'תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל. ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר"ה יצא יוסף מבית האסורין, בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל. תניא, ר"א אומר: מנין שבתשרי נברא העולם? שנאמר (בראשית א, יא) "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי", איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים, ואילן מלא פירות? הוי אומר זה תשרי. ואותו הפרק זמן רביעה היתה, וירדו גשמים וצימחו שנא' (בראשית ב, ו) "ואד יעלה מן הארץ". ר' יהושע אומר: מנין שבניסן נברא העולם? שנא' (בראשית א, יב) "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי" איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים, ואילן מוציא פירות? הוי אומר זה ניסן. ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה, שנאמר (תהלים סה, יד) "לבשו כרים הצאן" וגו'' וכו' (ר"ה י,ב-יא,א). 'א"ר שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון? כמאן?! כרבי אליעזר, דאמר בתשרי נברא העולם' (ר"ה כז,ב). 'אומר ר"ת: דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות, ולא נברא עד ניסן' וכו' (תוס' ד"ה 'כמאן'). (ראה עוד בעמקות ב'מועדי ישראל' 'תשרי וניסן..', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). ע"פ ר"ת יוצא שאנו מתייחסים לר"ה כבריאת העולם בשל שבו עלה במחשבה להבראות, כך שזהו היסוד ההתחלתי של העולם, ולכן בו ראוי לשפוט כתחילה (ובפרט ע”פ מרן הגרש”ג זצוק”ל זיע”א, שאז היה היסוד הרוחני שה' קבע לעשיית העולם [המאמרות], מובן שבכל שנה יש עניין של היסוד – ההתחלה, שקשור ברוחני שה' דן על מה שיעשה בעולם). נראה שע"פ ר"ת מובן מדוע לכו"ע בתשרי נפקדו האמהות ('נפקדה שרה – בא זכרונם לטובה ונגזר עליהן הריון'. רש”י), שזהו היסוד כדי שאח"כ יצא בעולם למעשים (שילדו אח”כ). אותו דבר יוסף יצא מבית אסורים בתשרי, כדי שיכין את מצרים לקראת הגעת בנ"י בהמשך. כך גם בתשרי בטלה העבודה במצרים, שהפסיקו לעבוד, כדי שאח"כ יצאו בגאולה. כך שכל אלו עניינים של יסודות שיתגלו למציאות שאח"כ (וקשורים לקדושה שיצא מזה אח”כ), זהו כמו הדין של ר"ה על מה שיהיה אח"כ במציאות (וקשור לקדושה בעולם שתעשה בעולם אח”כ). יצחק נולד בניסן, כיון שהוא כעין השלמות של אברהם, שהולדתו היא נס גדול והבאת אור לעולם (וקידוש השם גדול בלידתו). לכן זהו כניסן, כמציאות המתגלה מיד בעולם (לכן גם נקרא יצחק מראש, עוד לפני שנולד, שמיד בלידתו כבר מתגלה כמציאות שלמה). על אברהם ויעקב חלקו, כיון שאפשר לראותם כגילוי מידי של קדושה גדולה בעולם, מה שלא היה קודם, ולכן קשורים בזה לעניין ניסן. ומצד שני אפשר לראות אותם כיסוד שאח"כ יצא מהם בנ"י, כך ששייכים בזה לעניין תשרי. גם בגאולה נראה שכיון שהגאולה באה קמעא קמעא, אז יש את ההתחלה, היסוד, שהוא גילוי תשרי, ויש את השלמות בפועל במציאות שהיא בגילוי ניסן. (וכן יש כמה שלבים לעתיד לבא, כך שאפשר שזמן ביאת המשיח זה היסוד [תשרי], ואח"כ מגיעה השלמות הגמורה בעולם, כתחיית המתים [ניסן]). נראה שתשרי קשור ליום דין, גם בשל שמהבריאה בפועל הוא החודש השביעי, שלכן