"ויעבר ה' על פניו ויקרא" וגו' (שמות לד,ו). '"ויעבור ה' על פניו ויקרא", א"ר יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם … אמר רב יהודה: ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד, י) "הנה אנכי כורת ברית"' (ר"ה יז,ב). בוודאי שיש סודות גדולים במידות אלו שלכן יש בהם כח כ"ך גדול לכפרה. אולי ע"פ הרמז אפשר להביא כמה רמזים מדוע יש דווקא 13 מידות רחמים (מה המספר רומז). בפשטות החטא והרעות בעולם מעלים את מידת הדין, לכן באה מידת הרחמים ומזכירה שאמנם העולם מקולקל ונגרר אחר החטא, אולם בכ"ז קיבלנו תורה ועל ידה אנו מתקנים את העולם לגילוי שם ה'. לכן המידות נאמרו בסיני כשעלה עם הלוחות השניים (שמות לד), כרמז שקשור למתן תורה. האדם מתחייב במצוות בגיל 13, לכן מספר זה מגלה את הקשר שלנו לגילוי ה' בעולם ע"י תורה ומצוותיה, לכן נרמז בי"ג מידות הרחמים (וזהו כמו בסיני שהיתה התחייבות בתורה ומצוות, כך גם קיים התחייבות של האדם הפרטי מגיל 13). עוד נראה שבסיני שמענו מה' את שתי המצוות הראשונות (אמנם זה מחלוקת, ראה ב'תורת המועדים'  - 'עשרת הדברות', למרן פאר הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), אבל את שאר המצוות שמענו דרך משה. לכן 'דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה. שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קרא? (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה", תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום (מכות כג,ב-כד,א). לכן נראה שכרמז ל"תורה", נרמז שיש מצווה ללמוד תורה, שנאמר "ודברת בם" (דברים ו,ז), שהיא בחמשה חומשים, לכן "בם" ועוד חמש יוצא 47, שזה כפול 13, 611 גימטריה של "תורה". שזה מרמז על חיבורנו לתורה שבה אנו מתקנים את העולם, וכן כרמז לתורה שמשה העביר לנו מסיני, בחלק שלא שמענו ישירות מה', כעין רמז שכיון שלא שמענו ישירות מה' אז יש מקום למידת הרחמים לטעון להקלה, שכביכול פחות חמור מאילו הינו שומעים מה' ישירות (וכן עצם זה ששמענו דרך משה זה בשל שלא יכולנו לעמוד בשמיעה מה' [“ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות". שמות כ,טו], ולכן ה' העביר דרך משה. לכן זה מקור למידת הרחמים לומר שהאדם הוא חומרי ולכן היה קשה לו להתחבר לקדושה כ"ך גדולה, וה' אישר זאת שלכן נתן דרך משה. לכן זה סיבה גם לטעון שיש להתחשב בקשיי האדם לחיבור לקדושה, ולכן לרחם עליו, ולסלוח, ולתת לו זמן לתקן ע”י התורה [כמו שניתן דרך משה שיעביר לנו בהמשך]). אולי אפשר שי"ג המידות מרמזות שהאדם ע"י התורה מקדש את העולם להתעלות מהטבע הגשמי החומרי, ולכן כעין רמוז במספר שמונה, וזהו י"ג מידות הרחמים שמרמזות על חיבור 8 והתורה (חמש), שיחד מתקנים ולכן גם אם חטאו יש מקום לרחם עליהם בשל תפקידם, ושבהמשך יתקנו את עצמם והעולם, ולכן לא לתת למידת הדין לעלות, אלא להביט על ייעודם ומעשיהם האמיתים. אולי גם לכן 'דין' בגימטריה 64 ואילו י"ג כפול חמש (התורה) זה65, שזה מעל מידת הדין, ובכך מבטלת אותה. אולי גם רמז להורדה ממידת הדין, לכן מרמז על השם אלקים שזה התגלות של דין, וגם של אדנ'י שהוא גם מרמז על דין (כאדון השולט בעבדו) אבל גם בו מבטאים את שם הויה, כך שמרמז על קשר לגילוי ממידת הרחמים, ושם הויה שהוא גילוי של מידת הרחמים, שסך אותיותיהם זהו 13 (אלקים אדנ'י הויה), שכך מגלה את העברה ממידת הדין למידת הרחמים. עוד נראה שבשבת יש ל"ט אבות מלאכה, שבזה אנו מתחברים לבריאת העולם ולקדושה, ובכך מתקנים את העולם (ולכן ע"י שמירת שבת מביאים את הגאולה: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו'' [שבת קיח,ב]). החיבור שלנו לזה הוא בשל היותנו בנ"י (שהרי השבת היא ברית עם בנ"י, ואילו גוי ששבת חייב מיתה), שזהו מהאבות. לכן 39 לחלק ל-3 של גילוי אבות, זהו 13, ולכן מביא לרחמים שאנו קשורים לתיקון העולם ולקדושה, ולכן גם נתקן את חטאינו, ואת כל הקשר לטומאה נבער מהעולם. או בדומה, בשבת יש גילוי בשלושה קשרים (בריאת העולם, יציאת מצרים והמשכן [ראה ב'תורת השבת והמועד' 'שבת בראשית ושבת דורות' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), ולכן י"ג מגלות בחיבור לשלוש (לכן כפול שלוש, שהי"ג מתגלה בכל אחד מהקשרים) את השבת אצלנו (ל”ט מלאכות). אולי י"ג מרמז על שאנו בנ"י שזה מהאבות, ולכן ג', וכבנ"י יש לנו קשר לתורה שנתנה בשני לוחות הברית שבהם עשרת הדברות (שבהם גנוזה כל התורה [יר' שקלים ו,א]), ובהם מתקנים את כל העולם שנברא בעשרה מאמרות (שעשרת הדברות כנגד עשרת המאמרות). לכן בי"ג (10+3) מרמזים על ייעודנו לתיקון העולם כבנ"י, ולכן מעלה את מידת הרחמים (ושלא להתייחס לחטאים, אלא הם יתוקנו) [לכן הי"ג נאמרו בפס' כשמשה עלה עם הלוחות]. אולי גם זה רמז לבנ"י שמחוברים לה', שה' מתגלה על ידנו, לכן מרמז על 12 שבטי בנ"י ועוד אחד כנגד ה', סה"כ י"ג, ולכן מתגלה בזה חיברנו לה' ולכן משתתקת מידת הדין. אולי גם מרמזות על חיבורנו לתורה, שהתורה היא חמשה חומשים, ובנ"י נרמזים בשש (שזהו גילוי של ששה סדרי משנה, שזהו התושב"ע, שזהו הגילוי תורה שדרך בנ"י), וזה נעשה בקבלת התורה, שקיבלנו את שני לוחות הברית, שירדו אלינו כביטוי של חיבור התורה לבנ"י, לכן סה"כ יוצא י"ג (5,6,2), ולכן בזה מעלים את מידת הרחמים. אולי גם זה גילוי של קשרנו לתורה שבזה מתקנים את העולם, שיהיה גילוי שם ה'. לכן י"ג כפול חמש (תורה) זה 65 [גם רומז ל'הס', שהקטגור ישתתק], ועוד 7 כנגד העולם שאותו אנו מתקנים, יוצא 72 שזהו שם ה' השלם, כרמז לגילוי שם ה' בעולם בשלמות. לכן בי"ג מרמז על מעשינו לגילוי שם ה' בעולם, ולכן מביא רחמים וסליחה. אולי גם י"ג המידות מרמזות על החיבור של בנ"י לה', כמו שמתגלה בא"י שבה מתקשרים לה': 'ת"ר ... שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנא' (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). [לכן בפס' שלאחר י"ג מידות הרחמים נאמר על א"י]. לכן כרמז לקדושת בנ"י ולחיבור לה' ולתורה (שעיקר התורה היא בא"י [ספרי "עקב", מג]) זה נרמז במספר שש שרומז לתושב"ע (ששה סדרי משנה), שהיא גילוי התורה דרך בנ"י (ולכן זהו גילוי קדושת בנ"י והתורה [נראה שזה נרמז בשש, כרמז שבזה ממשיכים את התורה לגילוי בעולם, ולכן המשך של התורה שנתנה בחמשה חומשים, זהו המס' שש. וכן יש מחלוקת האם בתורה חמשה או שבעה ספרים (שבת קטו,ב-קטז,א), ולכן שש זה האמצע, לרמז על חיבורנו לתורה שאנו מגלים את תוכנה בעולם (גם המחלוקת היא האם בין הסימניות זה ספר חשוב כשלעצמו או כדי להפסיק בין חטאי בנ"י, כך שכעין רומז בזה על מעלת בנ"י [שלכן מפסיק כדי שלא יודגשו חטאיהם] ועל התורה)]) ועל א"י בה זה מתגלה, שנרמז במס' שבע (שבעה עממין, שבעת המינים) זהו יחד י”ג, שמרמז על החיבור של בנ"י לה', שזה מתגלה בארץ, ולכן ראויים לכפרה. נראה שלכן מגילוי זה יש השפעה לכפרה, כמו שנאמר על בנ"י בא"י: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון"' (כתובות קיא,א). 'היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל, א"י מכפרת עליו, שנא' (ישעיה לג) "העם היושב בה נשוא עון" … שהוא אומר "וכפר אדמתו עמו", הרי פורקים עוונותיהם עליה, ואין נושאים עונותיהם עליה' (ספרי, דברים לב,מג). אולי אפשר גם שי"ג המידות רומזות לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, שדרכם  אנו מגלים את רצון ה' בתורה, לכן זה מדגיש את מעלתנו וייעודנו לגלות את רצון ה' בעולם, ולכן משתיקים בזה את הקטרוג שיסתתמו טענותיו. אולי גם רומז שבמתן תורה לאחר ששה ימים ה' קרא למשה (“וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן". שמות כד,טז), שכיסוי הענן היה כעין הכנה לקראת מתן תרה (למ”ד שהששה ימים היו תחילת הארבעים יום: 'משה עלה בענן, ונתכסה בענן, ונתקדש בענן, כדי לקבל תורה לישראל בקדושה, שנאמר (שמות כד, טז) "וישכון כבוד ה' על הר סיני", זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, שהיו תחלה לארבעים יום, דברי רבי יוסי הגלילי' [יומא ג,ב], זה ברור שהששה ימים הם הכנה. אבל גם למ"ד שזה ששה ימים מר"ח [שם], עדיין זה מראה על קשר, מצד ה', של ששה ימים לקראת מתן תורה, שלכן שכן כבוד ה' ששה ימים לקראת הקריאה למשה [שכך נראה שזהו מחלוקתם, האם כיסוי הענן מתייחס למשה או לכבוד ה']), ובמתן תורה יש קשר לתיקון העולם (ע"ז ה,א), ולכן גם רמז של שבע כנגד ימי השבוע של הבריאה שמתקדשת (אולי לכן הודגש ששה ימים וקריאה בשביעי, כעין רמז לבריאה בששה ימים, וקריאת קדושה בשביעי), יוצא יחד י"ג (6+7), לכן זה מרמז על מעלת בנ"י כמו שהתגלה במתן תורה, ולכן מביא לרחמים (לכן נאמרו בפס' שמשה עלה עם הלוחות, כרמז לעליית משה במתן תורה).