סוכות הוא זמן שמחתינו – בו יש לנו מצווה מיוחדת לשמוח במשך כל ימי החג, עלינו להכין את עצמנו למצווה גדולה זו. הן בשל היותה מצוות ה' והן בגלל ההשפעתה הרבה על חיינו. נתבונן על מספר דרכים שיכולם לעזור לנו להיות בשמחה.

תודעה של שמחה

עם כניסת חג הסוכות אנו נכנסים למסע של מאה תשעים ושתים שעות שבהם יש מצווה מיוחדת - שעליה אומר הגר"א שהיא הקשה מכל המצוות שבתורה - לשמוח, "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... שִׁבְעַת יָמִים... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז' יד') הרמב"ם מאריך לתאר את השמחה הרבה שהייתה בבית המקדש באותו זמן "אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמּוֹעֲדוֹת מִצְוָה לִשְׂמֹחַ בָּהֶן. בְּחַג הַסֻּכּוֹת הָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ יוֹם שִׂמְחָה יְתֵרָה... מִצְוָה לְהַרְבּוֹת בְּשִׂמְחָה זוֹ. וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָהּ עַמֵּי הָאָרֶץ וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. אֶלָּא גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת וְהַסַּנְהֶדְרִין וְהַחֲסִידִים וְהַזְּקֵנִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הֵם שֶׁהָיוּ מְרַקְּדִין וּמְסַפְּקִין וּמְנַגְּנִין וּמְשַׂמְּחִין בַּמִּקְדָּשׁ בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת. אֲבָל כָּל הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים כֻּלָּן בָּאִין לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ" (הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח' הלכה יב'). ופוסק שלכל מצווה שאנו עושים צריכה להתצטרף השמחה בעשיית המצווה וכמה שחשוב להתאמץ בשמחה זו "הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן. עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא. וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשִּׂמְחָה זוֹ רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ..." (שם טו') על אחת כמה וכמה כאשר עצם המצווה היא לשמוח. 

 

הכנה למצווה

כשם שאנחנו מתכוננים למצוות סוכה ונטילת ארבעת המינים - בונים סוכה ובוחרים ארבעת המינים כפי יכולתנו, כך ולא פחות מזה עלינו להכין את עצמנו למצוות השמחה של החג. תחילה יש להבין ולהפנים שבכל רגע שנזכה להיות שמחים אנו מקיימים מצווה מן התורה.

הסוכה היא זכר לענני הכבוד המסמלים את השראת השכינה - השכינה שורה בסוכה שלנו – והרי נאמר, "אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות... אלא מתוך דבר שמחה של מצוה" (פסחים קיז.)[1]. כך גם אנו - ככל שנשמח יותר כך יותר תשרה השכינה בסוכתנו ובחיינו. אפשר אף לומר שככל שאנו שמחים אנו כביכול, מזמנים ומושכים את ה' יתברך להיות יותר נוכח בחיים שלנו וכן להיפך ח"ו. לכן צריך להיזהר מאוד מעצבות ודאגות בימים אלו.

ככל שאדם מבין שהוא עומד לפני דבר גדול יותר הוא יותר מתאמץ למצוא עצות כיצד לקיים אותו באופן הנכון. על כן עלינו לחשוב באיזה אופן נגיע לאותה שמחה נכספת.

 דרכים להגיע לשמחה

העצה הראשונה היא להתפלל למי שהשמחה שלו - ולבקש לזכות לשמוח באמת כל ימי סוכות ושמחת תורה[2].

המגיד ממזקיץ' שאל איך אפשר לצוות על אהבת ה' הרי לכאורה זה דבר שמסור ללב ואיך אפשר לשלוט עליו? - וענה שאנחנו לא אחראים על התוצאות (שלא נמצאות בידינו) אלא עלינו לעשות את ההשתדלות שבכוחנו לעשות וזה מה שנדרש מאתנו.

טוב להודות לה'

חשוב להכין רשימה של דברים קטנים וגדולים שאני רוצה להודות עליהם. ובמהלך החג להוציא את הרשימה ולבטא כלפי ה' את רגשי התודה שלנו. ברגע הראשון אדם יכול לומר "על מה כבר יש להודות" אבל עם נתחיל לרשום ניראה שהרשימה רק גדלה והולכת...

