בֹּארוֹת או  בֹּארֹת  -  הרב יוסף מימון  צפת

שבת שעברה קראנו את תוכחת ירמיה בשם ה' 'מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי', בתוך התוכחה הנביא ממשיל את עזיבת עבודת ה' לטובת הע"ז לעזיבת מעיין נובע לטובת חציבת בורות סדוקים -  'אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם'.

התוכחה מובנית - השפע שבעבודת ה' הוא בלתי נדלה כמעיין והמאמצים הנדרשים בשבילו הם מעטים - בסה"כ לשאוב מהמעיין, לעומת זאת בע"ז המאמצים גדולים – מאמצים של חציבת בורות  ולאחר כל המאמצים בחפירת הבורות, המים - השפע שבא מהם לא מחזיק מעמד.

אך הסקרנות שלי צדה שינוי מינורי בכתיב הפס' מדוע ה'בארות' הראשון מלא וה'בֹּארֹת' השני - חסר?

לעד"ן שהנביא טמן כאן מסר גדול בדרכי היצה"ר, שהיצה"ר מפתה תצא מהישיבה לטובת לימודים אקדמאים תצליח בחיים וכו' , הוא מצייר הכל כ"כ נוצץ כ"כ ורוד, פשוט כ"כ טפשי לא להקשיב לו ... אך מיד לאחר שהקשיבו לו ויצאו וכבר הדרך לחזור לא כ"כ קלה אזי מגלים שהלימודים האקדמאים לא כל כך קלים, וגם לא כ"כ פשוטים, וחוץ מזה גם למי שכבר קבל את התואר ה'נכסף' לא כל כך למצוא עבודה, וגם למי שכבר מצא, לא כל כך מסתדר בעבודה עם החברים... עם הבוס ... עם הלקוחות... וגם אם הוא מוכן להתאמץ בלי כל כך להסתדר עם כלם... ההכנסה לא כל כך מספיקה... ובוודאי לא כמו שהוא דמיין לפני שהוא יצא...

זה מה שבא ירמיה לרמוז בכתיב הפס' כשהם עזבו את מקור מים חיים זה היה בשביל 'בארות' בורות מלאים בתאוות עולם הזה ותענוגיו, אך אחרי שכבר התחילו לחצוב אותם הם גלו 'בארת' בורות חסרים...

ואם ישאל השואל זהו פשט הפס' ולא רק הרמז שבכתיב, אף אתה אמור לו שהוא לא הגיע להבנת הפשט... הפשט אומר שתענוגות העולם הזה אינם משתווים לסיפוק רוחני של קרבת א-לוקים, והרמז בא לרמוז שגם תענוגות העולם הזה שהוא דמיין שיהיו לו אינם כמו שדמיין ...

מודים אנחנו לפניך ... שאנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר.