ב"ה

עימות תרבותי

גדולי ישראל מתארים בצורות שונות את מהות המאבק התרבותי עם יוון. המהר"ל מגדיר אותו כמאבק בין החכמה, השכל האנושי, לבין תורה האלוקית. היוונים טענו שאין למעלה מהשכל האנושי, כדברי הרמב"ן (ויקרא טז יח) על אריסטו: "היווני אשר הכחיש כל דבר, זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוד, הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל עניין שלא השיג אליו הוא בסברתו - איננו אמת". העימות הוא בין הפילוסופיה היוונית הדוגלת באוטונומיה המלאה של השכל האנושי, לבין התורה שבאה ממקור אלוקי ומנחה את השכל האנושי.

לעומת זאת, הראי"ה קוק ממקד את העימות בסגנון החיים - אורח החיים היווני מול אורח החיים הישראלי. העימות הוא בין המתירנוּת, הפריצות והחומרנות היוונית, לבין קדושה והטהרה הישראלית. היוונים "העמידו על נס את עליצות החיים והנאותיו הגופניות הדמיוניות" לעומת "תכונת החיים" התורנית "שתהיה הטהרה והצניעות המטרה הראשית בחיי המשפחה...". האנטיתזה לישראל היא תרבות הגוף היוונית (לא מקרה הוא שהיוונים לא רק העמידו פסלים במקדש אלא גם הושיבו בו זונות...).
אין כל הכרח לומר שקיימת מחלוקת בין המהר"ל לראי"ה קוק, מפני שכל תרבות מורכבת מרבדים רבים, עליונים ונמוכים. המהר"ל מתאר את העימות שהתחולל ברובד העליון, ברמת האליטות ואנשי הרוח, ברמה האידיאולוגית. הרב קוק מתאר את העימות ברובד התחתון, ברמת החיים, ברמת תרבות ההמונים.

גם כיום, העימות מול התרבות המערבית נערך בשני רבדים: רובד אידיאולוגי-ערכי, ורובד של תרבות המונים. תרבות ההמונים כוללת את כל הקלקולים המוכרים: חומרנות, מתירנות, תרבות הבידור והבילויים, פורנוגרפיה, אלכוהול וכיו"ב. הרובד האידיאולוגי כולל את ערכי הדמוקרטיה המערבית הליברלית, סובלנות, זכויות הפרט, מודרניזם ופוסט-מודרניזם.

לא ראִי רובד זה כראִי רובד זה, ואף טיב ההשפעה שלהם שונה: ברובד הנמוך, שוכנים הפיתויים הזולים והשפלים, שמורידים את האדם מטה-מטה. יש להם כוח משיכה גדול והם מפילים חללים רבים. האדם להוט אחריהם, והוא נסחף אחריהם בקלות. הם נטפלים לחולשות שבאדם, ואינם מניחים לו עד שמורידים אותו לדרגת יצור שפל ויצרי. הם מרחיקים אותו מכל סוג של רוחניות, וממילא גם מאלוקים. ברובד הגבוה, המפגש הוא עם אידיאולוגיה, עם השקפת עולם הדוגלת בערכים שהם זרים לתורה. זהו מפגש גבוה ועמוק, אינטלקטואלי וערכי. מטבע הדברים הוא הרבה פחות מושך ומפתה. אחרי אידיאולוגיה וערכים גבוהים אין אותה להיטות כמו אחרי תענוגות זולים ופיתויים חומריים. אבל, מי שנתפס לאידיאולוגיה המערבית - דבק בה בחוזקה מתוך אמונה שהיא האמת האבסולוטית. אם האידיאולוגיה זרה לרוח ישראל, היא מרחיקה את האדם מערכי התורה.
גם בדרכי ההתמודדות עם שני הרבדים קיימים הבדלים בולטים. ההתמודדות עם תרבות הרובד הנמוך היא קלה יותר, מפני שאין כל חולק שהיא תת-תרבות. גם מי שנגוע בה יודע בסתר לבו שהוא נפל לתהומות הרע. אין מי שאיננו מודה שאלכוהוליזם, פורנוגרפיה, פריצות, רדיפה אחרי בצע ותענוגים, בטלנות ונהנתנות זולה, יוצרים אורח חיים קלוקל ונמוך. כולם מודים שסוג מסוים של תוכניות טלוויזיה פונה אל הצד השפל שבאדם ומנצל את חולשותיו. אין על כך מחלוקת. למרות זאת, האדם לא עומד בפיתוי וצופה בהן. לכן, ההתמודדות עם תרבות הרובד הנמוך איננה מורכבת, מפני שקל להצביע על מגרעותיה ולשכנע את האדם שהיא מרוקנת את חייו מכל משמעות והופכת אותם לחלולים. בשלב שני, צריך לעורר את הצד העליון שבאדם, להעיר את כמיהתו לרוחניות, לערכים, לאידיאלים, להציב בפניו אתגרים רוחניים, וממילא ישוב גם אל האמונה ואל הקדושה.

לעומת זאת, את תרבות הרובד הגבוה, אי אפשר לבטל בתנועת יד. לא ניתן לזלזל בה ולמחוק אותה כאילו לא היתה. אף אחד לא ישתכנע מזה. כמו כן, לא די לדבר על חשיבות האידיאלים ולהציב אתגר רוחני, מפני שהתרבות המתעמתת אתנו אף היא מניפה אתגרים רוחניים משמעותיים ודבקה בערכים. העימות הוא אידיאולוגי, בין אידיאלים חלוקים. לכן מלאכת ההתמודדות קשה הרבה יותר. היא מחייבת להעמיד אידיאולוגיה עמוקה יותר ומקיפה יותר מזו שהתרבות המערבית דוגלת בה. היא גם מחייבת לימוד מעמיק של התרבות המערבית, על מנת לאכול את התוך ולזרוק את הקליפה.
הבחנה ברורה בין שני הרבדים של התרבות המערבית והכרה בשוני שביניהם חיוניות בכל התמודדות אתה. בלבול ביניהם משבש את ההתמודדות היעילה אתה. לכן, בעימות עם התרבות המערבית, צריך בראש ובראשונה לעסוק בבירור, בהבחנה ובחשיבה, מה מתוכה שייך לרובד הגבוה ומה שייך לנמוך, ומה ראוי לאמץ מתוך הרובד הגבוה.

האם יש קשר, זיקה, בין שני הרבדים של התרבות, הגבוה והנמוך? מסתבר. לפעמים ניתן אפילו להצביע עליו. לדוגמה: יוון שכפרה בחיוּת האלוקית בבריאה ("ואתה מחיה את כולם") ולא הביטה על פנימיות העולם, האמינה רק במה שהעין רואה, דבקה באורח חיים שהבליט את החיצוניות, את האסתטיקה ואת הגוף, ואימצה אופנת לבוש חושפנית. גם בתרבות המערבית, הרובד הגבוה משפיע על הרובד הנמוך. הפתיחות, הסובלנות הקיצונית, והצבת זכויות הפרט והחופש כערכים העליונים, אינם מאפשרים התמודדות אמיתית עם תחלואי התרבות הנמוכה. זכויות הפרט מונעות כל התערבות באורח החיים החברתיים, ומנציחות את כל הנגעים המוסריים החברתיים (לדוגמה: בשם זכויות הפרט, ברירת המחדל באינטרנט היא גישה חופשית לתכנים פורנוגרפיים. ולא להפך). בשם חופש הפרט רשאי כל אזרח לחיות בצורה מסואבת ולהכריז "אל תתערבו לי בחיים".

מאת: הרב שלמה אבינר, מתוך האתר "מורשת" www.moreshet.co.il