, והועבר לכאן בשביל להפסיק בחטאי בנ”י, זה מרמז על חטאי בנ”י הרבים, כמו שהיוונים קילקלו מאוד את בנ”י]). וכן התירו שתכתב התורה יוונית (משנה מגילה א,ח), כי בה יש קשר מיוחד: 'א"ר אבהו א"ר יוחנן: הלכה כרשב"ג. וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג? אמר קרא (בראשית ט, כז) "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם", דבריו של יפת יהיו באהלי שם. ואימא גומר ומגוג? א"ר חייא בר אבא: היינו טעמא: דכתיב "יפת אלקים ליפת", יפיותו של יפת יהא באהלי שם' (מגילה ט,ב), ולכן בבמדבר שכנגד יון יש שלושה ספרים, שיש באמצע ספר נוסף, כרמז שיש כעין ספר נוסף שמתגלה בספר שנכתב אף ביוונית. גם הספר האמצעי הוא "ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך" (במדבר י,לה), שזה כעין רומז לכהנים (שקשורים  לארון – למקדש, וכן הם נושאי הארון [ראה בנוסף דברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא” וילך” אות ב', שמביא מחלוקת בין הרמב”ם לרמב”ן (האם מהכניסה לארץ רק הכהנים נושאים או שמותר לכהנים וללוים) ומסבירם]) שילחמו ביוונים וינצחום (וגם בבמדבר מסופר על המלחמות של בנ”י בכניסה לארץ, כרמז שילחמו וישחררו את הארץ מהיוונים). [גם מסופר על קרח, שהיה משבט לוי ורצה את השלטון ולבסוף מת, כעין החשמונאים שהיו כהנים – מלוי, ולקחו את השלטון משבט יהודה שלא כראוי, ולכן מתו ארבעת בני חשמונאי (רמב"ן בראשית מט,י [ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים' 'מלכות החשמונאים לאור ההלכה', שזה מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן]). לכן התורה נמשלה למים ('דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' [ב”ק פב,א]), כיון שהיא כמו המהות של הים, שאנו מתקנים בה את כל העולם כולו, ובפרט את אומות העולם, כיון שהאדם הוא עיקר הבריאה. מזה יצא שלעתיד כל העולם כולו יכיר במלכות ה', והגוים במקום להתגלות בים שרוצה להזיק, יתגלו כים של התורה. שכך תתגלה בעתיד התורה בעולם כולו, שבה רמ"ח מ"ע כנגד אברי האדם, ושס"ה כנגד ימות השנה ('דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה. שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם' [מכות כג,ב]), שכך יתגלה בעתיד בתיקון השלם, שכל העולם כולו יהיה מתוקן לה', שגם הגוים שהם נרמזים כגילוי של השמש ('תנו רבנן: בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים' וכו' [סוכה כט,א]), שזהו רמז ביום (שס"ה ימים), יבוטל חיבורם לטומאה ולא יעשו עוד רעות (כמניעת עשית רע בשמירת מצוות ל"ת), אלא יהיו דבוקים בקב"ה בשלמות, שלא יהיו מחוברים בגופם לטומאה ותאוות, אלא יגלו קדושה ברמתם (שזהו עשיה חיובית בקדושה, כרמ”ח מ”ע). שכך יהיה העולם קדוש ומתוקן לעתיד בבי"א.