צרות של עשירים

יש דברים שעליהם אנחנו מרגישים צער או תסכול והם חוסמים בפנינו את הדרך לשמחה. כדי להתגבר על המכשול הזה עלינו לדעת שההרגשה כלפי דברים שקוראים לנו מאוד תלוייה בצורת המבט שלנו ובתפיסת החיים שלנו[3].

יש מושג שאם נאמץ אותו נוכל להוריד מעצמנו הרבה דאגות - "צרות של עשירים" הרבה עוגמת נפש נגרמת לנו בגלל שמלכתחילה אנחנו לא שמים לב שכל הצער היה יכול להיגרם לנו רק בגלל שאנחנו עשירים: המזגן מרעיש – זאת אומרת שיש לך מזגן! תקוע בפקק – שכחת שיש לך רכב אתה לא נוסע בטרמפים אובאוטובוס... הבית לא מסודר, הילדים מרעישים, אז יש לך משפחה יש לך בית יש לך ילדים (יש אנשים שהיו מאד שמחים להיות במצבך) העיקרון הזה נכון כמעט לכן לצער שיש לנו, אנו יכולים לשקוע בתוך הצער או לחלופין לראות את האפשרות להודות ולשמוח – הרי כל מה שקורה לנו הרי הוא בהשגחה פרטית אלינו וכל מה שה' עושה הרי הוא לטובתנו, "תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס:).

חשוב להשתדל להכין את עצמנו ולדחות מעלינו כל מיני הקפדות קטנות או גדולות שיש לנו עם אחרים או עם בני הבית – אנו נמצאים ב"זמן שמחתינו" - משתדלים כמה שיותר להכניס את עצמנו לתוך השמחה הזאת, ולא לתת לשום דבר להפריע.

פיקודי ה' ישרים

לימוד התורה הוא משמח היות ואנו נפגשים עם דבר ה', "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהילים יט' ט'). זאת ועוד עלינו להשתדל לאמץ לעצמנו מבט של שמחה על התורה והמצוות, אין זה "עול" זר ח"ו אלא זכות גדולה שגורמת לנו המון טובה גם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא "וַיְצַוֵּנוּ ה' לַֽעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַֽחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹוקֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּֽה" (דברים ו' כד') קיבלנו את התורה מתוך אהבת ה' הגדולה אלינו והשמחה היא חלק בלתי נפרד מכל מצווה, כדברי הרמב"ם "הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן. עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא" ועל אחת כמה וכמה יש לנו לשמוח כאשר המצווה שאנו מקיימים היא בעצמה שמחה! (אז עלינו לשמוח מכוח מצוות השמחה ברגל וגם לשמוח על זה שאנו זוכים לקיים מצווה...)

אחרי המעשים נמשכים הלבבות

אם אנו יודעים שיש דבר שמעורר אותנו לשמחה - כמו שמיעת מוסיקה או ריקודים, עלינו להשתדל לעשות זאת .

לתת שמחה

אחד הדברים שהכי משפיע שמחה על האדם זה כאשר הוא משמח משהו אחר - כלל שנשמח את הסביבה שלנו מבית ומחוץ - כך נזכה גם אנחנו להיות בשמחה.

אחדות

האחדות וקירוב הלבבות מביא שמחה בכל השנה קל וחומר בחג הסוכות שהוא חג של אחדות, ארבעת המינים המרמזים על החלקים השונים של עם ישראל שמחברים אותם יחד, "'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' - מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת " (סוכה כז:), העלייה לרגל של כולם ביחד לבית המקדש. ככל שנשתדל להרבות בעין טובה על הסביבה, נשתדל לפתוח את ליבנו לשני ולשכוח את מה שמפריד בינינו - כך נזכה בע"ה לשמחה גדולה.

להתמלא בשמחה

זאת כמובן רשימה חלקית יש עוד עצות רבות בדברי הצדיקים וכל אחד לפי מה שהוא יודע שמעורר אותו. עלינו לזכור שאנו צרכים ממש "לשאוב" שמחה מהחג הזה עד ה"רגל" הבא שהוא חג הפסח! לכן יש להבין את החשיבות של ה"עבודה הגדולה" הזאת לקחת אותה ברצינות להשתדל לשמח ולשמוח ככל יכולתנו, וככל שאנחנו נשדל לשמוח לכבוד ה' יתברך כך והרבה יותר הוא ישמח אותנו בשמחת בניין בית המקדש וגאולה השלמה.