יש בו קשר לגילוי שבת, שזהו כנגד לעתיד לבא (ששבת כדוגמתו [ברכות נז,ב]) שאז יהיה שלמות מלכות ה' בעולם. לכן בו יש את ר"ה שבו ממליכים את ה' בעולם, כיסוד לתיקון העולם, שעל בסיס זה תבוא הגאולה השלמה, שיהיה עולם מתוקן בקדושה, שאז "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד” (זכריה יד,ט). לכן נקרא החודש 'תשרי', כלשון רמז שבו אנו באים להשרות את השכינה בעולם. (ולבנ"י יש עשי"ת [ראה ב'מועדי ישראל' 'ר"ה יום הדין האוניברסלי' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמחדש שזה רק לבנ"י], כנגד שאנו קשורים לקב"ה כבנים, ולכן קשורים לעשרת מאמרותיו הקדושים בעולם, ולכן בזה מגלים בעומק קדושה גדולה ומפורטת בעולם). נראה שלכן הרמז בתורה לשיטת ר”א, שבתשרי נברא העולם, הוא שהעצים מלאים פירות, והדשאים מתחילים לצמוח. שהאדם משול לעץ (“כי האדם עץ השדה” [דברים כ,יט]), לכן אז בא לפני הקב”ה לישפט על מעשיו, על פירותיו בעולם, מה עשה. והעולם מתחיל להצמיח דשאים, '"תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" – לשון דשא הוא לבישת הארץ בעשבים כשהיא מתמלאת בדשאים. ... תתמלא ותתכסה לבוש עשבים ... כולן בערבוביא, וכל שורש לעצמו נקרא עשב' (רש"י. בראשית א,יא). שזה כרמז שע"י כל בנ"י יחד מתמלאת כל הארץ קדושה ותיקון, שכל בנ"י משלימים זה את זה בתורה (אור החיים. שמות לט,לב), שמעורבים בתורה יחד וכך משלימים זה את זה, ואת כל העולם בקדושה, עד שיהיה תיקון מלכות ה' בעולם לעתיד. כך הדשאין שהם מעורבבים, מתחילים לצמוח בעולם, להתגלות בו וליפותו, כעין הקדושה בעולם שאנו מביאים ומצמיחים בעולם, שזהו מעלתו ויופיו האמיתי של העולם. לכן גם אומר ר"א שזה היה זמן גשמים שיורדים על הארץ, כרמז לקדושה בקשר לעולם, שהגשמים יורדים ע"פ זכויותינו (דברים יא,יג-יד), וכן כרמז לעתיד "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל לו,כה). ר"י מביא ראיה ממה שההעצים מצמיחים פירות והדשאין כבר בעולם, שזה כרמז לבריאה בפועל, שהעולם נברא ישר, אלא שהאדם מקלקלו בחטאיו, לכן העולם כבר יפה בדשאים, והעץ עכשיו מתחיל להצמיח פירותיו, כאדם שעכשיו צריך להתחיל לגלות את מעשיו בעולם. ומוסיף שזה זמן זיווג החיות, כרמז לזיווג, שמצד אחד יש בו מעלת קדושה גדולה ביותר, ומצד שני יכול להיות הדבר המדורדר ביותר (שהאדם יתנהג כבהמה ואף גרוע מזה), שהכל תלוי בבחירתו. (לכן נראה שמדגיש 'בהמה וחיה ועוף', כנגד שלושה סוגים: פרוצים, בינונים וצנועים. שכך בהמה זה כנגד הפרוצים, שמתנהגים כבהמה בגסותם ופריצותם. החיה כנגד הבינונים, והעוף כנגד הצנועים: 'אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה, היינו למידין צניעות מחתול... ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול, שמפייס ואחר כך בועל' [עירובין ק,ב]. הצנועים בעריות זהו כיונה ותרנגול, והבינונים זהו כחתול [שמה שנאמר צניעות בחתול הכוונה שמצניע את צואתו (רש”י), ולא שצנוע בזיווג, כך שאין בו את מעלת הצניעות שבזיווג, אבל יש בו קשר לערך צניעות]). שזהו ניסן שעכשיו האדם נברא בפועל והכל תלוי במעשיו, אם יבחר לחיוב או ח"ו לשלילה, הכל תלוי בו, שיש בחירה חופשית בעולם.