להמשיך בחיים / החלק היומי, פרשת אמור / סיון רהב-מאיר
7/5/2020
שתיהן נשים מעוררות השראה, שהחליטו – בעיצומו של המשבר העולמי הזה – לקום ולהמשיך, למרות הכאב העצום.
סטרני וולף איבדה את בעלה הרב בני וולף, בן 43, שליח חב"ד בעיר המבורג בגרמניה. היא הפתיעה רבים כשהודיעה שבעלה ייקבר שם, ושהיא ושמונת ילדיהם יישארו כעת בהמבורג וימשיכו את מפעל השליחות. דיברתי איתה אתמול ושמעתי ממנה עד כמה ההחלטה שלה חיזקה את הקהילה המקומית בימים הקשים האלה.
רחל הבר איבדה את בעלה, הרב אברהם ישעיהו הבר, בן 55, מקים ארגון "מתנת חיים". כ-800 איש קיבלו תרומת כליה בזכות הארגון שהקים, וימים אחרי שנפטר מנגיף הקורונה – היא מונתה ליו"ר הארגון במקומו. "תמיד עשינו הכול ביחד", אמרה. "עכשיו אני מבינה שהוא הכשיר אותי להמשיך את השליחות".
פרשת "אמור" נפתחת בהכרזה חד משמעית: *אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו*. הכהנים נדרשים להתרחק מהמתים, ועד היום כידוע הם לא נכנסים לבית קברות. במצרים הייתה "תעשיית מוות" שכללה חניטה, פירמידות ועוד. התורה ביקשה להציג תפיסה אחרת: הכהן, הדמות החינוכית, איש הרוח, לא משרת את המתים כמו שם, אלא משמש מודל חי עבור החיים. מרכז הכובד אמור להיות המשך החיים. העיקרון הזה מלווה אותנו מיציאת מצרים ועד למשפחות וולף והבר בימינו.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
