'אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם. ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה' (יבמות סב,ב). המספר של תלמידי ר"ע הראשונים, 24 אלף, אינו מקרי, אלא יש בזה רמז שהם היו צריכים ללמד את כל בנ"י תורה. בנ"י נרמזים במספר ששים ריבוא, ועל כל 25 תלמידים שמים מורה ('ואמר רבא: סך מקרי דרדקי עשרין וחמשה ינוקי'. ב"ב כא,כ). ממילא ע"י שכל תלמיד היה מלמד 25, יוצא סה"כ ששים ריבוא (כך שמעתי מחבר, ששמע זאת בשיעור של הגאון הרב שמואל אליהו שליט"א). אם כך אז מה נרמז בחמשה התלמידים השניים? ששים ריבוא לחלק לחמש זה 120 אלף (12 ריבוא). נראה שזה כנגד חיי משה, שמשה לימד את כל בנ"י תורה, כך גם הם לימדו את כל בנ"י תורה. הם היו תלמידי ר"ע, שהוא כעין כנגד משה, שמשה מהותו כנגד התורה שבכתב, ור"ע תושב"ע. שמספרת הגמ': 'אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני' וכו' (מנחות כט,ב). שזהו שה' נתן את התורה דווקא ע"י משה, ואילו ר"ע הוא הלמדן שמשה רצה שהתורה תנתן על ידו, וגדלותו בדרשות התורה, כמו שה' אמר למשה שהכתרים מיועדים לר"ע שידרשם להלכות, שזהו תושב"ע שאנו דורשים בתורה (וכן ההלכות למעשה, זהו גילוי של התושב"ע). לכן התלמידים השניים היו חמשה כעין חומשי התורה, וכמלמדים את בנ"י ברמז לחיי משה (וכן 12 ריבוא, כרמז לכלל בנ"י, 12 השבטים), שר"ע היה כעין כנגד משה, שמשלימים זה את זה (וכך התלמידים השניים, כעין רמז שהם תלמידי ר”ע, שהוא השני – המשלים למשה). בקהל"ר (פרק יא) מובא שר"ע הסביר מדוע מתו התלמידים הראשונים: 'אָמַר לָהֶם: הָרִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה עֵינֵיהֶם צָרָה בַּתּוֹרָה זֶה לָזֶה. אתם לא תהיו כן' וכו'. לכן התלמידים השניים קשורים כעין כרמז למשה בשל מעלתו בעין טובה בתורה: 'אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר (שמות לד, כז) "כתב לך" "פסל לך", מה פסולתן שלך, אף כתבן שלך. משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר (משלי כב, ט) "טוב עין הוא יבורך" וגו' ... פילפולא בעלמא' (נדרים לח,א). 'פלפולא בעלמא – להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה, ונוהג בה טובת עין ונתנה לישראל' (רש"י). ממילא תלמידי ר"ע, שהוא היה דרשן גדול, פלפלן אדיר, עיוותו את הקשר לתורה בכך שלא היו בעלי עין טובה בתורה, ולכן התלמידים השנים מרמזים על משה, כרמז שהם ממשיכים את מעלתו בתורה, של "טוב עין", שלא כתלמידים הראשונים. התלמידים הראשונים היו 24 אלף, השניים היו חמשה, כך שכל אחד מהם כעין מחליף כנגד 4,800 תלמידים ראשונים, שזה רומז לקנייני התורה שהם 48: 'והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' וכו' (אבות ו,ו), שרבים מהם זהו מעלות של מידות טובות, לרמז שהם כתיקון לראשונים שפגמו בזה ('וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה'), ולכן תורתם היתה לא ראויה, ולכן נפגעו ממנה (באסכרה, '… מכה זו, מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה? נענה רבי יהודה ברבי אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר: אע"פ שכליות יועצות, ולב מבין, ולשון מחתך, פה גומר. … נענה ר' שמעון ואמר: בעון ביטול תורה' [שבת לג,ב], שכך בתלמידי ר”ע הראשונים, היה כעין עון ביטול תורה, שתורתם פגומה, וכן פגמם היה בצרות עין, שזהו כעין שמתחיל בפנים – בכליות וכו', מקנאה, וממשיך לפגום עד הפה שבו מדבר שלא כראוי לחברו, או לפחות פוגם בלימוד תורתו שבפה). לכן מתו בין פסח לעצרת, שזהו הזמן שמפסח, זמן יציאתנו לחירות, שזהו כנגד בנ"י, עד שבועות זמן מתן תורה, שהם היו צריכים ללמד את כל בנ"י תורה, ובמקום זאת פגמו בכך. במדרשים מובא שר"ע העמיד שבעה תלמידים שניים, אולי זה כנגד שהם היו צריכים להעמיד תורה בכל העולם, ולכן זהו שבעה כנגד ימי הבריאה, וכן כנגד תיקון לתמידים הראשונים, ולכן שבעה כנגד שבעה שבועות של ספירת העומר, שבזמן ההוא מתו תלמידי ר"ע הראשונים (אמנם ע"פ הגאונים מתו עד ל"ג בעומר. אולם בגמ' נאמר עד עצרת, לרמז שיש קשר לזמן של ספירת העומר).