"וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח,ו-ח). אברהם הכין לאורחים המון אוכל, שודאי זה נבע מרוב דבקותו של אברהם במידת החסד. אולם כיון שהתורה פרטה מה הכין, לכאורה באה ללמד בזה עוד דברים שהיו בזה, ולא רק על כך שהרבה באוכל, שלזה היה מספיק לומר שהביא לפניהם הרבה אוכל (אמנם בפשטות אפשר שהתורה פרטה את כל מה שהכין, שבזה ממש מוכח שהכין הרבה, ולא כסתם אמירה כללית). אברהם מגיש להם "חמאה וחלב ובן הבקר", אפשר שכיון שמדובר על אנשים שבאו מהמדבר, אז החום גורם לפעמים לעצירות (במיוחד כשמדובר על יום חם במיוחד, כיוון ש'הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה' [ב”מ פו,ב]), לכן נתן להם חמאה וחלב כדי להקל עליהם. אבל עיקר האוכל היה כמובן הבשר, ולכן נתן גם את זה. עוד אפשר שחלב וחמאה כבר מוכנים, להבדיל מהבשר שלוקח זמן להכין. לכן כדי שלא יצא מצב שהם סתם ישבו ויחכו לאוכל, ואז יתחילו להילחץ שצריכים להמשיך בדרכם בהקדם, לכן נתן להם שיתחילו לאכול, וכך לא יחשב על הדרך. בנוסף, כיון שבינתיים הוא מכין את הבשר, הם יריחו את הבישול, וכיון שהם רעבים זה יקשה עליהם, לכם נתן להם להתחיל לאכול בינתיים עד שיוכן הבשר. (אולי אפשר שבגמ' מובא שבשר מחוספס קשה לתחתוניות [ברכות נה,א], שאולי הסיבה היא בשל שהוא מחוספס אז הוא נתקע בבטן, ולכן מתאמץ כדי להוציאו, ולכן מביא לתחתוניות [טחורים]. ממילא לפי זה מובן מדוע נתן להם קודם חלב וחמאה שמקלים על פעולת המעיים ומזרזים את ההוצאה, ובכך זה ימנע את הנזק של הלשונות [שהם מחוספסים] שיביא להם). לכאורה אברהם אמר לאורחים שיביא להם לחם, ואף אמר לשרה להכין עוגות, אבל לא מצאנו שהביא להם בסוף את הלחם? מסבירה הגמ': 'כתיב (בראשית יח, ו) "לושי ועשי עוגות", וכתיב (בראשית יח, ח) "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר", ואילו לחם לא אייתי לקמייהו! אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה' (ב"ב פז,א). כך שבעניין הלחם התגלה הקשר באכילה עם הקדושה. לפי זה אולי אפשר שגם מה שהכין לפניהם, זה לא היה סתם כרק אוכל, אלא היה בזה משום לימוד וחיבור לקדושה. שכך היתה דרכו של אברהם: '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם". אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא, אלא ויקריא. מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו, עמדו לברכו. אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). לכן כיון שבאכילה היה גם קשר לקירוב לה', לכן במאכלים היה רומז על ריחוק מע"ז וקירוב לה' (וכיון שהיה בזה משום קירוב בני האדם לשכינה, לכן מתגלה בזה שהיה שומר על חולין שיהיה בטהרה, לגלות שהכל קשור לקדושה, וכך גם להשפיע שפע קודש שיצליח במעשיו, וכך יגרום לאורחים להתקרב לה' [שזהו כעין לגרום לחולין – לעובדי הע"ז, להתגלות בחיבור לטהרה]). לכן הגיש לפניהם חמאה וחלב ואח"כ את הבשר, כמו שמביא רש"י: '"ובן הבקר אשר עשה" – אשר תקן, קמא קמא שתקן אמטי ואייתי קמייהו' (רש"י. בראשית יח,ח) [כנראה שלמד זאת ממה שנאמר "אשר עשה" והרי ברור שהוא עשה? אלא בא לרמז ש"ויקח … ויתן לפניהם", אין הכוונה שלקח הכל ושם לפניהם, אלא בסה"כ לקח ושם לפניהם את אלו, אבל כששם הוא הביא כל פעם מה שגמר להכין, ולכן מודגש "אשר עשה" שנתן להם ע"פ סדר העשיה, שהחלב וחמאה לא לוקחים זמן, ולכן הביאם ראשונים ומיד, והבשר לקח זמן עד שהוכן ואז הגיש לפניהם, לאחר זמן]. ממילא זהו ע"פ ההלכה שקודם מביאים חלב ואח"כ בשר (בשל הפרדה בין בשר וחלב), שבזה בא לגלות כאן את ההלכה. ויותר מזה, מביא הרמב"ם שהסיבה לאיסור בשר וחלב הוא בשל שכך היו עושים עובדי הע"ז (מורה נבוכים ג,מח), לכן כאן כיון שחשדם שהם עובדי ע"ז: '"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם". אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם? כבר יצא ממנו ישמעאל' (ב"מ פו,ב), לכן הדגיש לפניהם לעשות הפרדה בין בשר וחלב. (אולי לכן גם נתן לישמעאל את הפר, כדי לחנכו במצוות: '"ויתן אל הנער". זה ישמעאל, בשביל לזרזו במצות' [ב"ר מח,יג]. כיון שראה בו שסופו לעבוד ע"ז, כמו שמובא בגמ' ['כבר יצא ממנו ישמעאל'], לכן נתן לו במיוחד להתעסק בפר כהפרדה מהחלב, כדי לחנכו במצוות, שלא לעבוד ע"ז). אולי לכן גם נתן להם לשונות: '(בראשית יח, ז) "ואל הבקר רץ אברהם". אמר רב יהודה אמר רב: "בן בקר" אחד, "רך" שנים, "וטוב" שלשה ... ולמה לי תלתא, תסגי בחד? אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל' (ב"מ שם). בפשטות הביא שלושה פרים והכין מהם שלוש לשונות, משום שלשונות בחרדל זהו מאכל חשוב: 'לשונות בחרדל – מעדן מלכים ושרים הוא' (רש"י), ולכן הכין לכל אחד מהאורחים לשון. אולם אולי בזה גם רמז להם על ההיפך מהע"ז שלהם. אברהם חשב שהם משתחווים לאבק שברגליהם, שכביכול הם אינם חשובים כלל, אלא האבק – החומר הכי שולי חשוב מהם. לכן כנגד מחשבה זו הביא להם מאכל של מלכים, להדגיש להם שהם אינם בזויים, ובמה מעלתם? זהו בלשון, שיש בהם דיבור, שזה קשור למעלתו של האדם ('"לְנֶפֶשׁ חַיָּה" – אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור' [רש"י. בראשית ב,ז]). כמו כן רמז להם, שבמקום שישתחוו לאבק שעל רגליהם כע"ז, עליהם להודות בפיהם לקב"ה שברא את הכל (כמו שהיה עושה תמיד, שגורם לאורחים להבין שיש לברך את ה'), שזהו רמז בלשון, וזה שלוש לשונות, לכל אורח לשון אחת, כרמז שכל אחד צריך להודות בעצמו, ולהתחבר לקב"ה ע"פ יכולותיו וטבעו. (אולי בהתחלה אמר לשרה להכין שלוש סאים קמח, כנגד שעץ הדעת היה חיטה [לדעת ר"י (ברכות מ,א)], ולכן כאן בא לתקן את העולם, ולכן דרך גילוי כנגד עץ הדעת, שבו היו שלושה שותפים לחטא, הנחש חוה ואדם, לכן שלושה סאים כנגדם. כיון שנטמאה בנידה, אז אברהם לא השתמש בזה, כעין רמז שלא להתקשר לטומאה – שלא כמו אדם הראשון, והחטא של עץ הדעת התגלה בגילוי שבינו לבינה [שלכן התביישו שהם ערומים, כי נקשרו לתאוות], ולכן כאן בנידה זהו גם גילוי שקשור לטומאה בגילוי שאז אסור בינו לבינה, ולכן פסל את החולין, כעין כנגד שבחטא פגמו במציאות שבעולם – בחולין שבו. לכן אולי גם נאמר שאברהם נתן להם לאכול “והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו”, כרמז שבאכילה שנתן להם – בהכנסת האורחים, יש גילוי לתיקון עץ הדעת, שלכן עומד תחת העץ כעין לתקנו, להבדיל מחטא עץ הדעת שהתחבאו, כאן הוא עומד בעמידה זקופה ללא בושה, וכך כעין רמז “תחת העץ ויאכלו” [שמחובר עץ ואכילה], שמתקן את האכילה של עץ הדעת, שהוא "עומד" במקום האכילה מהעץ שעשו אדם וחוה [שזהו “עליהם”, כרמז לשנים שחטאו], הוא עומד תחת החטא של האכילה מהעץ, שהוא מתקן זאת [וכן הוא עומד, להיפך ממה שהם נפלו], וזה ע”י אכילה של חולין בקדושה יחד עם מצוות הכנסת אורחים).